ב"ל 13445-10-10 פ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפנינו כתב תביעה מתוקן כנגד החלטת הנתבע מ- 17.1.10 ולפיה נדחתה תביעתה לקצבת נכות כללית בהסתמך על סעיף 196 לחוק, משאי כושרה להשתכר נוצר בעת שאינה תושבת ישראל, קרי: טרם 04/05/2009 (כקביעת משרד הפנים).

התובעת נכנסה לישראל בתחילה כ"תיירת", כשאח"כ קיבלה אשרת תייר בעל רישיון לעבוד/ שאינו רשאי לעבוד (צלומים שצורפו לתצהירה).

2.הנתבע טען כי ככל שמתייחסת התביעה לקביעת תחולת הנכות – דין התביעה להדחות בגין התיישנות (משדחה התביעה ב- 05/2010), מה גם שהסמכות היא לוע"ר.

באשר לטענת "תושבות" – התובעת הגישה תביעתה לקצבת נכות ב- 17/01/2010 בשל דכאון לאחר לידה 11/2007.

ב- 03/03/2010 ועדה קבעה 50% זמנית (28/02/2011-17/10/2008) וביום 07/03/2010 קבעה הוועדה אי כושר 100% זמני (לתאריכים כנ"ל).

משאי כושרה נגרם שלא בהיותה תושבת ישראל, משתושבותה היא אך מ- 04/05/2009 – בדין נדחתה תביעתה.

3.כעולה מהחלטת כב' השופטת הבכירה מ. לויט (7.9.13) הפלוגתא הנדונה בהליך היא: "שאלת זכאותה של התובעת לקצבת נכות כללית והאם אי הכושר נגרם לתובעת בהיותה תושבת ישראל".

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית שלה ושל מר אלי מצליח, בן זוגה ("בן הזוג"). לבני הזוג בן משותף (נולד ב- 11/10/2007) וערכו (17/06/2007) "הסכם חיים משותפים" ("ההסכם").

התובעת הגישה תביעה לקצבת נכות כללית "בתחילת 2010" כשמשרד הפנים אישר מעמדה כתושבת ארעית (א/5) רק ב- 04/05/2009 ; הנתבע (06/04/2010) הכיר בהם כ"ידועים בציבור", החל מ- 01/2006 ולפי בקשה מ- 29/11/2009 (כך בתצהירה).

4.ולהכרעתנו –

א.בי"ד זה אינו הערכאה לבחינת החלטתו של משרד הפנים.

הסמכות לבחינת שק"ד משרד הפנים לעניין מתן אשרות – אינה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, ודאי אינה "נבחנת" ע"י הנתבע.

בהתאם, אין לקבל הטענות בדבר ה"קושיות" שמעלה התובעת כנגד החלטות משרד הפנים בעניין מעמדה.

כך, אין בי"ד זה וכך אף לא הנתבע – רשאי לבחון את נוהלי משרד הפנים שאינם מאפשרים כך או אחרת – שהרי הנחיות משרד הפנים ותכליתן – אינן בסמכותנו העניינית (וממילא, אין בפנינו אף מידע רלבנטי, לבחינת הענין).

משכך – ומשהקביעה לענין מעמדה – האשרה שניתנה לתובעת – בסמכות משרד הפנים היא ומשהנתבע נסמך על קביעת משרד הפנים – אין לנו אלא לדחות טענות התובעת בהקשר זה (גם בסיכומיה).