ב"ל 12543-01-13.12 ינואר 2015

להלן החלטה בבקשת התובע למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף:

1.על פי הדין, "מינוי מומחה נוסף נדרש לעיתים, אך הדבר לא יעשה על נקלה ובהתמלא תנאים מסוימים בלבד. תנאים אלה פורטו בהנחיות הנשיא בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (הנחיה 1/2010 מיום 13.4.10, להלן: 'הנחיות הנשיא בדבר מינוי מומחים'). מינוי מומחה נוסף יישקל כאשר בית הדין מצא 'כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים שיפורטו...'. עוד יש לזכור כי מינוי מומחה נוסף מביא בהכרח להתארכות ההליך ואף להוצאות נוספות ולפכיך יש לנקוט במשורה במינויים מסוג זה וקיימת גם חובת הנמקה מדוע מונה מומחה נוסף (עב"ל 421/09 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי – יעקב בן סימון, מיום 8.3.10)." (עב"ל (ארצי) 11988-08-11 המוסד לביטוח לאומי – מוניס, 22.11.12; ור' רק לאחרונה, דוגמה למקרה בו מונה מומחה נוסף, כאשר היתה אי בהירות בחוות דעת המומחה הראשון וכן כאשר המומחה לא השיב לכל השאלות שהוצגו לו, לרבות התעלמות ממסמכים רפואיים – עב"ל (ארצי) 36734-05-13 כהן – המוסד לביטוח לאומי, 15.12.14)).

2.המבקש נאחז במשפט אחד מתוך תשובות המומחה לשאלות ההבהרה ("אין הצדקה לאשר קשר סיבתי במחלה כה שכיחה לכל נהג מקצועי") וכן בקביעתו כי גם כיסא קפיצי משכך זעזועים, וממשפטים אלה הוא למד כי המומחה לא בחן את עניינו בנפש חפצה ואף חרג מקביעותיו של בית הדין. לשיטת התובע, מתשובות המומחה עולה שלדעתו, לעולם לא תוכר בבית הדין תביעת נהג המרבה בנהיגה. עוד נטען כי קביעת המומחה לגבי הכסא הקפיצי מהווה סטיה מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין.

3.לאחר שחזרתי ועיינתי בחוות הדעת, בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה, בעמדת הנתבע ובתשובת התובע לתגובה זו, אני סבורה כי דין הבקשה להדחות.

4.בניגוד לטענת התובע, איני סבורה כי מחוות דעתו של ד"ר אנג'ל עולה כי הוא מתנגד לאסכולה עליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה, המכירה בקשר בין פגימות בגב ותנאי עבודה של נהגים. את המשפט אליו התובע הפנה יש לקרוא בהקשר בו הוא נכתב. על פי חוות הדעת, "אצל כל האוכלוסיה מתפתחים בלטי דיסק במשך החיים. השאלה היא כמותית. השפעת נהיגה ממושעת שלא בתנאי שטח ובעיקר על כסאות משככי זעזועים הינה פחות מ – 20%". בכך המומחה התייחס לתופעה בקרב כלל האוכלוסיה וזאת תוך התייחסות גם לתנאי הנהיגה של התובע, כפי שנקבעו בהחלטת בית הדין. המשפט אליו כיוון התובע מופיע בסופה של פסקה זו ויש לקרוא אותו כחלק ממנה.

אם היה ספק לגבי כוונתו של המומחה, זו כתובה במפורש בסעיף ו' לתשובותיו לשאלות ההבהרה: "... דעתי על פיה כל מקרה צריך לידון לגופו...". היינו, המומחה אינו מחזיק בעמדה קטגורית כזו או אחרת, אלא שתשובותיו ניתנות על פי הנתונים שהובאו בפניו. דברים אלה מתיישבים גם עם האמור בסעיף ה' לתשובותיו לשאלות ההבהרה, לפיו: "לא כל נהיגה ממושכת מצדיקה הכרה בקשר סיבתי למחלה שקיימת באופן טבעי אצל כל האוכלוסיה בגילו".

5.אין מקום לקבל את טענות התובע, לפיהן המומחה חרג מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין, בנושא הכסא הקפיצי. המומחה כתב: "גם כסא קפיצי משכך זעזועים". אין מדובר בקביעה לפיה בכסא קפיצי יש מנגנון של שיכוך זעזועים, אלא שהקפיץ עצמו מהווה מנגנון של שיכוך זעזועים. מדובר בנושא שהוא בבחינת הבנת הנכתב. בעניין זה מתקבלות טענות הנתבע (סעיפים 7 ו- 9 לתגובתו).

6.מעבר לאמור לעיל אציין כי המומחה התייחס למאמרים אליהם התובע הפנה והסביר מדוע האמור בהם אינו משנה את דעתו.

7.עוד אוסיף כי בטיעונו של התובע מובלעת ההנחה לפיה פגיעה בגב אצל נהגים מקצועיים תוכר כמעט כעניין שבשגרה. אין זו ההלכה הפסוקה, אלא שעל פי הדין, יש למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה ובין הפגימה, גם כאשר מדובר בנהגים מקצועיים הסובלים מפגימות בעמוד השדרה.