פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 3.12.17. ברקע, המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 13.3.14. המערער נפגע בגב ובמרפק. ועדה קודמת לעררים בעניינו מיום 12.1.16, קבעה נכות בשיעור 10% בגין הגב ו- 5% בגין המרפק. כמו כן קבעה כי מבחינה נוירולוגית קיימת ירידה בתחושה של אחד העצבים ביד שמאל ועל כן נקבעה נכות נוירולוגית בשיעור 5%. אשר לתלונה נוירולוגית על זרמים ברגליים ובדיקת ENG אשר הדגימה זאת, נקבע בוועדה כי אין לפגיעה זאת קשר סיבתי לתאונה. קביעה זו הפכה למעשה לחלוטה.

המערער הגיש תביעה להחמרת מצב וצירף חוות דעת מאת פרופ' יורם ליטוין מיום 5.9.16. פרופ' ליטוין בדק וציין את טווחי התנועות של המערער וכן סקר את בדיקות ההדמיה השונות שנערכו לו. למסקנתו "קיימת עדות להחמרה משמעותית במצבו...מדובר בהחלט במגבלה משמעותית בטווחי תנועות של עמוד השדרה עם הוכחה של פריצת דיסק...לעומת בלט...עקב ההחמרה המשמעותית בממצאי ע"ש מותני יש מקום להכרה של 20% נכות קבועה..."

ועדה מדרג ראשון קבעה כי אין החמרה אורתופדית לנוכח העובדה כי הממצאים האובייקטיבים בבדיקת הוועדה לא הדגימו זאת. כמו כן צוין כי אין הבדל משמעותי בין MRI מ- 2016 ו- CT מ- 2014. אשר לעניין הנוירולוגי נדחו הטענות ברובן לאור הקביעה החלוטה להיעדר קשר סיבתי.

הוועדה לעררים נושא הערעור התכנסה כאמור ביום 3.12.17. במסגרת נימוקי הערעור נכתב מפי ב"כ "או(רתופדיה)- אין הבדל משמעותי בין CT ל- MRI. החמרה נקבע לא רק על השוואה של תוצאות בדיקה אלא על בדיקה קלינית...נו (יורלוגיה) בדיקת ENG הדגימה...נימול... קרינה של כאב לרגל ימין... הפגיעה היא מעמ"ש מותני"

בבדיקת הוועדה עלה: "בדיקה נו' ללא דלדול שרירים... כוח גס בולט אלמנט ברור של...בסופו של דבר ניתן להפיק כוח גס תקין בכל השרירים. קיימת ירידה בתחושה בכל יד ובכל רגל ימין...בדיקה או'- מרפק ש' יישור 0 כיפוף 110 פרונציה וסופנציה מלאים. ע"ש מותני אקסטנציה 20 מעלות כיפוף קדמי מגיע עם האצבעות עד שלי מקורב של השוקים אקסטנזיה 10"

למסקנת הוועדה "אין נכות נוירולוגית לעניין המרפק ש'. הוועדה עיינה בחו"ד ד"ר ליטוין מיום 15.9.16 כיוון שממצאי הבדיקה היום שונים מהבדיקה של ד"ר ליטוין"

המערער אינו חולק על כך שהמבחן הקובע לעניין הנכות הוא הבדיקה הקלינית בפני הוועדה. אלא, שלטענת המערער הוועדה כשלה בביצוע הבדיקות הקליניות הנכונות והנדרשות. כך, לטענתו נדרשה הוועדה לבצע "מבחן לסג" "מבחן רגל ישרה" ו"מבחן שובר". לטענתו משלא בוצעו מבחנים אלו יש להורות לוועדה לערוך אותם. עמדתה זו נתמכת בחות דעת חדשה של פרופ' ליטוין המאוחרת לוועדה, הקובעת חיוב במבחנים אלו.

טענה זו יש לדחות- ידוע ומקובל בפסיקה כי הוועדה סוברנית להחליט מהן הבדיקות הנדרשות ואין בית הדין רשאי או יכול לתת לוועדה הנחיות מקצועיות מתחום הרפואה. מבחינה זו הערעור נסוב על עניינים רפואיים בלבד, אשר אינם עומדים לביקורת שיפוטית. יש לציין כי פרופ' ליטוין עצמו בחוות דעתו המקורית משנת 2016, לא ערך מבחנים אלו ולא היה סבור כי הם חיוניים על מנת להגיע למסקנות...

טענה נוספת היא כי חובה על הוועדה להתייחס לבדיקות ההדמיה השונות שהוצגו בפניה ובהן בדיקות ENG, בדיקת CT ובדיקת MRI. בעניין זה צודק המשיב כי בדיקות ההולכה העצבית כבר נבחנו על ידי וועדה קודמת לעררים והממצאים שעלו בהן נדחו בשל היעדר קשר סיבתי. מאחר ומדובר בקביעה חלוטה בעניין זה, לא ברור מה תועיל התייחסות הוועדה. אשר לבדיקות האחרות- הרי שכפי שצוטט למעלה ב"כ המערער עצמו טען בפני הוועדה כי "אין הבדל משמעותי בין CT ל- MRI החמרה נקבע לא רק על השוואה של תוצאות בדיקה אלא על בדיקה קלינית". מכאן שהוא עצמו סבר כי ההחלטה צריכה להתקבל על בסיס הבדיקה הקלינית ועל כן טענתו בעניין זה אינה ברורה.