פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 7.5.19 (להלן – הוועדה), שקבעה את הנכות בעקבות פגיעה בעבודה מיום 5.7.15.

רקע עובדתי

1.מר פלוני (להלן – המערער או המבוטח) נפגע ביום 5.7.15 בגב התחתון לאחר שהרים משא כבד, והפגיעה הוכרה כתאונת עבודה כמשמעה בחוק. הפגימה שהוכרה היא "כאבים בגב תחתון".

אין מחלוקת כי קודם למועד הפגיעה בעבודה, היה המבוטח מעורב בתאונות קודמות. תאונה קודמת מיום 22.3.09 (להלן – התאונה מ- 2009) הוכרה כתאונת עבודה והוכרו פגימות בצוואר ובגב התחתון.

ועדה רפואית שדנה בתוצאותיה של התאונה מ- 2009 קבעה ביום 9.5.10 שעולה מהתיק הרפואי שהמבוטח עבר תאונת דרכים בשנת 2000 בעטיה סבל מכאבי צוואר וגב תחתון, כך שהתאונה מ- 2009 הובילה להחמרה זמנית על רקע מצב קודם ולא הותירה נכות.

לאחר שהמבוטח הגיש ערר על ההחלטה מיום 9.5.10, קבעה ועדה רפואית לעררים ביום 19.9.10 שלמערער 5% בגין שבר בחוליה C6 לפי פריט ליקוי 37(8)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן- התקנות). הוועדה הרפואית לעררים קבעה, בין השאר, שהנזק בעמוד השדרה המותני הוא נזק ניווני ולא חבלתי, וכי אין פריצת דיסק של ממש בעמוד השדרה המותני. באותה החלטה קבעה הוועדה הרפואית לעררים שהמבוטח נפגע גם בתאונה משנת 2000 ועל אף שלא ניתן לומר בוודאות אם הנזק בחוליה C6 מיוחס לתאונה משנת 2000 או לתאונה משנת 2009, היא מייחסת את השבר לתאונה מ- 2009 מחמת הספק וקובעת נכות כמפורט לעיל.

מהאמור עולה שבגין התאונה מ- 2009 נקבעה למבוטח נכות צמיתה בשיעור 6% בגין שבר בחולייה בעמוד השדרה הצווארי.

2.כאמור, המשיב הכיר בפגיעה בגב התחתון מיום 5.7.15 כתאונת עבודה, היא התאונה נושא הליך זה (להלן – התאונה מ- 2015).

ביום 9.11.17 קבעה ועדה רפואית שלא נותרה נכות המתבטאת באחוזים והקשורה לתאונה הנוכחית. בקביעתה הסתמכה הוועדה הרפואית, בין השאר, על קביעות הוועדה הרפואית לעררים שדנה בתאונה מ- 2009 ואשר קבעה שהנזק בעמוד השדרה המותני הוא נזק ניווני ולא חבלתי.

על החלטת הוועדה הרפואית מיום 9.11.17 הגיש המבוטח ערר.

3.בהחלטתה מיום 16.3.17 קבעה ועדה רפואית לעררים כי בעקבות התאונה הנוכחית נותרה למבוטח נכות בשיעור 10% בגין פגיעה בגב התחתון לפי פריט ליקוי 37(7)(א) לתוספת לתקנות. בהחלטתה אימצה הוועדה הרפואית לעררים את האמור בחוות-דעתו של ד"ר סלטי מטעם המבוטח.

4.על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 16.3.17 הגיש המשיב ערעור לבית הדין (בל 13375-05-17). המשיב טען לטעות בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 16.3.17 שכן לא בחנה את מצבו הרפואי של המבוטח טרם התאונה כעולה מהרישומים הרפואיים וקביעות של ועדות רפואיות שדנו בתוצאות פגיעה קודמת. בהקשר זה נטען עוד שהמבוטח היה מעורב בתאונת עבודה נוספת מיום 4.5.16 (להלן – התאונה המאוחרת או התאונה מ- 2016), המאוחרת למועד הפגיעה הנדונה, ואשר במהלכה נפגע בגבו.

בפסק-הדין מיום 25.10.17 (להלן – פסק-הדין) נקבע, בהתאם להסכמת הצדדים, שעניינו של המבוטח יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתפעל באופן הבא: