עב"ל
בית דין אזורי לעבודה בחיפה
|
10804-04-14
17/07/2014
|
בפני הסגנית נשיא:
איטה קציר
|
| - נגד - |
מערער:
ב' א' ח'
עו"ד סאלח חלבי
|
משיב:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ברוך דויטשר
|
| פסק דין |
1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 29.1.14, שקבעה כי לא נותרה למערער נכות יציבה בעקבות הפגיעה מיום 20.11.12 במהלכה נפגע בראש ובצוואר.
2.טענות המערער:
א.הוועדה לא בחנה אפשרות קביעת נכות זמנית לתקופה ארוכה יותר ובהתאם למכתב הרופא התעסוקתי;
ב.הוועדה הגיעה לכלל מסקנות תוך שהיא מסתמכת על קביעתה בדבר היעדר שיתוף פעולה, וזאת מבלי שהזהירה את המערער בעניין זה;
ג.היה על הוועדה לנמק התייחסותה לחוות-הדעת של ד"ר פאלח מטעם המערער והיא לא עשתה כן.
3.עמדת המשיב:
א.באשר לנכות הזמנית – הסכים המשיב כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתתייחס למכתבו של ד"ר רון שמחוביץ מיום 31.1.13 ותשקול קביעתה בדבר הנכות הזמנית בהתייחס לתקופה עליה המליץ ד"ר שמחוביץ;
ב.באשר להעדר שיתוף פעולה – נטען כי הוועדה לא הסיקה מסקנות על סמך היעדר שיתוף פעולה מצד המערער אלא על סמך ממצאים שנעשו על-ידי המערער בהיסח הדעת ומשכך אין צורך באזהרה;
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
4.אקדים ואומר כי לא מצאתי מקום לקבל את טענות הערעור שנותרו במחלוקת בין הצדדים.
א.באשר לשיתוף הפעולה של המערער – הרי שהוועדה קבעה, בין השאר, את הממצאים הבאים: "כח גס ותחושה שמורים בגפיים עליונים, החזרים תקינים שוים בכל התחנות, יציב בעמידה. בדיקות גולגלתיות תקינות. אין ניסטגמוס. רגישות במישוש של ע"ש צוארי. אין כיווץ שרירים פרברטברליים. הפעלת ע"ש צווארי תוך קבלת אנמנזה והסחת דעת ללא הגבלה כולל כיפוף, ישור, הטייה לצדדים ותנועה סיבובית. בבדיקה מכוונת טווחי תנועות כיווץ וולונטרי שרירי צוואר מהתחלת הבדיקה. בבדיקות דימות כולל CT ו-MRI אין עדות לשינויים חבלתיים. שינויים ניווניים שמתבטאים באוסטאופטים מצביעים על תהליך מתמשך שקדם בהרבה למועד התאונה".
מהאמור עולה כי הוועדה הגיעה לכלל ממצאים עובדתיים-רפואיים במהלך הבדיקה שנערכה בפניה. החלטתה של הוועדה להסתמך על התנועות שבוצעו על-ידי המערער בהיסח הדעת ולא על הממצאים שעלו בבדיקה המכוונת ניתנה במסגרת סמכותה המקצועית-רפואית ואינה נושא לערעור בפני בית הדין.
בנסיבות העניין, אין מקום לקבוע כי היה על הוועדה להזהיר את המערער טרם קבלת החלטתה הסופית. על-פי הפסיקה חובת האזהרה קמה שעה שוועדה קובעת ממצאיה בהתחשב באי-שיתוף הפעולה של המבוטח (דב"ע נב/01-27 דודו ממן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 334) ועל מנת לקבל את תגובתו של המבוטח. אלא, שכאמור, במקרה שלפנינו, הוועדה לא הסתמכה על אי שיתוף פעולה אלא על ממצאים שצפתה בהם בעת ביצוע תנועות על-ידי המערער בהיסח דעת.