ב"ל 10584-01-15 א' ס' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.עניינו של ההליך שלפני הינו בקשת ארכה להגשת ערעור, שהגיש המבקש, בחודש ינואר 2015 (להלן:"הבקשה"), הן ביחס להחלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 3/12/13 והן ביחס להחלטת הועדה לעררים לענין אי כושר מיום 12/1/14.

2.בתאריך 19/1/15, הודיע הנתבע כי הוא מתנגד להארכת המועד שהתבקשה הואיל והיא הוגשה הרבה מעבר ל - 60 הימים שעמדו לרשות המבקש להגיש את ערעורו.

3.לאחר שלמבקש ניתנה הזדמנות להתייחס לעמדת המשיב והואיל והוא הודיע כי הוא עומד על בקשתו וכן השלים טיעוניו והתייחס להחלטותיו השונות של בית הדין, ניתנת בזאת ההחלטה בבקשה וזאת על סמך כל החומר שהוגש לתיק, הכל בהתאם להחלטות מיום 11/2/15 ומיום 26/2/15.

4.להלן טענות ב"כ המבקש:

א.אמנם החלטת הועדה לעררים לענין אי כושר התקבלה אצל המערער בסמוך למועד הועדה, אשר התכנסה, כאמור, ביום 12/1/14, אלא שאת פרוטוקול הועדה לא קיבל.

ב.גם העתק מחוו"ד של המומחה בתחום הריאות, לא קיבל המערער חרף פניותיו וזאת בטענה כי הוא "לא עבר חוו"ד רופא ריאות" - טענה שאינה נכונה שכן בפרוטוקול הועדה הרפואית מדרג ראשון, צווין כי קיימת חוו"ד של ד"ר טטיאנה בויקנר מתאריך 30/9/14.

ג.מאחר והמסמכים שביקש המבקש לא הומצאו לו, הוא לא יכל להגיש ערעור מנומק.

ד.המבקש מודע לכך שביה"ד אינו יכול להאריך את המועדים להגשת תובענות או ערעורים והוא גם ער לעב"ל 1282/00 ולפסקי דין אחרים אלא שהמועדים שנקבעו בתקנות כפופים להוראות חוק ההתיישנות הקבועים עילות להארכת ההתיישנות או להפסקת מירוצה.

ה.למרות שהמשיב לא העלה במפורש טענת התיישנות הרי שברור שלכך התכוון עת ציין כי חלפו 60 הימים שעמדו לרשות המבקש להגיש את ערעורו והרי קיימת פסיקה הקובעת כי מן הראוי שהמל"ל לא יעלה בכל מקרה את טענת ההתיישנות אלא במקרים בהם יש בידיו נתונים ושיקולים סבירים המצדיקים את העלתה, דבר שלא התקיים במקרה של המבקש וזאת בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות והואיל והעובדות המהוות את עילת ערעורו נעלמו מעיניו מקום שלא קיבל את חוות הדעת של מומחה הריאות