1.עם קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה בתיק שבכותרת , ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים בכתב.
2.חלף הגשת סיכומים לגופם, הגישה התובעת מסמך אשר כותרתו כדלקמן- "בקשה למינוי יועץ רפואי נוסף ולחילופין לשמיעת ראיות באשר לנתונים והעובדות החסרים בתשתית העובדתית ולחילופין הצגת שאלת הבהרה נוספת".
3.הנתבע הגיש סיכומים והתייחס במסגרת סיכומיו לבקשותיה החילופיות של התובעת.
4.על אף המועד בו הוגשה הבקשה וחרף העובדה כי התובעת עשתה דין לעצמה והגישה בקשות אלה תחת הגשת סיכומים לתיק, לפנים משורת הדין ונוכח מהות ההליך קרי, זכויות מכח חוק סוציאלי, אדון בבקשותיה החילופיות של התובעת , לגופן.
הבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף-
5.לטענת התובעת, בשאלות ההבהרה הופנה המומחה לעובדה כי תנאיה הורעו משנת 2001 ובהתאם נשאל האם נכון כי אותה הרעת תנאים הביאה לסוכרת שהתפרצה בחודש 2/2001. המומחה "שלף" לפתע את דף 257 בו מצוין לכאורה כי סוכרת הייתה קיימת אצל התובעת כבר בחודש 10/2000 וכבר אז ניתן לתובעת טיפול תרופתי. ניתן לראות כי בהסתמך על אותם נתונים ומסמכים רפואיים הגיע המומחה לשתי מסקנות סותרות באשר למועד התפרצות הסוכרת , עובדה אשר לכשעצמה מחייבת מינוי מומחה נוסף.
בנוסף נטען כי המסמך לפיו אובחנה הסוכרת וניתן טיפול תרופתי בחודש 10/2000 הינו שגוי.
6.תפקידו של המומחה להסתמך על התשתית העובדתית ועל מסמכים רפואיים מוכחים ולא על השערות וניחושים. עפ"י חוות הדעת המקורית, הסוכרת פרצה בשנת 2001 וכך גם ניתן ללמד מהמסמכים הרפואיים. על כן, אין להסתמך על השערה בלתי מבוססת שאין לה זכר בתיעוד הרפואי , לפיה יתכן שהייתה סכרת קודם לכן. נוכח הסתמכות המומחה על מסמך שגוי, לאור הערות שלא בא זכרן בתיעוד הרפואי, ברי כי אין בחוות דעת המומחה כדי להכריע בסוגיה ומשכך מבוקש להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף. עוד הוסיפה וטענה התובעת כי יש למנות יועץ רפואי בתחום הסוכרת ולא רופא פנימי.
7.מנגד טען הנתבע כי במקרה דנן לא מתקיים אף אחד מהטעמים בהנחיות הנשיא למינוי מומחה רפואי נוסף. כמו כן כי הפסיקה חזרה והדגישה את הכלל על פיו חוות דעת המומחה היא סוף פסוק בשלב הגשת ראיות לעניין רפואי שהתעורר ולא נותרה בידי בעל הזכות לדרוש מומחים אחרים או נוספים, מאחר ואין לדבר סוף.
8.אמות המידה למינוי מומחה רפואי נוסף, ולמינוי מומחה רפואי אחר מצויות בהנחיה 1/2010 להנחיות הנשיא בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים, מיום 13.4.2010 (להלן - ההנחיות). בסעיף 16 להנחיות נקבע כי ככלל, על בית הדין להסתפק במומחה אחד לפגימה אחת, ומינוי מומחה אחר או נוסף יתבצע במקרים חריגים בלבד. בית הדין לא ימנה מומחה נוסף או אחר על נקלה והחלטתו בעניין מחייבת הנמקה. סעיפים 17 ו-18 להנחיות עניינם במינוי מומחה נוסף ו/או אחר. סעיף 17 להנחיות הדן במינוי מומחה נוסף קובע כדלקמן-
"17. בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו".
אינני סבורה כי בענייננו התקיימה אחת מהנסיבות המפורטות בהנחיה 17 המצדיקה מינוי מומחה נוסף, כמו כן לא מצאתי כי התקיימו טעמים מיוחדים למינוי מומחה נוסף.
9.המומחה השיב בבירור על כל השאלות אשר נשאל כאשר הוא ניצמד לעובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין. כמו כן המומחה נסמך בתשובותיו על המסמכים הרפואיים אשר הועברו לעיונו. לא ברורה טענת התובעת כי המומחה הסתמך על "מסמך שגוי", שעה שמדובר במסמך מתוך אסופת המסמכים שהועברו לעיונו. כמו כן, אין לקבל את טענת התובעת כי המומחה הגיע לשתי מסקנות סותרות. מכל מקום, השערת המומחה לפיה "קרוב לודאי שגם בבדיקות דם של התובעת לפני 2001 היו רמות גלוקוז בגבול העליון של הנורמה ... אם לא למעלה מזה", איננה הקביעה אשר הובילה את המומחה למסקנה בדבר העדר קשר סיבתי בין הופעת הסוכרת לבין האירוע בשנת 2002. (ראו לעניין זה תשובה לשאלה ב' בחוות הדעת המקורית).
10.אשר לטענה כי יש למנות מומחה מתחום הסכרת , ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי בעל דין המתנגד למינויו של מומחה פלוני חייב למחות על כך מיד עם המינוי ובפרט שעה שהוא מיוצג ע"י עו"ד (ראו: בר"ע 34033-12-12 גלובקוב גריגורי נ' המל"ל, מיום 24.1.13). ככל שהתובעת סברה כי אין למנות בתיק זה מומחה רפואי "פנימאי", היה עליה למחות על כך מיד עם המינוי. התובעת לא עשתה כן והלינה נגד מינוי מומחה ברפואה פנימית רק לאחר קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה. בנוסף ומעבר לדרוש, עיון ברשימת המומחים מלמד כי המומחה אשר מונה בתיק זה משמש בין היתר כ "יועץ בכיר בהפרעות שומני הדם, יתר לחץ, סוכרת בקופ"ח מכבי וכללית."
לאור כל האמור, הבקשה למינוי מומחה נוסף נדחית.
הבקשה להשלמת פרטים עובדתיים חסרים ושמיעת ראיות –
11.לטענת התובעת בתשובותיו לשאלות ההבהרה גורס המומחה כי התשתית העובדתית שעמדה בפניו חסרה בכל הנוגע לאורח חייה של התובעת במועדים הרלבנטיים, וכי יש לבדוק נתונים נוספים (אכילה ושינוי בפעילות גופנית) אותם ניתן יהיה לברר רק באמצעות השלמת פרטים ושמיעת ראיות. לטענת התובעת בעקבות האירוע המיוחד באמצע שנת 2002, חל שינוי קיצוני באורח חייה זאת לאחר המשבר הנפשי שפקד אותה בעקבותיו החלה ליטול כדורים.
לטענת הנתבע, בבית הדין הארצי טענה התובעת לעניין אירוע ספציפי אחד "אבקש לאפיין את האירוע- מדובר באותו אירוע, מדובר על אותו יום ספציפי" (עמ' 2 לפר' בית הדין הארצי מיום 6.6.12). בהתאם להצהרת התובעת, המליץ בית הדין הארצי להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה רפואי אשר יבחן קשר סיבתי רפואי בין מחלת התובעת לאירוע הספציפי הנטען במהלך שנת 2002, ולכך בלבד הסכים הנתבע. על כן, יש לדחות את ניסיון התובעת להרחיב את פסק דינו של בית הדין הארצי.
כן נטען כי טענה זו הינה תמוהה בשים לב לעובדה כי התובעת עצמה הסכימה למינוי המומחה וביקשה מינוי מומחה בגין אירוע מאמצע שנת 2002.