ב.ד. גרייבר שרותי תיירות בע"מ ואח' נ' בלהה ואח'

פסק דין חלקי בעניין תביעתה שכנגד של הנתבעת 2 והחלטה

(בעניין בקשת התובעת שכנגד 2 לביטול פסה"ד החלקי מיום 17/1/11 והעברת תביעתה לבית משפט מוסמך)

1.רשמנו בפנינו את תגובת ב"כ התובעת לבקשת התובעת שכנגד 2 להורות על ביטול פסק הדין החלקי מיום 17/1/11 והעברת התובענה שהגישה התובעת שכנגד 2 כנגד התובעת בכללותה לבית המשפט המוסמך.

2.לציין, כי במסגרת בקשתה זו חרגה התובעת שכנגד 2 מהחלטת בית הדין מיום 17/1/11 שכן באותה החלטה נדרשה היא להודיע האם היא עומדת על המשך ההליכים בתביעה שנותרה בעניין פיצוייה בשל הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל הגשת התביעה והבקשה לסעדים זמניים שבנדון (להלן – העילה השניה), וזאת לאחר שניתן פסק דין חלקי המוחק את חלק התביעה בגין לשון הרע (להלן – העילה הראשונה) בהעדר סמכות לבית דין זה לדון בתביעת לשון הרע בין שני מעבידים.

דא עקא, שבמקום להבהיר את מבוקשה לעניין העילה השנייה כפי שהורינו בהחלטתנו מיום 17/1/11 – ביכרה התובעת שכנגד 2 להתעלם מן ההחלטה ולהציע דרך אחרת, לפיה תסכים (חרף התנגדותה בדיון מיום 17/1/11) להעביר את כל התביעה לבית המשפט המוסמך לשיטתה, תוך ביטול פסק הדין החלקי.

3.משאין הבקשה ממלאת אחר החלטת בית הדין, ובהעדר כל נימוק מדוע שלא להורות על מחיקת העילה השניה בהעדר עילת תביעה בבית דין זה, הרי שאין מקום לקבוע דיון מוקדם נוסף, כפי שהחלטנו בהחלטתנו מיום 17/1/11 ולהלן הכרעתנו בבקשתה זו של התובעת שכנגד 2.

4.במסגרת הליך זה הגישה התובעת כנגד שתי הנתבעות תביעה עיקרית למתן צו עשה וצו מניעה קבועים ולפיצוי כספי בסך של 100,000 ₪ עקב הפרת חוסת הסודיות ואי תחרות על ידי הנתבעת 1 (היא התובעת שכנגד 2).

בד בבד עם תביעתה זו הגישה התובעת כנגד שתי הנתבעות בקשה לצו מניעה זמני אשר יאסור על הנתבעות לקיים ו/או לקחת חלק בקיום אירוע הקרוי "מרומניה באהבה", אשר אמור היה להתקיים בין התאריכים 2-5/9/10 במלון "ליאונרדו" בים המלח, ולחייב את הנתבעת 1 להשיב לידיה את רשימת הלקוחות אשר לטענתה נמצאה בידיה.

לאחר דיון בבקשה לסעדים זמניים, ניתנה ביום 2/8/10 החלטת בית הדין הדוחה את הבקשה לסעדים זמניים מן הטעמים כמפורט באותה החלטה, תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבעות.

5.בהמשך לכך הגישו הנתבעות כתב הגנה מטעמן לתביעת התובעת וכן שני כתבי תביעה שכנגד כלפי התובעת מטעם כל אחת מהן.

עניינה של בקשה זו בכתב התביעה שכנגד אשר הגישה הנתבעת מס' 2 (היא התובעת שכנגד 2), בלבד.

כתב תביעה שכנגד זה כלל שתי עילות:

א- האחת, עילת לשון הרע שכוונה כנגד התובעת.

ב- השניה, עילת תביעה לפיצוי הנתבעת 2 בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הגשת התביעה והבקשה לסעדים זמניים שבנדון.

במסגרת כתב הגנתה לתביעה שכנגד של התובעת שכנגד 2 טענה התובעת, מעבר לטענותיה לגופם של דברים, כי דין התביעה לפיצוי לשון הרע להדחות בשל העדר סמכות לבית הדין לדון בתביעת לשון הרע בין שני מעבידים ובכל הנוגע לתביעה לפיצוי בגין הגשת הליכים משפטיים, הרי שדינה של זו להמחק על הסף בהעדר עילה.

6.בדיון המוקדם מיום 17/1/11 אישרה ב"כ התובעת שכנגד 2 כי אכן עילת התביעה בגין לשון הרע אינה בסמכות בית הדין ועתרה לכך שחלק זה לכתב התביעה יועבר לבית המשפט המוסמך.

עוד הבהירה ב"כ התובעת שכנגד 2 כי אינה יכולה להסכים למחיקת חלק זה לכתב התביעה תוך שמירת זכותה להגיש תביעה נפרדת בעוולת לשון הרע בבית משפט השלום, מן הטעם שכבר שולמה אגרה בסכום נכבד ומחיקת התביעה תגרום לכך שכספי האגרה תרד לטמיון ולתשלום כפל אגרה, וכי בכל מקרה אין היא מעוניינת למחוק את התביעה והיא תתקן אותה ככל שיידרש בהמשך במסגרת בית משפט השלום.

כמו כן לעניין התביעה לפיצויי בגין נזקים שנגרמו עקב הגשת התביעה שבנדון והבקשה לסעדים זמניים שבנדון, ביקשה ב"כ התובעת שכנגד 2 אורכה של מספר ימים על מנת להודיע לבית הדין האם התובעת שכנגד 2 עומדת על התביעה ברכיב זה.

7.בפסק הדין החלקי שניתן על ידינו במעמד הדיון, קבענו כי הואיל ואין חולק בין הצדדים כי סעיף 24 (1ד) לחוק בית הדין לעבודה, אינו חל על תביעות לשון הרע שבין שני מעבידים אין זאת אלא שחלק התביעה שעניינו בלשון הרע, אינו מצוי בתחום סמכותו העניינית של בית דין זה.

 ובאשר לשאלה האם להעביר את חלק התביעה ברכיב זה לבית הדין המוסמך או להורות על מחיקת רכיב זה לכתב התביעה – קבענו כי לא מצאנו בנימוקי הנתבעת טעם שיצדיק את העברת חלק התביעה לבית המשפט המוסמך שכן: