אשואל נ' מדינת ישראל - רשות המיסים: מיסוי מקרקעין - ירושלים

פסק דין

הערר

1.לעוררת זכויות בעלות במקרקעין הידועים כגוש 4272 חלקה 54 בראש העין (להלן – החלקה) בשטח של 1,500 מ"ר. על שליש מהחלקה בנוי ביתה של העוררת.

העוררת ובעלה המנוח רכשו את החלקה בשנות השישים של המאה הקודמת, ובנו על השטח הנותר של החלקה בית כנסת, אשר נהרס בחודש מאי 2011. בשנת 1991 יזם בעלה של המנוח (להלן – המנוח) הקמת עמותה בשם "ידע מראש" (להלן – העמותה), שתנהל את כספי בית הכנסת.

בשנת 2006 קבלה העמותה חלקת אדמה ציבורית לבנות בית כנסת חדש. העמותה החלה לבנות את בית הכנסת תוך שימוש, בין היתר, בכספים שהמנוח הילווה לה. בשנת 2007 חלה המנוח ועל ערש דווי ציווה על אשתו ובנו למכור 1,000 מ"ר משטח החלקה ולהעביר את התמורה מהמכירה לעמותה כדי להשלים את בניית בית הכנסת, שהיה במצב של שלד (העוררת לא צירפה את הצוואה הנטענת). בחודש פברואר 2009 מכרה העוררת 1,000 מ"ר משטח המגרש תמורת 950,000 ₪ למשה אהרון ולאשר עובדיה. בחוזה המכר נאמר כי התמורה תימסר להשלמת בית הכנסת (יצוין, כי החלק של החוזה הדן בתמורה ובהוראה האמורה לא צורף לערר). בית הכנסת החדש הושלם ומנוהל על ידי העמותה. המשיב חייב את העוררת לשלם מס שבח והשגה על כך נדחתה ביום 11.11.2010.

ביום 20.5.2012 פנתה העוררת למחלקת המלכ"רים בבקשה ליתן לה פטור על שומת מס שבח, בטענה כי כספי התמורה ממכירת חלק מהחלקה ניתנו לבניית בית הכנסת המשמש את הציבור. הבקשה נידחתה ביום 15.10.2012. ביום 14.11.2012 פנתה העוררת שוב למחלקת המלכ"רים וצירפה לבקשה את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון מס' 46) (פטור לדירת מגורים שנמסרה על ידי מוסד ציבורי כיורש), התש"ס-2000 (להלן – הצעת החוק), על מנת לשכנע את המחלקה ליתן לה פטור. גם הבקשה החדשה נידחתה ביום 14.12.2012, לאחר הגשת הערר.

בשתי הפעמים נידחתה הבקשה מאותם נימוקים כי מי שמכרה את החלקה היתה העוררת ולא העמותה, וכי גם אם העוררת היתה מעבירה את החלקה לעמותה, העמותה היתה צריכה להמתין חמש שנים על מנת לקבל פטור מתשלום מס שבח (סעיף 61(ג) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן – החוק)). העמותה קיבלה אישור לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן – הפקודה) רק ביום 26.11.2011.

2.העוררת מבקשת לקבל את בקשתה לפטור בהסתמך הצעת החוק, המבקשת לעודד הורשת דירות או חלקי דירות למוסדות ציבור. לטענת העוררת, יש לבחון את העסקה של מכירת חלק מהמגרש לפי תכליתה, שהיא העברת התמורה לבניית בית כנסת ולכן יש להעניק לה פטור מתשלום המס.

אשר לנימוק האחר לדחייה - טוענת העוררת כי העמותה החזיקה בחלק מהחלקה יותר משנה. בנוסף העמותה הינה מוסד ציבורי מיום הקמתה בשנת 1991, עוד לפני שהוכרה וקיבלה פטור לפי סעיף 46 לפקודה, ביום 26.11.2011.

דיון

3.דין הערר להידחות על הסף ממספר טעמים:

המועד להגשת ערר, בהנחה שמדובר בהחלטה של המנהל בהשגה הוחמץ, כי ההחלטה ניתנה בחודש מאי 2012 ואין פלוני יכול בהגשת בקשה חדשה להאריך את המועד ללא הגשת בקשה להארכת מועד. כמו שאומר השופט גרוניס (כתארו אז) ברע"א 5390/10 יוסף נ' גונן, לא פורסם (6.10.2010):

"אין בכוחו של בעל דין להביא למעשה להארכת מועד על ידי כך שיגיש בקשה חדשה לערכאה הדיונית בציפייה שההחלטה הנוספת תאפשר לו להשיג על ההחלטה הקודמת בלא שיעתור להארכת מועד".

על ההחלטה המקורית מחודש אוקטובר 2012 לא הוגש ערר ובכך החמיצה העוררת את המועד להגשת הערר (סעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן – החוק).

(ב) העוררת מנועה מלפנות לוועדה מהטעם שהחמיצה את המועד להגשת ערר על החלטת המשיב ממחוז המרכז מיום 11.11.2010. על החלטה זו היתה העוררת צריכה להגיש ערר, אלא שהיא חדלה וישבה באפס מעשה.

(ג) גם אם היתה העוררת צולחת את המכשולים הללו, היתה מעלה חרס בידה. מנהל מחלקת מוסדות ציבור אליו פנתה העוררת פעמיים אינו מנהל כמוגדר בסעיף 1 לחוק. הסעיף מגדיר מנהל כהאי לישנא:

"'מנהל' - מי שנתמנה על ידי שר האוצר בהודעה שפורסמה ברשומות להיות מנהל או סגן מנהל לענין חוק זה".

מנהל מחלקת מוסדות ציבור לא מונה כמנהל לעניין חוק זה ולכן אין לוועדה סמכות לדון ולבקר את החלטתו.

(ד) הערר הוא של העוררת ולא של העמותה, שהיא הזכאית, אם בכלל, לפטור.

(ה) גם לגופו של עניין יש לדחות הערר. המהות הכלכלית של העסקה היתה מכר של חלק מהמגרש לקונים. העובדה שהתמורה ניתנה לאחר זמן כתרומה לעמותה אינה מעלה ואינה מורידה, שכן לא היתה מכירה ללא תמורה למוסד ציבורי (סעיף 61(א) לחוק; ראו אהרון נמדר מיסוי מקרקעין,כרך ג' עסקאות מוטבות מס, סעיף 204 (2006)).