ארלנק נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.בפנינו בקשה דחופה לסעד זמני להורות למשיב שלא להפסיק את תשלום קצבת הבטחת הכנסה עד לסיום ההליכים בתיק זה.

הבקשה הוגשה בגין דחית תביעה להבטחת הכנסה שהוגשה על ידי בתה של המבקשת, הגב' נטעלי-חנה ארלנק. התביעה נדחתה על ידי פקיד התביעות במשיב ביום 11/7/13 מהטעם שההכנסות של הבת מקצבת הנכות עולות על גובה גמלת הבטחת הכנסה.

2.נקדים ונאמר כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות וזאת מהטעם שהבקשה לסעד זמני הינה למעשה ערעור על החלטת פקיד התביעות שדחה את תביעת הבת לגמלת הבטחת הכנסה כאמור לעיל. ככלל מטרתו של צו מניעה זמני הינו שמירת המצב הקיים עד להכרעה סופית באשר לזכויות הצדדים בהליך העיקרי, בעוד שהבקשה שבפנינו הינה בקשה לקבלת תביעת הבת לגמלת הבטחת הכנסה.

יתר על כן, למבקשת תביעה תלויה ועומדת לקבלת גמלת הבטחת הכנסה שנדונה בפני כב' השופטת נעים דיבנר ביום 3/7/13 כאשר דיון נוסף קבוע ליום 1/9/13. נציין כי במסגרת הדיון שהתקיים בפני כב' השופטת נעים דיבנר הובהר למבקשת שזכאותה לגמלת הבטחת הכנסה בעילה של השגחה על בתה לפי תקנה 3(א)(3) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב – 1982 מוגבלת לתקופה של ששה חודשים כאמטר בתקנה 4(4) ועל כן, לא ניתן לחייב את המשיב להמשיך בתשלום הגמלה מעבר ל-6 חודשים.

3.מכל מקום, לא מצאנו כי עומדת לבתה של המבקשת זכות לכאורה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. סעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן-חוק הבטחת הכנסה) קובע כי:

"הגמלה לזכאי שיש לו הכנסה תהיה בסכום השווה להפרש שבין הגמלה, שהיה זכאי לה לפי סעיפים קטנים (א) או (ה) לולא ההכנסה, לבין ההכנסה".

סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה קובע כי הכנסה היא כל הכנסה ולרבות כל גמלה המשולמת מכח חוק הביטוח הלאומי (סעיף 9(א)(1) לחוק הבטחת הכנסה.

התוספת השניה אליה מפנה סעיף 5 לחוק הבטחת הכנסה קובעת את שיעור גמלת הבטחת הכנסה באחוזים מהשכר הממוצע במשק. נכון לשנת 2013, המועד הרלוונטי לענייננו, השכר הממוצע במשק עמד על 8724 ₪ ושיעור הגמלה ליחיד שטרם מלאו לו 55 שנה עומד על 20% מהשכר הממוצע, דהיינו סכום של 1,745 ₪.

כאמור לעיל, סעיף 5 לחוק הבטחת הכנסה קובע כי הזכאי לגמלת הבטחת הכנסה זכאי להפרש שבין שעור הגמלה הקבוע בחוק לבין הכנסותיו בפועל.

נכון למועד הגשת התביעה להבטחת הכנסה, הכנסותיה של הבת נטעלי מקצבת הנכות עמדו על 2,546 ₪. מכאן, שנטעלי אינה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה/השלמת הכנסה, שהרי ההפרש בין הגמלה לה היא היתה זכאית לבין הכנסותיה הוא שלילי.

4.לא נעלמה מעינינו מצוקתה הקשה של המבקשת ובתה. עם זאת, לדאבון הלב, אין בידי בית הדין להכיר למבקשת או לבתה בזכות שאינה על פי החוק.

5.אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

מר יוסף הלפרין

נציג ציבור מעסיקים

איריס רש, שופטת

מר יורם פורת

נציג ציבור עובדים

ניתנה היום, ל' אב תשע"ג, (04 אוגוסט 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.