אריה קרן נ' מר ליאור נפש ואח'

החלטה

הצדדים בהליך שלפניי חלוקים בשאלת רלוונטיות עדותם של עדים מסויימים אותם מבקשים הנתבעים להעיד.

עניינה של התובענה שלפניי בפרסום שפרסם הנתבע שעניינו במלים: "האם מינויו של קרן כחבר בכיר בפורום הביטחוני נמצא ראוי לאחר שהואשם על ידי ועדת אגרנט בהפקרת חיילים ופצועים בשטח כשאחת ממסקנות הוועדה היתה לאסור עליו לפקד על חיילים?".

בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, הוריתי על פיצול הדיון בין שאלת החבות והנזק, דהיינו, תחילה תידון שאלת הפרסום, האם נעשה פרסום ושאלת ההגנות העומדות לנתבעים ורק לאחר מכן, אם יוכח שאכן מדובר בפרסום המהווה לשון הרע, תידון שאלת שיעור הפיצויים שיש לפסוק לתובע, כאשר בעניין זה, טענות בדבר שמו הרע של התובע תוכלנה להישמע לשם קביעת שיעור הפיצויים שיש לפסוק.

הנתבעים מבקשים להעיד עדים באשר לשאלת הפקרת פצועים בשטח על ידי התובע בקרבות בהם השתתף.

התובע מתנגד להעדת עדים אלו, שכן לטענתו, מדובר בעדים שמטרת העדתם הינה הכפשת שמו, כאשר עדותם ממילא אינה נוגעת ישירות להגנה של אמת דיברתי, שכן, גם אם ימצא, כי אמנם הפקיר התובע פצועים בשטח, הרי שאין בין כך ובין תוכנן של מסקנות וועדת אגרנט מאומה. הגנת אמת דיברתי צריכה להתייחסות לתוכן הפרסום ולא לאירועים שאינם נוגעים בעצם הפרסום עצמו.

אחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי העדויות אותן מבקש התובע להציג אמנם אינן נוגעות בפרסום עצמו.

הפרסום נוגע למסקנות וועדת אגרנט ולא לאירועים שעמדו מאחורי אותן מסקנות. אותם אירועים שעמדו מאחורי אותן מסקנות אינם טעונים הוכחה במשפט שלפניי, כך למשל, גם אם ימצא, כי אותם אירועים שעמדו לדיון בוועדת אגרנט התרחשו באופן שונה מזה שתואר על ידי הוועדה, הרי שאם עסקינן בפרסום שהוא ציטוט של מסקנות הוועדה, הרי שכל עוד מדובר בציטוט נכון, מדובר בפרסום שהוא אמת.

משכך, מטרת העדתם של אותם עדים הינה על פניו לשם הוכחת שמו הטוב או הרע של התובע, כאשר לצורך ההכרעה בשאלת הפרסום עצמו, עדויות אלו אינן רלוונטיות.

למען הסר ספק, מצאתי מקום להדגיש, כי אם תידחה הגנת הנתבעים ובית המשפט יקבע, כי אין מדובר בפרסום שהוא אמת וכי מדובר בפרסום המהווה לשון הרע, אזי, יכול ולצורך הוכחת הנזק תהיינה עדויות אלו רלוונטיות לשם הוכחת טענה לפיה לא נגרם לתובע נזק של ממש, היות וממילא יצא לו שם של מי שמפקיר פצועים בשטח. אלא שדיון בעניין זה הינו כאמור לא בשלב זה של הדיון וככל שידרש בית המשפט לדון בשאלת הנזק יעלה הצורך בהעדת עדים באשר לאופן התנהלותו של התובע בקרבות בהם השתתף.

לאור האמור, איני מתירה העדת העדים יעקב חסדאי ואברהם עדן (ברן), זאת למען הסר ספק, אך ורק לצורך דיון בחלק זה של ההליך.

אשר לעדותו של מר עזרא ינוב, מצאתי מקום לאפשר העדתו ללא תצהיר, נוכח האמור בבקשה ובפרוטוקול הדיון מיום 11.7.11. איני סבורה, כי יגרם נזק של ממש מהעדתו של העד באופן האמור.

תמצית עדותו תועבר לב"כ התובע בתוך 30 יום מהיום.

מצאתי מקום בשולי הדברים להמליץ לצדדים לבוא ביניהם בדברים פעם נוספת על מנת להגיע להסכמות בתיק זה.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ב, 11 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.