ארבל מרכז גריאטרי בע"מ נ' משרד הבריאות

1. בפני שתי בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 12.2.2018 (ת"א 60861-12-14, השופטת ל' ביבי) בעניין סילוק על הסף וגילוי מסמכים.

עיקרי התשתית העובדתית וההליכים בין הצדדים

2. מקורן של הבקשות בהתקשרויות שנעשו בשנת 2008 בין המדינה, היא המבקשת ברע"א 2203/18 והמשיבה ברע"א 2127/18, לבין 26 מוסדות המפעילים מרכזים גריאטריים, הם המבקשים ברע"א 2127/18 והמשיבים ברע"א 2203/18 (להלן: המוסדות). התקשרויות אלה נעשו בעקבות זכייתם של המוסדות במכרז להענקת שירותי אשפוז לחולים סיעודיים ותשושי נפש (להלן: שירותי האשפוז) שפרסמה המדינה בשנת 2008 (להלן: מכרז 2008). המציעים במכרז 2008 לא נדרשו להגיש הצעת מחיר עבור שירותי האשפוז, והתעריפים שעל-פיהם היו אמורים להתבצע התשלומים למוסדות הזוכים הוגדרו במכרז עצמו.

3. ביום 23.5.2011 ניתן פסק דין בעתירות מינהליות שהגישו המוסדות ונסבו על מכרז 2008 (עת"ם 2724/07 ועת"ם 1324/08, השופטת מ' אגמון גונן). בפסק הדין נקבע כי התעריפים שנכללו במכרז היו תעריפי הפסד שלקו בחוסר סבירות קיצונית והיו עתידים להסב למוסדות נזקים כבדים ולהוביל לירידה משמעותית ברמת שירותי האשפוז המסופקים על ידם. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי ביטל את מכרז 2008, אך קבע כי אין לבטל את ההתקשרויות שכבר נעשו על-פיו (להלן: פסק הדין הראשון). הערעור שהגישה המדינה לבית משפט זה על פסק הדין נמחק בהסכמה ביום 23.4.2012, תוך שנקבע כי הצדדים שומרים על טענותיהם (עע"ם 4698/11, השופטת (כתוארה אז) מ' נאור, השופט (כתוארו אז) ח' מלצר והשופט י' דנציגר).

4. בעקבות ביטולו של מכרז 2008, פרסמה המדינה מכרז נוסף בשנת 2012 (להלן: מכרז 2012) אשר בו שופרו התעריפים. למען השלמת התמונה יצוין כי מרבית המוסדות זכו גם במכרז 2012 וכי למעשה כל המוסדות פעלו לפי מכרז 2008 בתקופה שבין יום 1.1.2008 ליום 30.6.2012.

5. ביום 29.12.2014 הגישו המוסדות לבית המשפט המחוזי תביעה כספית נגד המדינה, ובה טענו כי התעריפים שנקבעו במכרז 2008 אינם ראויים. על כן, טענו המוסדות, המדינה חייבת לשלם להם את ההפרשים שבין התמורה החוזית לפי תעריפי מכרז 2008 לבין התמורה הראויה עבור שירותי האשפוז שסופקו על-פיו, ולכל הפחות את ההפרש בין התעריף שנקבע במסגרתו לבין התעריף לפי מכרז 2012. המוסדות ביססו את טענתם על פסק הדין הראשון, על טענות מתחום דיני ההגבלים העסקיים ועל טענות מתחום דיני עשיית עושר ולא במשפט.

6. מנגד, המדינה טענה בכתב ההגנה שהגישה כי אין מקום להסתמך על פסק הדין הראשון בכל הנוגע לטענה כי נפל פגם בתעריפים שנקבעו במכרז 2008 – הן בהתחשב בכך שהערעור עליו נמחק תוך שמירה על טענות הצדדים, והן משום שאין להסיק ממנו זכות לתשלום נוסף לאחר שנקבע בו במפורש שההתקשרויות שנעשו לפי מכרז 2008 לא יבוטלו. עוד טוענת המדינה כי התעריפים שנקבעו במכרז 2008 הם סבירים וכי המוסדות אשר בחרו להשתתף במכרז אינם יכולים להלין עליו. המדינה הוסיפה וטענה כי יש לדחות את טענות המוסדות במישור ההגבלים העסקיים, בהתחשב בכך שהדינים בתחום זה נועדו להגן על צרכני שירותים מפני קביעת תשלומים מופרזים, להבדיל מהגנה על ספקים בשל מחיר מופחת; כי היא לא התעשרה בעקבות התעריפים שנקבעו במכרז 2008; כי המוסדות לא הוכיחו שנגרם להם נזק ואף כלל לא טענו לקיומו; וכי ממילא לא ניתן להשוות בין התעריפים בשני המכרזים בשל ההבדלים ביניהם.

7. במשך כשישה חודשים קיימו הצדדים מגעים לגישור, אולם אלו העלו חרס. הצדדים המשיכו אפוא בהליכים מקדמיים וכן בהגשת ראיות בהתאם להוראותיו של בית המשפט המחוזי. ביום 25.1.2017 הגישה המדינה בקשה לגילוי מסמכים כללי וספציפי, שבה דרשה לעיין בכלל ספרי הנהלת החשבונות ובמסמכים שונים הנוגעים לפעילותם העסקית של המוסדות בשנים 2013-2004.

8. בדיון שהתקיים ביום 27.9.2017 נדונה שאלת גילוי המסמכים והמדינה התבקשה על-ידי בית המשפט המחוזי לצמצם את היקף הגילוי המבוקש. בדיון זה נתן בית המשפט המחוזי תוקף של החלטה להצהרת המוסדות כי תביעתם מבוססת על הפער שבין התמורה הראויה לבין התמורה החוזית לפי תעריפי מכרז 2008, להבדיל מאשר על טענה להפסד בפועל שנגרם כתוצאה מהתעריפים שנקבעו במכרז האמור. בהמשך לכך, ביום 6.11.2017 המדינה הגישה בקשה מתוקנת המצמצמת את דרישת גילוי המסמכים שהעבירה למוסדות לשנים 2012-2007, ובה טענה כי היא זקוקה למסמכים אלו להוכחה של סבירות התעריפים והיעדר נזק. נוסף על כך, הגישה המדינה בקשה לסילוק תביעתם של המוסדות על הסף, ובה טענה כי מאחר שהמוסדות לא טוענים לכל נזק, אין בסיס לתביעה נגדה. להשלמת התמונה יצוין כי המוסדות התנגדו לשתי הבקשות.