אפשרות לפסול הודעת חשוד במשטרה נוכח קיפוח זכויותיו

א. כתב האישום והכפירה

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות למגורים, גניבה והיזק לרכוש במזיד.

2. על פי כתב האישום, הרי שביום 31.3.2013, בין השעות 02:00 עד 04:00, או בסמוך לכך, התפרץ הנאשם לדירת קרקע ברחוב ****** בתל אביב (להלן: "הדירה"), בה התגוררה הגב' כ. ב.נ. (להלן: "המתלוננת") בכך ששבר שלב בתריס החלון, ולאחר מכן הכניס ידו לדירה וגנב ארנק ובו מזומן בסך 1000 ₪, ושתי טבעות נישואין, תוך שהוא גורם כאמור לנזק לרכוש המתלוננת (שבירת התריס).

3. ביום 23.4.2014 כפר הנאשם, באמצעות בא כוחו דאז, עו"ד מץ, כדלקמן: "הוא שהה במקום, (אך) לא התפרץ לדירה ולא גנב ממנה רכוש".

ב. פרשת התביעה

4. ביום 5.11.2014 התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק, אליה התייצבו ששה מתוך שמונת העדים שזומנו, כאשר הנאשם עצמו לא התייצב לדיון, חרף העובדה שהוזהר כי אם לא יתייצב – ישפט בהעדרו.

5. בפתח אותה ישיבה מסר הסנגור המלומד, עורך דין מץ, כי הוא מכיר את אחד מעדי התביעה (מדובר בשכן של המתלוננת), הוא חש שלא בנוח לחוקרו ועל כן הוא מבקש כי הסנגוריה הציבורית תעמיד סנגור אחר לנאשם.

נוכח צירוף הנסיבות דלעיל, ולאור התייצבות חלק הארי של העדים, החלטתי כי העדים עמם אין לסנגור הכרות ואין כל מניעה כי יחקרו על ידו בחקירה נגדית – יעלו לדוכן העדים וימסרו עדותם, ואילו ביחס לשכן האמור, קבעתי כי הלה ישמע בישיבה נדחית, וייחקר על ידי סנגור אחר, וכך היה.

6. עד התביעה הראשון היה רס"ב רן סמסון, אשר הגיש מזכר המתעד שיחה עם העד זריהן (אותו שכן הנ"ל), והוא נחקר קצרות אודות נסיבות כתיבת המזכר. מכיוון שהדבר לא מהותי להכרעת דין זו – לא ארחיב.