אפשרות השגה במסגרת ערעור על פסק דין שניתן בבימ"ש שלום, גם על החלטה שניתנה ע"י המחוזי

השופט ישעיהו שנלר, אב"ד

1.         השאלה המקדמית המתעוררת בערעור זה - האם ניתן להשיג במסגרת ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט השלום, גם על החלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי, שנעתר לבקשת רשות ערעור אשר הוגשה על החלטת ביניים שניתנה בבית משפט השלום.

הרקע וההליכים :

2.         המערערת יחד עם חברה נוספת הגישו תביעה כנגד המשיבים. האחרונים הגישו תביעה שכנגד נגד המערערת. התביעה העיקרית נמחקה לפי בקשת המערערת והחברה הנוספת, ונותרה לדיון התביעה שכנגד.

במסגרת הליכים אלו, ניתנו צווים בענין גילוי ועיון במסמכים כנגד המערערת, לרבות במסגרת בקשות רשות ערעור שהוגשו לבית המשפט המחוזי. לאחר שבית המשפט המחוזי (בר"ע 1742/05) האריך את המועד להצגת המסמכים בפני המשיבים, הגישו המשיבים בקשה לבית משפט השלום למחיקת כתב ההגנה, בטענה כי לא הומצאו המסמכים, אולם בית משפט השלום דחה את בקשתם. המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (בר"ע 1057/06), שנדונה בפני כב' השופטת דותן, אשר נעתרה לבקשה, דנה בבקשת הרשות לערער כערעור, והורתה בפסק-דינה על מחיקת כתב ההגנה, תוך חיוב בהוצאות (להלן - החלטת בית המשפט המחוזי).

3.         המערערת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (בר"ע 9265/06), אולם כב' השופט רובינשטיין דחה את בקשתה. בהחלטה נקבע כי הבקשה אינה מצדיקה ערעור בגלגול שלישי. בית המשפט לא הסתפק בכך, בחן את פסק הדין גם לגופם של דברים ולא מצא עילה משפטית להתערב בו, במיוחד לאחר שמדובר ב"גלגול שישי", כלשונו של בית המשפט העליון, בנושא גילוי ועיון במסמכים.

4.         בית משפט השלום (כב' השופטת ינון), לאחר מספר בקשות שהוגשו לו ע"י המשיבים, נתן פסק דין (פסיקתא), תוך חיוב המערערת בחיובים שונים.

הערעור:

5.         בערעור שהגישה המערערת בפנינו, היא משיגה על פסק הדין של בית משפט קמא, ובמסגרתו טוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי היתה שגויה, הואיל והיא (המערערת) עמדה באשר הוטל עליה. כך גם לא היה מקום, לטענתה, לנקוט בסעד הדרסטי של מחיקת כתב ההגנה שהוגש מטעמה.

6.         לטענת המערערת, במסגרת ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום, רשאית היא להשיג גם על החלטת הביניים, הגם שניתנה ע"י בית המשפט המחוזי.

7.         המשיבות סברו, כי אין המערערת זכאית לכך, ועל-כן הוחלט כי הדיון בערעור דנן יפוצל, באופן שבשלב הראשון תדון השאלה האמורה, וכי הצדדים יגישו טיעונים בשאלה זאת בלבד.

יודגש כבר עתה, כי הגם שבסיכומיה טענה המערערת טענות אחרות הקשורות לפסק הדין של בית משפט קמא, כגון לענין הוכחת התביעה וכד', הרי טענות אלו לא נטענו בהודעת הערעור ועל-כן, בצדק טוענים המשיבים, כי אין להתייחס לטענות אלו.

משכך, אם אכן ייקבע שאין אפשרות להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי במסגרת הערעור על פסק הדין - דין הערעור להדחות.

טענת המערערת :

8.         לטענת המערערת, הערעור הינו על פסק דינו של בית משפט השלום, ובמסגרתו, תוקפת היא גם את החלטת בית המשפט המחוזי, אשר לדידה נבלעת בפסק הדין, הואיל ומדובר ב"החלטת ביניים". לטענתה, ההלכה היא כי במסגרת הערעור על פסק הדין, ניתן לתקוף את החלטות הביניים, "... בין אם הוגשה עליהן בקשת רשות ערעור ובין אם לאו; בין אם בקשת רשות הערעור נדחתה לגופה ובין אם נדחתה על הסף". וכן מוסיפה היא, כי הלכה זו חלה ביתר שאת, "... כאשר בקשת רשות הערעור - הנבלעת בפסק הדין - התקבלה".

המערערת חוזרת ומדגישה בטיעוניה, כי החלטת בית המשפט המחוזי איננה בבחינת פסק דין, שכן בית המשפט המחוזי הורה רק על מחיקת כתב ההגנה, ולא הורה על קבלת תביעה המשיבים, כפי שעשה לאחר מכן בית משפט השלום בפסק הדין.

בהתאם לכך מפנה המערערת לתקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - התקנות), אשר קובעת כי "לא ערער בעל דין על החלטה שאינה פסק דין והיא ניתנת לערעור ברשות בלבד, אין בכך כדי לפגוע בזכותו להשיג על אותה החלטה בבואו לערער על פסק הדין במשפט...".

כמו כן מפנה המערערת לפסקי דין שונים, אשר לטענתה תומכים בטענתה, לפיה מעת שנדחתה בקשת רשות ערעור, קיימת זכות לערער עליה במסגרת פסק הדין, וכי "... מקל וחומר כאשר מתקבלת בקשת רשות ערעור".

לטענת המערערת, זכות הערעור הינה זכות חוקתית, ועל כן גם אם קיים ספק פרשני בשאלת זכותה של המערערת לערער, יש לפרש ספק זה לזכותה של המערערת להגיש ערעור.