אפרתי נ' עיריית תל-אביב ואח'

החלטה

1.עניינה של הבקשה בעסק המופעל על ידי המשיבה 2 (להלן: "המשיבה"), הנמצא בקומת הקרקע של בנין ברחוב בלפור 53 פינת רחוב אחד העם בתל אביב (להלן: "העסק") . המבקשת גרה בבניין בו מצוי העסק. המבקשת הגישה עתירה מנהלית בה טענה כי יש להורות למשיבה 1 היא הרשות לרישוי עסקים בעיריית תל אביב (שתכונה להלן גם: "הרשות") להימנע ממתן רישיון עסק לעסק. כן בקשה המבקשת כי בית המשפט יורה למשיבה 3 (להלן: " הוועדה המקומית") להימנע מלתת היתר לשימוש חורג לעסק, ולהגיש נגד המשיבה כתבי אישום. היא עתרה להורות למשיבה 4 לאכוף את צו הסגירה שהוצא לעסק, ולהורות למשיבים לסגור אותו.

במסגרת צו הביניים טענה המבקשת כי על המשיבים 1,3, ו-4 להימנע מלדון בענין העסק, ולא לתת לו רישיון זמני או היתר שולחנות וכסאות או היתר פרגוד או היתר לילה, וכן כי לא תינתן לעסק המלצה לשימוש חורג עד למתן החלטה בצו הביניים.

2.ביום 2.7.12 ניתנה החלטתה של כב' השופטת גדות, שדחתה את הבקשה למתן צו ארעי במעמד צד אחד.

ביום 25.7.12 הודיע ב"כ המבקשת כי התקבלה על ידיו הודעה לפיה הוגשה בקשה לשימוש חורג בעסק לוועדה המקומית, וכי ניתנה לבעלי הזכויות בבניין אפשרות להגיש התנגדות. הודעה כזו כך נטען על ידי המבקשת היא שלב מתקדם בטרם קיום דיון בבקשה להיתר לשימוש חורג בפני הוועדה המקומית, דיון שהבקשה לצו הביניים מבקשת כאמור למנוע את קיומו.

טענות הצדדים

3.המבקשת טענה כי בהתאם לתב"ע החלה על הבניין, מוגדר האיזור כאיזור מגורים מיוחד, וחל איסור ברור על שימוש של בתי אוכל במקום. לכן, הוועדה המקומית כלל אינה מוסמכת לתת היתר לשימוש חורג למסעדה במקום. העסק משמש בפועל וחרף הרישיון שניתן לו, לממכר מוצרי בשר ואפייה המטוגנים בשמן. מיום 31.6.11 נפתחה במקום מסעדה. עוד נטען כי בעלי העסק השתלטו על חלק מחצר הבנין. העסק גורם לפי הטענה למטרדים רבים של רעש, ריחות טיגון לא נעימים ובעיות חנייה.

דיירי הבניין בקשו כי יוגש נגד העסק כתב אישום, וביום 19.2.08 אכן הוגש נגדו כתב אישום. העסק לא הפסיק לפעול, וביום 23.10.08 אף הוענק למשיבה היתר להעמדת פרגוד על שטח המדרכה.

4.בעלי הזכויות בבנין אף הגישו תביעה למפקחת על רישוי המקרקעין, בה הם עתרו לסילוק ידו של העסק מחלק מהחצר המשותפת שהוא שסיפח לעצמו. במסגרת זו הצדדים הגיעו לפשרה לפיה ניתנה לעסק זכות לעשות שימוש בחצר לתקופה קצובה ובתנאי שלא ייצור מטרדים.

המבקשת טענה כי ביום 8.8.11 התקבל סירוב של הרשות לאיכות הסביבה למתן היתר למסעדה. עוד נטען כי המשיבה הרחיבה את העסק, וסיפחה לו חלק נוסף של הרכוש המשותף.

ביום 29.5.12 הוגשה בקשה לשימוש חורג , וביום 10.6.12 בקשו בעלי העסק להוציא רישיון לבית קפה, כפי שאושר בעבר עד סוף 2011.

5.המבקשת טענה כי אין לתת רישיון עסק לעסק שאינו מקיים את דיני התכנון והבנייה. העסק הנדון פועל זה תקופה ארוכה באופן בלתי חוקי, תוך יצירת מפגעים סביבתיים, ללא מנדף ותוך גרימת מטרדי ריח. העסק מעולם לא קיים את התנאים להגשת בקשה לשימוש חורג על פי חוק התכנון והבנייה. המבקשת הוסיפה וטענה כי לדיירי הבניין צריכה להינתן זכות טיעון בעל פה במסגרת ההחלטה של הרשות.

המבקשת טענה כי בדיון מיום 26.5.12 שקיימה הוועדה המייעצת בענין הבקשה, היא המליצה כי יינתן לעסק היתר לשימוש חורג, עד ליום 31.12.17. המבקשת טענה כי ההמלצה לתת לעסק היתר לשימוש חורג, כמו גם המלצתה של הוועדה המקומית לעשות כן, מנוגדים לתב"ע התקפה האוסרת מתן שימוש חורג לבתי אוכל בבניין.

6.לגישת המבקשת, העסק במהותו הוא מסעדה לכול דבר וענין, וזאת בניגוד לבקשה לרישיון בה מצוין כי מדובר ברישיון ל"בית קפה + אפייה מבצק מוכן ומוקפא (ללא דגים) משקאות משכרים – הגשתם לצורך צריכה במקום ההגשה". בכול מקרה, כך טוענת המבקשת, התב"ע אינה מאפשרת הקמת בתי אוכל במקום. הוועדה המייעצת לא הפעילה כל שיקול דעת, כך נטען, ויש בכך כדי להעלות חשש כבד למשוא פנים. הוועדה חרגה מסמכויותיה, ואין מקום לקיים דיון בהמלצתה בפני הוועדה המקומית לפני שיינתן פסק דין בעתירה. לגישת המבקשת, אם הנושא יובא לדיון בפני הוועדה המקומית, הדיון בעתירה יהיה מוקדם, שכן לצורך תקיפת החלטת הוועדה המקומית, יש להפעיל את ההליכים הקבועים בחוק התכנון והבנייה, בעוד שמטרת העתירה דנן היא למנוע את ההליך מראשיתו.

עוד טענה המבקשת כי נגד העסק הוצא צו סגירה שיפוטי, עוד ביום 11.9.08. לכן, כדי לדון שוב בבקשה, על הרשות לבחון מה הטעם שהיה מונח ביסוד החלטתה הקודמת, ומה הנתון החדש שהתגלה, שכתוצאה ממנו יש מקום לסטות מההחלטה הקודמת.

7.הוועדה המייעצת קבעה כי מדובר בבית קפה הפועל שנים רבות. אולם, המבקשת טענה כי בית הקפה מנוגד לתב"ע וכי מרב שטחו מקורו בהשתלטות על רכוש משותף. המבקשת טענה כי על בית המשפט לשקול שיקולים של מאזן הנוחות, ובכלל זה לבחון את הצורך בשמירת המצב הקיים בו תימנע הרשות ממתן היתר לעסק לשימוש חורג. אמלא יינתן צו ביניים, יעמוד בית המשפט בפני "מעשה עשוי".

8.המבקשת אף השיבה לטענות המשיבים. המבקשת טענה כי לאור המלצת הוועדה המייעצת, אין כל ספק כי הוועדה המקומית תאשר את ההיתר לשימוש חורג כחותמת גומי, שנועדה להכשיר את המשך השימוש בבית העסק. המבקשת שבה וטענה כי הוועדה המייעצת טעתה, חרגה מסמכותה, וקיים חשש למשוא פנים בהתנהלותה. המבקשת התייחסה לטענה ביחס למצב החוקי הקיים והאפשרות להקים עסק של מכירת מזון במקום, וטענה כי בשנת 1940 נדחתה בקשה להקמת בית קפה במקום. השימוש במקום לבית קפה משנת 2002 היה לטענת המבקשת שימוש בסטייה מהתב"ע ובניגוד לה. מאחר שמדבור בעסק המנוגד לחלוטין לתב"ע – אין מקום, כך טוענת המבקשת, לקיים דיון בפני הוועדה המקומית ביחס אליו, שכן הוועדה המקומית אינה מוסמכת לאשר סטיה מהתב"ע.

עוד צוין כי בפועל נמכרים בעסק מוצרי מזון אסורים, בניגוד לבקשת הרישיון. עוד נטען כי העסק פועל גם ללא היתר לשולחנות וכיסאות מאז יום 1.7.12, תוך ביזוי החלטתה של המפקחת, ופלישה לרכוש המשותף. המבקשת התייחסה למטרדים שונים הנגרמים כתוצאה מפעילות העסק של המשיבה במקום, ובכלל זה לריחות טיגון, לשעות פעילות מעבר למותר ללכלוך וכיו"ב. לטענת המבקשת, סיכויי העתירה הם גבוהים, ושיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לכיוון של קבלת הבקשה.

9.המשיבים 1,3 ו-4 (שיכונו להלן: "המשיבים"), השיבו לבקשה. הם טענו כי אי מתן הצו לא ייצור מצב בלתי הפיך, ולא תימנע האפשרות של מתן סעד אופרטיבי למבקשת – אם עתירתה תתקבל. עוד נטען כי גם לשיטת המבקשת רישוי העסק טעון דיון בוועדה המקומית, והחלטה בענין היתר לשימוש חורג טעונה פרסום מלא ודיון בהתנגדויות.

10.לגישת המשיבים, סיכויי העתירה אינם גבוהים, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה. המשיבים טענו כי בבנין קיימים עסקים למכירת מזון משנת 1999. בקשתה הראשונה של המשיבה דנן הוגשה בשנת 2008, לאחר שהמשיבה החליפה את הבעלים הקודמים של העסק. כל האישורים וחוות הדעת ניתנו למשיבה, למעט אישור מחלקת הנדסה והמחלקה לביקורת נכסים. אישורים אלה תלויים ועומדים לדיון בוועדה המקומית.