אפרים סדון נ' עירית שדרות ואח'

רקע עובדתי

1. הנתבעת 1 היא רשות מקומית המאוגדת כדין (להלן: הנתבעת או העירייה).

2. התובע החל את עבודתו אצל הנתבעת כמזכיר הנתבעת בשנת 1985 ועבד עד לסוף שנת 2010. התובע הועסק על פי חוזה בכירים.

3. לאחר הבחירות בשנת 1998, שבהם נבחר מר אלי מויאל (להלן: מר מויאל) כראש העירייה, פוטר התובע ביום 4.2.99 פיטורים שבוטלו בצו שיפוטי (עב(ב"ש) 490/99). בין הצדדים התקיימו עוד הליכים רבים שמקורם בטענת התנכלות של התובע ובהתנהלות פוליטית בעירייה (ע"ע (ארצי) 48914-09-11)).

4. בנוסף לעבודתו כמזכיר העירייה כיהן התובע, ללא שכר, בשני גופים נוספים הפועלים מחוץ לעירייה אך בצמידות אליה. האחד, כמנכ"ל החברה הכלכלית של העירייה (להלן: החברה הכלכלית) וזאת בין השנים 2000-2009 והשני כמנכ"ל פארק תעשיות ספירים בע"מ (להלן: הפארק) (המשותף לנתבעת 1 ולמועצה האזורית שער הנגב) שם כיהן בין השנים 2004-2009. בגין פעילותו כמנכ"ל החברה הכלכלית וכמנכ"ל הפארק, לא שולמו לתובע שכר והוצאות, אך בגין פעילותו כמנכ"ל הפארק קיבלה העירייה סך של 856,000 ₪ (תמורה חודשית בסך של 14,500 ₪).

5. התובע התנה את הסכמתו להעמיד את עצמו לתפקידים הנוספים בכך שיתאפשר לו לצאת ללימודים אקדמיים לתואר ראשון על חשבון העירייה. בחודש 11/14 אישרה הנהלת העירייה את בקשת התובע לרבות העדרות בתשלום של יום אחד בשבוע והשתתפות בשכר לימוד בסך של 10,000 ₪ בשנה. התובע יצא ללימודים שארכו 4 שנים וזאת לתואר ראשון במשפטים.

6. בשנת 2006 פנה התובע למר מויאל בגין הפחתות שבוצעו משכרו שלא כדין בתקופה שבה הודר בחוסר מעש מן העבודה (בשנת 1999). העירייה ביקשה חוות דעת משפטית ולבסוף הוסכם על העברת המחלוקת להכרעת בורר. הבוררות התקיימה רק בשנת 2008. ביום 1.2.09 ניתן פסק דינו של הבורר המורה לעירייה להשיב לתובע את השכר שנוכה שלא כדין ולזקוף לזכותו 76 ימי חופשה שנתית שנגרעו ממנו שלא כדין בגין ההעדרות הכפויה (להלן: פסק הבוררות). הנתבעת לא מילאה אחר פסק הבורר ורק בסמוך לסיום עבודתו, בחודש מאי 2010, איפשרה לו לממש את ימי החופשה שנגרעו ממנו ושילמה את הפרשי השכר על פי פסק הבורר.

7. בשנת 2010 פנה ראש הרשות לתובע וביקש למנותו כמנכ"ל תחת תפקיד המזכיר. התובע דחה את ההצעה והבהיר כי היה ומבקשת העירייה למנות מנכ"ל אחר, לאור העובדה שלא נותר זמן רב עד להגיעו לגיל פרישה, היה ויאושרו לו תנאים שהעמיד בפני העירייה, יסכים לפרוש בפרישה מוקדמת (להלן: תנאי הפרישה). העירייה ערכה הסכם פרישה ושלחה לאישורו של הממונה על כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים, מר ישראל שפיצר (להלן: מר שפיצר). ביום 21.3.10 ביקש משרד הפנים נתונים נוספים ואלה הועברו לידיו בחודש 6/10 (נספח 4 לתצהיר המדינה). בנוסף פנה מר שפיצר ביום 4.5.10 לקבלת נתוני החופשה של התובע ואלה הועברו אליו ביום 9.5.10 שם צויין כי לתובע יתרת חופשה של 144 ימים הכוללים את ימי החופשה על פי פסק הבורר (נספח 3 לתצהיר המדינה), ואולם לא התקבלה כל תגובה נוספת ממשרד הפנים עד לחודש 11/2010, וזאת לאחר מיצוי ימי החופשה ופרישתו של התובע לגמלאות.

8. במקביל, פעלה העירייה לקליטת מנכ"ל חדש ובמסגרת זו אף פעלה למינוי ועדה שבה השתתף נציג של משרד הפנים. יצויין כי מזכיר עירייה ומנכ"ל עירייה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת ובכך שנקלט מנכ"ל לעירייה, למעשה יצאה פרישתו של התובע לפועל.