הבכיר פרש ממשרתו כמזכיר העירייה ב-2010. טענת העירייה שהיא הייתה רשאית לקזז ימי חופשה עודפים שצבר נדחתה באחרונה בבית הדין לעבודה על רקע פסק בוררות שקבע שהימים נצברו במהלך חופשה כפויה.
בתביעה שהוגשה לפני כחמש שנים סיפר התובע שהועסק כמזכיר עיריית שדרות בין השנים 1985-2010.
לדבריו, במהלך 1998, עם בחירתו של עו"ד אלי מויאל כראש העירייה, הוא פוטר אך הפיטורים בוטלו ב-1999 בצו שיפוטי.
ב-2006 הוא פנה לראש העירייה בבקשה להשיב לו את השכר שלא שולם לו בתקופת הפיטורים והמחלוקת הועברה לבוררות. ב-2009 הבורר הורה לעירייה להשיב לו את השכר שנוכה ממנו בתקופה זו ולזקוף לזכותו 76 ימי חופשה שנתית.
לדבריו, העירייה לא מילאה אחר פסק הבורר ורק במרץ 2010 ערכה עמו הסכם פרישה בו הוסכם שהוא יקבל את הפרשי השכר ופדיון של 144 ימי חופשה הכוללים את ימי החופשה על פי פסק הבורר.
העירייה שלחה את ההסכם לאישור משרד הפנים אך האחרון לא הגיב ורק לאחר פרישתו שלח לעירייה מכתב בו נקבע שהוא לא זכאי להחזרים על פי פסק הבוררות אלא לפדיון 55 ימי חופשה בלבד, הסך המקסימלי הניתן לצבירה בהתאם להסכם בו הועסק.
המשרד העלה השגות נוספות על כספים שקיבל במהלך שנות עבודתו כמו החזר שכר לימוד ותשלום על ימים בהם נעדר לצורך לימודים. העירייה פעלה בהתאם וקיזזה את הסכומים מתשלומים שקיבל עם פרישתו.
לטענתו, המדינה לא הייתה רשאית להורות לעירייה לבטל את פסק הבוררות או לקזז כספים שניתנו על פיו. מעבר לכך הוא טען שהעירייה חייבת לו כספים עבור ימי מחלה לא מנוצלים, שעות נוספות ותגמול מיוחד עבור פעילותו במבצע עופרת יצוקה. עוד לדבריו, לא היה מקום להורות לו להשיב את שכר הלימוד שקיבל מהעירייה.
המדינה והעירייה טענו מנגד שפסק הבורר המעניק לתובע זכות לצבור ימי חופשה מעבר לימים המקסימאליים המותרים מהווה למעשה תשלום חורג המחייב את אישור הממונה על השכר במשרד האוצר. מאחר מאחר שאישור כזה לא ניתן – פסק הבוררות בטל.
המדינה הוסיפה שהתובע הועסק בחוזה בכירים ולכן אינו זכאי לתשלום שעות נוספות או להחזר שכר לימוד.
לא תשלום חורג
אך השופטת יעל אנגלברג שהם מבית הדין לעבודה בבאר שבע דחתה את טענות הנתבעות ביחס לפסק הבוררות.
היא הבהירה שבפסק הבוררות נקבע שהתובע שהה בביתו לא מבחירה אלא מתוך אילוץ ושהימים בהם שהה בביתו אינם צריכים להגרע ממכסת החופשה שלו. לפיכך, לא מדובר בתשלום חורג אלא בהשבת זכויותיו של התובע לקדמותן שלגביהן לא נדרש אישור הממונה על השכר.
עוד ציינה השופטת שמאחר שימי החופשה העודפים על פי פסק הבררות הוחזרו לתובע רק בסמוך לפרישתו לא ניתן היה לצפות ממנו לנצל אותם בפועל ולכן הוא זכאי לתמורה כספית עבורם. בהתאם, הוא גם זכאי גם להפרשי השכר שנפסקו לטובתו בבוררות.
מנגד, השופטת קבעה שמאחר שהתובע הועסק בחוזה בכירים הוא לא זכאי לתשלום שעות נוספות, לתשלום מיוחד על השתתפותו במבצע עופרת יצוקה או להחזר שכר לימוד.
בסך הכל חויבה העירייה לשלם לתובע 722,308 שקל. מאחר שכבר שילמה לו עם פרישתו 395,534 שקל היא חויבה להעביר לו את ההפרש בתוספת הוצאות של 20,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד דני אליגון ועו"ד הילה ונטורה
- ב"כ העירייה: עו"ד בנימין סעדון
- ב"כ המדינה: עו"ד ליטל ניצן
עו"ד ניר חזות
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.