אפנגר נ' התיאטרון הארצי לנוער ואח'

פסק דין

האם התובעת פוטרה מעבודתה בתיאטרון מחמת הריונה? זוהי השאלה שבה עלינו להכריע בתיק זה.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

התובעת עבדה אצל הנתבע (להלן גם – "התיאטרון") החל מיום 18.10.09 ועד ליום 11.04.10, אז פוטרה, לדבריה, שלא כדין.

לטענתה, ביום 08.04.10, דקות אחדות לפני תום שבוע העבודה, הודיע לה מר סמי לוי, מנהל התיאטרון ונמנה על מייסדיו (להלן – "מר לוי"), על פיטוריה, בפתאומיות וללא כל התראה מוקדמת, ומבלי שנתן נימוק כלשהו לפיטורים.

לדבריה, "באותו רגע – ועל אף שלתובעת לא היה ספק כי מר לוי כבר יודע על דבר בהריונה – הודיעה התבעת למר לוי כי הנה בהריון, וכי אין הוא יכול לפטרה על פי חוק...".

בעקבות הודעתה זו, השיב לה מר לוי, כי עליו לבדוק את העניין וכי ישוב וישוחח עמה לאחר סוף השבוע. ואכן, ביום 11.04.10 בסוף יום העבודה, קרא מר לוי לתובעת ומסר בידיה מכתב פיטורים, נושא תאריך של יום 08.04.10, ובו הודעה על סיום יחסי העבודה החל מיום 14.04.2010.

לאור האמור לעיל, טוענת התובעת, כי פיטוריה עומדים בניגוד להוראותיהם של חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן – "חוק עבודת נשים") ולחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן – "חוק שוויון הזדמנויות").

עוד טוענת התובעת, כי בשל המועד בו נעשו, בסמוך לפני תום ששה חודשי העסקתה בתיאטרון, פיטוריה נגועים בחוסר תום לב.

בכתב התביעה טענה התובעת כי מעשיו ומחדליו של מר לוי בקשר עם פיטוריה מהווים עוולה נזיקית של גרם הפרת חוזה בינה לבין התיאטרון, דבר המצדיק הרמת המסך וחיובו באופן אישי בנזקיה, אלא שבהמלצת בית הדין, ביום 06.09.12, הודיעה התובעת, בהסכמת הנתבע, כי היא חוזרת בה מהתביעה האישית כנגד מר לוי, ועל כן, התביעה כנגדו נדחתה.

כתוצאה מן האמור לעיל, תבעה התובעת פיצויים בשיעור 150% משכרה למשך תשעה חודשי עבודה. כמו כן, בהסתמכה על כך שאלמלא פוטרה, היתה תקופת העסקתה 18 חודשים, תבעה פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה ותשלום בגין הפרשות לפנסיה לתקופה הנ"ל ובנוסף, פיצוי בגין פגיעה בהכנסה מדמי אבטלה, פגיעה בקבלת דמי לידה, פיצוי סטטוטורי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופיצוי בגין נזקים לא ממוניים, והכל כמפורט בסעיף 24 לכתב התביעה מטעמה.

הנתבע טען להגנתו, כי אין חולק, שהודעתה של התובעת על דבר הריונה ניתנה בסמוך לאחר שקיבלה את הודעת הפיטורים ממר לוי, ועל כן, אין בסיס לטענה, לפיה פיטוריה הנם מחמת הריונה.

באשר לחוק עבודת נשים, טען הנתבע, כי הוא אינו חל בענייננו, משלא מלאו ששה חודשים לעבודתה של התובעת וכי ההחלטה על פיטוריה של התובעת, אושרה ע"י הועד המנהל של התיאטרון והאסיפה הכללית ונתקבלה כחלק מ"תוכנית התייעלות בהיקף של 200,000 ₪ בשל קיצוץ התמיכה הממשלתית בתיאטרון והיעדר הכנסה מתוכננת".

וכך, ביום 24.02.10, הורה הועד המנהל של התיאטרון למר לוי לבטל את תפקידה של התובעת, שהוגדר ואופיין כתפקיד מנהלי שבנוחות ומשהתובעת היתה האחרונה מבין העובדים שהצטרפו לצוות העובדים בתיאטרון.

אלא, שבשל נחיצותה הזמנית של התובעת כפקידה במסגרת ההכנות לפסטיבל ההצגות לילדים בחיפה, שעמד להיערך במהלך ימי חול המועד של פסח בחודש אפריל, ובשל הסמיכות לחג, החליט מר לוי להשהות את מימוש ההחלטה בדבר פיטוריה של התובעת.

כתוצאה מכך, בישיבת הועד המנהל מיום 07.04.10, עת נודע לחברי הועד המנהל, כי התובעת טרם פוטרה, נדרש מר לוי להוציא את ההחלטה אל הפועל לאלתר, כפי שהדבר מוצא את ביטויו בפרוטוקול הועד המנהל מאותו יום.

אשר על כן, למחרת היום, זימן אליו את התובעת והודיע לה על פיטוריה ובעקבות הודעתו זו, הודיעה לו התובעת כי היא הרה. לאור העובדה, כי הודעתה הפתיעה אותו, וכי השיחה התנהלה ביום חמישי בשעות אחר הצהריים, הודיע לה מר לוי, כי עליו לבדוק את העניין וקבע עמה פגישה נוספת ליום ראשון ה- 11.04.10.

לטענת הנתבע, הודעת הפיטורים לא בוטלה, ולאחר שקיבל ייעוץ משפטי ונועץ בוועד המנהל, הודיע מר לוי לתובעת, כי מכתב הפיטורים שניתן לה ביום 08.04.10 – בעינו עומד. לבקשתה, ועל מנת לסייע לה למצוא עבודה במהירות, מסר מר לוי לתובעת מכתב המלצה.

לאור כל האמור לעיל, טען הנתבע, כי לא נפל כל פגם בהליך פיטוריה של התובעת, ובוודאי שאין הם תולדה של היוודע דבר הריונה.

ביום 9.9.12 התקיים בפנינו דיון הוכחות במסגרתו העידה התובעת בעצמה וכן מטעם הנתבע העידו הגב' יפעת ית"ח רון, אשר שימשה כמנהלת האומנותית של התיאטרון בתקופה הרלוונטית לתביעה (להלן: "הגב' ית"ח") ומר סמי לוי. ביום 17.10.12 התקיים דיון נוסף, במסגרתו העידו עדי הנתבע, הגב' מרים וינרמן, עובדת התיאטרון בתחום מכירות וייעוץ סל תרבות (להלן: "הגב' וינרמן") ומר אלון אלמולי, חבר בוועד המנהל של התיאטרון בתקופה הרלוונטית לתביעה (להלן: "מר אלמולי").