אפלבאום נ' סיני ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום30/4/12.

לטענת התובעת במועד הנקוב, בשעה שרכבה חנה בחניית נכים בניצב למדרכה כאשר חזיתו למדרכה והיא ישבה ברכב ושוחחה בטלפון הנייד, הסיעה הנתבעת 1 ,אשר רכבה חנה במקביל לרכבה, את רכבה לאחור ואגב כך פגעה עם הטמבון הקדמי של רכבה ברכב התובעת באיזור קשת הגלגל ובאיזור הטמבון ,אשר אף נמשך כלפי חוץ . בנסיבות האמורות, לטענת התובעת , האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת 1 ומשכך עליה ועל מבטחת רכבה- הנתבעת 2 , לשפותה בגין הנזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מהתאונה וכפי שנקבעו על ידי שמאי מטעמה ביום 23/9/12.

לטענת הנתבעות, במועד הנקוב אמנם הסיעה הנתבעת 1 את רכבה ביציאה מהחניה ואולם, כל שאירע הוא שגלגל רכבה של הנתבעת 1 פגע בגלגל רכבה של התובעת ומשכך, מוכחש הנזק לו טוענת התובעת. חיזוק לאמור , ניתן למצוא, לטענת הנתבעות, בכך שהתובעת בדקה את רכבה כחמישה חודשים לאחר התאונה, באופן שנישלל הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעות, דין התביעה להידחות.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת והנתבעת 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחת לגירסתה . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק הנטען לרכבה של התובעת.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה ובכלל זה הן את הילך התאונה , הן את היקף הנזקים הנטענים והן את הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם תרים התובעת את הנטל המוטל עליה כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני הנני סבורה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה באשר מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסתה בכל הנוגע להילך התאונה והיקף הנזקים.

בהקשר זה, הצדדים לא חלוקים באשר להילך התאונה אלא רק לענין הפגיעות כפועל יוצא מהתאונה.

אציין כי הנתבעות טענו, במסגרת כתב ההגנה מטעמן, כי גלגל רכבה של הנתבעת 1 פגע בגלגל רכבה של התובעת- טענה זו נשללה מניה וביה על ידי הנתבעת 1 בעדותה, באשר במסגרת עדותה , העידה כי אינה יודעת איזה חלק פגע באיזה חלק. זאת ועוד, הטענה ולפיה לא נגרם נזק כלשהו לרכבה של התובעת , נשללה אף היא בעדות הנתבעת 1 אשר העידה כי נגרם נזק , במוקד עליו הצביעה התובעת , ברם מדובר בנזק קטן.

שלילת גרסת הנתבעות במסגרת עדות הנתבעת 1, כאמור, יש בה בכדי לשלול מהימנות כלל גירסתן בכל הנוגע להיקף הנזק .

זאת ועוד, אין חולק כי גם במסגרת עדותה הודתה הנתבעת 1 בנזק באותו מוקד נזק ומשכך, כנגד טענת הנתבעות ולפיה הקשר הסיבתי נשלל כפועל יוצא מהזמן אשר חלף ממועד התאונה ועד למועד הבדיקה, ניתן להעמיד גם טיעון הסתברותי ולפיו – ההסתברות לפגיעה בדיוק באותו מוקד נזק בטווח זמן של מספר חודשים , הינה קטנה.

יתרה מכך, הנתבעות הודו כאמור בקיומו של נזק ברם, לא בנזק הנטען ואולם, לא הגישו כל חוות דעת נגדית לענין הנזק בו הודו. בנסיבות אלו, טענתן נטענה בעלמא ואף מטעם זה יש לדחותה.

לאמור יש להוסיף כי התובעת העידה באופן אשר אותו מצאתי כאמין כי לא אירעו לה תאונות נוספות וכי הסיבה היחידה בעטיה נדחתה בדיקת הרכב כרוכה בבעיותיה האישיות אשר אף עליהן הוצגו אסמכתאות.

לאור האמור והמפורט , הנני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזק אשר אירע לרכבה כנתמך בחוות דעת שמאי מיום 23/9/12 ומשכך, הינה זכאית לתשלום בסך 5,475 ₪ בגין נזקיה כמפורט בחוות הדעת האמורה. כמו כן, הינה זכאית להחזר הוצאות השמאי בסך של 750 ₪. באשר לדרישת התובעת לחיוב הנתבעות בעוגמת נפש –הרי מדובר בתביעה בגין נזקי רכוש ומשכך, אין מדובר בעוגמת נפש המצדיקה פיצוי כספי מיוחד – יחד עם זאת, תובא עוגמת הנפש לידי ביטויה בפסיקת הוצאות ההליך.