אסעד אבו גוש ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה

השופט א' שהם:

1. לפנינו עתירה במסגרתה התבקשנו ליתן צו על תנאי, המופנה כלפי המשיבים  1 ו-2, אשר יורה למחלקה לחקירות שוטרים (להלן: מח"ש) לפתוח לאלתר בחקירה פלילית נגד חוקרי שירות הבטחון הכללי (להלן: שב"כ), שהיו מעורבים בחקירתו של העותר 1 (להלן: העותר). זאת, בחשד לשימוש בעינויים ובהתעללות במהלך חקירתו של העותר, ועל פי המתחייב, לטענת העותרים, מסעיף 49טו1(א) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א - 1971 (להלן: פקודת המשטרה). עוד ביקשו העותרים להורות על העמדתם לדין של החוקרים על יסוד החומר המצוי בידי המשיבים 1 ו-2, או לאחר ניהול חקירה כמבוקש.

הרקע להגשת העתירה

2. כעולה מתגובתם המקדמית של המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים), העותר, יליד 1975, נעצר ביום 3.9.2007 בידי כוחות הבטחון, בחשד שהוא משמש כמומחה החבלה של תשתית חמאס צבאית פעילה בעיר שכם. בנוסף, נחשד העותר כמי שברשותו מצוי מידע על מעבדת חבלה ומטענים של תשתית החמאס, וכן תוכניות לביצוע פיגועים. העותר נחקר והכחיש כל קשר לייצור אמל"ח ולמעבדת החבלה. ואולם, על יסוד מידע מודיעיני ועל סמך אינדיקציות שעלו בחקירתו עלה חשד, ברמת סבירות גבוהה מאוד, לפיו העותר מסתיר מידע בנוגע למיקום מעבדת החבלה ובאשר למקומות לייצור אמל"ח. בנוסף, התעורר החשד שהעותר מסתיר מידע בנוגע לפיגוע העומד להתרחש בטווח הזמן המיידי. לאור חשדות אלו; משום החשד כי העותר מחזיק בידו מידע העשוי לאפשר סיכולה של סכנה ממשית ומיידית לחיי אדם; ומשחקירת העותר באמצעים "רגילים" לא הביאה לגילוי המידע הנדרש, הופעלו במהלך חקירתו של העותר, מיום 4.9.2007, אמצעי לחץ. בעקבות הפעלת אמצעי הלחץ במסגרת החקירה, הודה העותר כי עסק בייצור אמל"ח עבור תשתית חמאס בשכם, וכי הקים מעבדת חבלה בחדר שעל גג ביתו במחנה הפליטים בלאטה. בהמשך, הסגיר העותר את מיקום מעבדת החבלה, בה נמצאו אמצעי ייצור רבים להכנת מטעני חבלה; גופי מטענים ועוד.

           חקירתו של העותר נמשכה, וממנה עלה חשד, ברמת סבירות גבוהה מאוד, שהוא עודנו מסתיר מידע בנוגע למעבדת חבלה נוספת, ובאשר לזהותם של פעילים הקשורים לתכנון פיגוע, העתיד להתבצע בטווח הזמן המיידי. נוכח ההנחה שברשותו של העותר אצוּר מידע, העשוי לסכל סכנה ממשית ומיידית לחיי אדם, הופעלו פעם נוספת אמצעי לחץ בחקירתו מיום 5.9.2007. בחקירה זו מסר העותר מידע נוסף אודות מחסן חומרים כימיים בקסבה של שכם ועל מעבדת חבלה נוספת בשכם (להלן: המעבדה הנוספת). עוד מסר העותר שם של אדם, עימו העותר שיתף פעולה, ואשר לידיו העביר העותר חגורת נפץ, יציר כפיו. בהמשך, יצא העותר לשטח עם חוקריו על מנת להסגיר את מיקום המעבדה הנוספת, אך טען כי אינו מאתר אותה.

           האדם שאת שמו מסר העותר נחקר, וביום 21.9.2007 מסר בחקירתו את מיקום מעבדת החבלה הנוספת. עוד מסר אותו אדם שם של אדם נוסף (להלן: פלוני), אליו העביר את חגורת הנפץ שייצר העותר. פלוני אותר ונחקר, ובחקירתו סיפר כי כבר הספיק להבריח את חגורת הנפץ לשטח ישראל, ולהסתיר אותה בתל אביב, במקום אליו אמור להגיע מחבל מתאבד, שבכוונתו לבצע פיגוע תופת. למחרת, בוקר יום כיפור, 22.9.2007, הוביל פלוני את חוקריו לחגורת הנפץ, שהוסתרה ברחוב נחלת בנימין בתל אביב, שם נתפסה.

3. ביום 22.1.2008, הוגש לבית המשפט הצבאי שומרון כתב אישום נגד העותר, ובמסגרת הסדר טיעון, תוקן כתב האישום. כתב האישום המתוקן מנה שלושה פרטי אישום- חברות בהתאחדות בלתי מותרת, לפי תקנות 85-84 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945; ייצור חומר נפץ, לפי סעיף 53(א)(3) לצו בדבר הוראות בטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), התש"ל- 1970 (להלן: צו בדבר הוראות בטחון); והחזקת כלי ירייה ללא היתר, לפי סעיף 53(א)(1) לצו בדבר הוראות בטחון. בהתאם להסדר הטיעון, הודה העותר בעובדות כתב האישום, ונגזרו עליו 60 חודשי מאסר בפועל, בנוסף להטלת קנס בשיעור של 2000 ₪ ועונש מאסר מותנה.

4. ביום 18.9.2007, נפגש העותר עם נציג "הוועד הבינלאומי של הצלב האדום" (להלן: הצלב האדום) בבית המעצר בו הוחזק, ולמחרת הגיש הצלב האדום, בשם העותר, תלונה לשב"כ בגין שימוש באלימות בחקירתו של העותר (להלן: התלונה הראשונה). בעקבות תלונה זו נפתחה, ביום 26.9.2007, בדיקה על ידי מבקר תלונות נחקרים בשב"כ (להלן: מבת"ן). ביום 27.11.2007, הגיש העותר 2, בשמו של העותר, תלונה למשיב 1 (להלן: המשיב או היועמ"ש) בטענה להפעלת אלימות בחקירתו של העותר. תלונה זו הועברה אף היא לבדיקת המבת"ן. לשם עריכת הבדיקה קיבל המבת"ן את מלוא חומר החקירה שנאסף על ידי השב"כ, לרבות כל הדיווחים הנוגעים לאופן חקירתו של העותר. במסגרת הבדיקה, נפגש המבת"ן עם העותר לשם שמיעת עיקרי תלונתו, ובהמשך, תשאל את חוקריו של העותר, ועימת אותם עם טענותיו. כמפורט בתגובת המשיבים, החוקרים אישרו, כי על מנת להציל חיי אדם ובלית ברירה הופעלו גם אמצעי לחץ מסויימים במהלך חקירתו של העותר, ופירטו אותם. ואולם, חלק מטענות העותר בנוגע להפעלת אמצעים אלימים, הוכחשו על ידי החוקרים. לאחר בדיקה יסודית לא מצא המבת"ן עילה לנקיטה בצעדים משפטיים נגד החוקרים, שכן הוא סבר כי באותן נסיבות עמד לחוקרים סייג הצורך.

5. ממצאי בדיקת מבת"ן והמלצותיו הובאו בפני הממונַה על המבת"ן בפרקליטות המדינה. לאחר בדיקת הממצאים מטעמה, המליצה הממונַה, במכתב מיום 15.9.2011, על גניזת התלונה משום שלא נמצא יסוד לנקוט בצעדים משפטיים נגד החוקרים. יחד עם זאת, כך צויין במכתב, הבדיקות שנערכו על רקע התלונה "הניבו, בנקודות ספציפיות, הפקת לקחים לעתיד". הממונַה ציינה עוד, כי המלצתה הובאה בפני המשיבים ואושרה על ידם. נוסיף, בהקשר זה, כי בפתח המכתב הובהר כי הטיפול בתלונה הסתיים זמן רב קודם לשליחת המכתב, אך עקב תקלה משרדית לא נשלח אל העותרים מכתבה של הממונַה במועד הנדרש.