אסי מסיקה ואח' נ' מדינת ישראל

השופט י' עמית:

           ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"פ 61549-11-15, הכרעת דין מיום 12.12.2016 וגזרי דין מיום 22.12.2016 ומיום 14.5.2017.

פתח דבר

1. נגד המערערים הוגש כתב אישום המחזיק שבעה אישומים. בהכרעת הדין, הרשיע בית משפט קמא (השופט ד' רוזן) את כל המערערים בעבירה של סחיטה באיומים בגין האישום הראשון, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וקשירת קשר לעשות פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק. נקבע כי המערערים התייצבו בחצר ביתו של אדם כדי לאיים עליו ולגרום לו לשלם כסף למערער בע"פ 1161/17 (להלן: אייל) ולמערער בע"פ 1094/17 (להלן: משה; ושניהם ביחד: האחים). בגין האישום השלישי, הורשעו האחים בעבירה נוספת של סחיטה באיומים של אדם אחר, בכך שאיימו עליו ואילצו אותו לוותר לטובתם על קו חלוקת פיתות למסעדות. האישום הרביעי מתאר קטטת רחוב, שהסתיימה בהרשעתם של האחים, של המערער בע"פ 4994/17 (להלן: יקותיאלי), והמערער בע"פ 951/17 (להלן: שריקי), בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים, לפי סעיפים 382(א) ו-192 לחוק העונשין. לשלמות התמונה יצויין כי באותן עבירות הורשע נאשם נוסף, שעניינו אינו בפנינו. בנוסף, שריקי הורשע בעבירות שייוחסו לו באישומים השישי והשביעי. האישום השישי מתאר החזקת אקדח ותחמושת, ושריקי הורשע בעבירות של נשיאת ואחזקת נשק ללא רישיון, לפי סעיפים 144(א-ב) לחוק העונשין. באישום השביעי נטען כי שריקי נהג ברכב בשעת לילה וחצה חמישה רמזורים אדומים, והחזיק ברכבו גרזן שלא למטרה כשרה. בגין אישום זה, הרשיע בית המשפט את שריקי בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. נקבע כי המדינה הצליחה להוכיח את אשמתם של המערערים בעבירות אלה במידה הנדרשת להרשעה בהליך פלילי.

           לצד זאת, זיכה בית משפט קמא את משה מן האישום השני – הנחת מטען חבלה מאולתר – מחמת הספק. גם האישום החמישי, שבגדרו נטען למעורבות של האחים ואחרים באירוע אלים, הסתיים בזיכוי מחמת הספק. בהעדר ערעור מצד המדינה לא נעסוק באישומים אלה.

2. בגזר דין מיום 22.12.2016, השית בית משפט קמא על אייל עונש מאסר של 61 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מתוכם 7 חודשים בגין הפעלת מאסר מותנה. על משה נגזרו בסך הכל 44 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מתוכם 8 חודשים בגין הפעלת מאסרים מותנים. בנוסף, חוייבו אייל ומשה לפצות את קרבן הסחיטה באישום השלישי בסכום של 2,500 ₪ כל אחד, וכן הוטל עליהם קנס בסכום זהה. דינו של שריקי נגזר ל-50 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרו. על המערער בע"פ 106/17 (להלן: מסיקה), הושת עונש מאסר של 10 חודשים לריצוי בפועל. בנוסף, הושתו על המערערים עונשי מאסר על תנאי לתקופות שונות בהתאם לעבירות בהן הורשעו.

           יקותיאלי, המערער בע"פ 5127/17 (להלן: כולי), והמערער בע"פ 5097/17 (להלן: טנצר) הופנו לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות. עם זאת, בית משפט קמא הבהיר כי ההפניה נעשית "מבלי להביע כל דעה לעניין העונש הראוי והגם שנטיית הלב הינה שלא לאפשר ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות נוכח חומרת פועלם ועברם". המשטרה התנגדה לריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, על סמך מידעים מודיעיניים שמלמדים על סכסוכים בין הנאשמים לבין עבריינים בכירים, ולפיכך חווֹת הדעת של הממונה נשאו אופי שלילי. גזר הדין המשלים ניתן ביום 14.5.2017 על-ידי השופט מ' לוי, לאחר פרישתו של השופט ד' רוזן. על יקותיאלי נגזרו 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. עונשו של כולי הועמד על 8 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר שבהם היה גם אסיר. על טנצר הושתו 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי מחצית מתקופת מעצרו שבמהלכה היה גם אסיר. לצד זאת, נגזרו על שלושת האחרונים גם עונשי מאסר על תנאי.

3. הערעורים שבפנינו נסובו על כל ההרשעות, ולחלופין על חומרת העונש שנגזר על כל אחד מהמערערים. להלן נדון באישומים כסדרם, תוך פירוט העובדות הרלוונטיות וטענות הצדדים, אך קודם לכן, נדרש לשתי סוגיות מקדמיות. הראשונה היא מערכת היחסים הכללית בין המערערים, והשניה היא טענותיהם של המערערים לגבי אופן התנהלות ההליך בבית משפט קמא.

מערכת היחסים בין המערערים