אסטגוי נ' משרד הפנים

1. המבקשת – אזרחית הפיליפינים ילידת שנת 1973 – נכנסה לישראל ברישיון עבודה מסוג ב/1 לפי תקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974 בשנת 2001, שהוארך מעת לעת עד לשנת 2009 – שבה נפטר מעסיקה של המבקשת. בזמן שהותה בישראל הכירה המבקשת בן זוג ישראלי, ואלה פנו למשיב בשנת 2012 בבקשה להסדיר את מעמדה של המבקשת בארץ מכוח חייהם המשותפים. במעמד זה נערך לבני הזוג ראיון לבחינת כנות הקשר ביניהם. בקשה זו נדחתה מש"לא הוצגו הוכחות לקיום משק בית משותף"; ומשלא הוכחה כנות הקשר. על החלטה זו הגישה המבקשת ערר פנימי, שנדחה על ידי מנהל לשכת המשיב בחדרה. בעקבות פנייה של בא כוח המבקשת להעביר את עניינה להחלטת ראש הדסק במטה המשיב, הוחלט להעניק לה רישיון מסוג ב/1, כדי להמשיך ולבחון את כנות הקשר בין בני הזוג. ביום 7.3.2015 נפטר בן זוגה של המבקשת (להלן: המנוח). הרישיון שניתן למבקשת הוארך מעת לעת עד ליום 19.12.2015.
2. כ-9 חודשים לאחר מכן הגישה המבקשת בקשה להסדרת מעמדה בישראל מטעמים הומניטריים. בקשה זו נדחתה על הסף ביום 16.12.2015. זאת, מבלי שהובאה לדיון לפני הוועדה הבינמשרדית למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים (להלן: הוועדה). ערר פנימי שהגישה המבקשת על ההחלטה האמורה נדחה ביום 7.1.2016. כך משנקבע כי המבקשת אינה עומדת בתנאי הסף של נוהל 5.2.0017 "נוהל הפסקת הליך מדורג בעקבות פטירת בן זוג" (להלן: הנוהל) – המתנה את האפשרות להמשיך את "ההליך המדורג" של קבלת מעמד בישראל (לפי נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0008 שעניינו "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי") (להלן: ההליך המדורג) – והם: קבלת רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5; חלוף מחצית מתקופת ההליך המדורג עובר לפטירת בן הזוג הישראלי; היעדר ספק אשר לכנות הקשר בין בני הזוג. לכך הוסף כי לא נמצאו טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים את קבלת הבקשה; וכי אין לראות בשהות ארוכה בישראל – כשלעצמה – טעם הומניטארי מיוחד המצדיק מתן מעמד בישראל. לבסוף, נדחתה טענת המבקשת שלפיה עליה להימצא בישראל לצורך ניהול הליך משפטי בעניין ירושת המנוח, משנקבע כי זו לא נתמכה בראיות לביסוסה, ובשים לב למדיניות המשיב בסוגיה. בהמשך לכך – ביום 1.6.2016 – נדחה ערר פנימי שהגישה המבקשת, ונקבע כי על המבקשת לצאת מן הארץ בתוך 14 ימים.

3. ערר שהגישה המבקשת על החלטה אחרונה זו נדחה ביום 19.3.2017 על ידי בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (כב' הדיין א' חלבגה) (להלן: בית הדין). כך משנקבע כי המבקשת לא עמדה בתנאי הסף הקבועים בנוהל כדי להביא את עניינה לדיון לפני הוועדה; ומשלא נמצאו טעמים הומניטאריים המטים את הכף בעניינה. נקבע כי אמנם המבקשת שוהה בישראל כ-15 שנים, אולם נתון זה לבדו אינו עולה בגדר טעם הומניטארי מיוחד המצדיק את הסדרת מעמדה. לכך הוסף כי למבקשת אין ילדים בישראל או בני משפחה אחרים. מנגד, בית הדין עמד על כך כי המבקשת נולדה וגדלה בפיליפינים, היא דוברת את שפת המקום ולא נטען על ידה כי היא לא בקשר עם בני משפחתה שם. הוטעם כי אף בדו"ח מטעם עובדת סוציאלית שהגישה המבקשת (להלן: הדו"ח), שנסוב על אודות הקשיים שהיא חווה מאז פטירת המנוח, אין כדי להצביע על טעם הומניטארי מיוחד. עוד נדחתה טענת המבקשת שעניינה בחשיבות שהייתה בישראל לצורך ניהול הליך הירושה. בנתון לכל האמור נקבע כי החלטת המשיב נופלת במתחם הסבירות; וכי לא נפל בה פגם המצדיק את התערבות בית הדין. נקבע כי המבקשת תעזוב את ישראל בתוך 30 ימים.

4. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, ובצדו בקשה להארכת רישיון הישיבה שלה מסוג ב/1. ביום 12.7.2017 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ע' שחם) – במסגרת בקשה לעיון חוזר – את בקשת המבקשת וקבע כי תוקף הרישיון יוארך עד להכרעה בערעור. זה נדחה ביום 19.9.2017. בית המשפט ציין – בשים לב למתחם שיקול הדעת הרחב המוקנה למשיב בהחלטות שעניינן מעמד – כי בעניינה של המבקשת לא מתקיימים התנאים הקבועים בנוהל, ולו בקירוב, לקיום דיון לפני הוועדה – עניין המשליך על עוצמת הציפייה שלה לרכישת מעמד בישראל. אשר לקיומם של טעמים הומניטאריים ליתן למבקשת מעמד, נקבע כי אין עילה להתערבות בפסק הדין של בית הדין. הוטעם כי אין בפרק הזמן שבו שוהה המבקשת בישראל כדי להוות – לבדו – טעם הומניטארי מיוחד; וכי עיקר שהייתה בישראל הייתה כעובדת זרה, באופן שאינו מצמיח "ציפייה של ממש לרכישת מעמד בישראל". כך, ביתר שאת שעה שהמבקשת שהתה בישראל תקופה של כשלוש שנים שלא כדין. בית המשפט נדרש לאמור בדו"ח. נקבע, כי חרף האמור בו, מאז עריכתו חלף פרק זמן ניכר; וכי מעמדת המבקשת בהליך אחר עולה כי היא התאוששת מפטירת המנוח, ושבה לעבוד במשרה מלאה כמטפלת סיעודית. עוד נדחתה בקשת משפחת המנוח ליתן מעמד למבקשת, בשים לב למצב בריאותה של אמו של המנוח. כך משנקבע כי לא הוכח שהמבקשת סועדת באופן ממשי את האם, שלה משפחה בארץ. הודגש כי למבקשת אין קרובי משפחה בישראל; וכי יש לה משפחה ענפה בפיליפינים, ואין לה קשיים מיוחדים לחזור לארץ מוצאה, שם בילתה את מרבית חייה ואת שפתה היא דוברת. בית המשפט ציין כי המבקשת מחזיקה אמנם ברכוש בישראל, אך אין בכך כדי להוות טעם הומניטארי ליתן לה מעמד. על יסוד המכלול האמור, נדחה הערעור.

5. מכאן הבקשה שלפניי, שבצידה הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע ולמתן סעד זמני להארכת רישיונה מסוג ב/1, שתקף עד ליום 8.2.2018. המבקשת טוענת כי הערכאות הקודמות שגו כשקבעו כי לא היה מקום להביא את עניינה לפני הוועדה. כך שכן, משלטענתה, אין לזקוף לחובתה את העובדה שהיא אינה עומדת בתנאי הסף הקבועים בנוהל, שכן הדבר נגרם בעטיים של הימשכות ההליכים אותם נקטו היא והמנוח כדי להסדיר את מעמדה בארץ. לכך הוסף, כי בעניינה של המבקשת מתקיימים טעמים הומניטאריים ליתן לה מעמד, אף אם אינה עומדת בתנאי הנוהל. משכך, הוטעם, שגו הערכאות הקודמות כשקבעו כי החלטת המשיב שלא להעביר את עניינה לוועדה סבירה. זאת, בשים לב לעניין אסברוק (עע"ם 2357/14 אסברוק נ' משרד הפנים (19.3.2015) (להלן: עניין אסברוק)), שבגדרו קבע בית משפט זה (הנשיאה מ' נאור, והשופטים צ' זילברטל וד' ברק-ארז) כי על מנת שבקשה תועבר לוועדה די שהיא תעלה "סיכוי מסוים" לקבלתה. בהקשר זה, גורסת המבקשת, כי נסיבות חייה הביאו לשהותה הממושכת בישראל ולהתערותה בחברה הישראלית. הוטעם כי הטרגדיה שפקדה את המבקשת היא נסיבה בעלת משקל בבחינת בקשתה ליתן לה מעמד; כי המבקשת מתגוררת בביתם המשותף שלה ושל המנוח, וכי היא זכאית למחצית עיזבונו; כי היא דוברת עברית; וכי קשריה החברתיים מצויים בארץ. מנגד, צוין כי למבקשת אין רכוש בפיליפינים; וכי אין ליתן משקל משמעותי לכך שיש לה שם קרובי משפחה, שכן מרכז חייה הוא בישראל. לכך הוסף כי יש לשקול בעניין זה את צורכי בני משפחתו של המנוח, שרואים במבקשת כבת משפחה.

6. המשיב סומך ידיו על החלטות הערכאות הקודמות וגורס כי דין הבקשה להידחות הן על הסף, הן לגופה. על הסף, משום שאינה עומדת באמת המידה ליתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" לפני בית משפט זה, ובשים לב למומחיות הטריבונאלים המינהליים שדנו בעניינה של המבקשת. אף לגופם של דברים טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות. הוטעם כי הנוהל קובע 4 תנאים מצטברים שרק בהתקיימותם יכול עניינה של המבקשת להיבחן לפני הוועדה. הוטעם כי בעניינה של המבקשת אין מחלוקת כי לא מתקיימים התנאים שלפיהם עליה להחזיק ברישיון ישיבה מסוג א/5; וכי היא עברה לפחות ממחצית מתקופת ההליך המדורג. לכך הוסף כי עניינה של המבקשת אינו מעלה טעמים הומניטאריים מיוחדים לקבלת בקשתה. הודגש כי – בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה – אין בשהייה רבת השנים של המבקשת בישראל כדי להוות טעם הומניטארי מיוחד. כך, ביתר שאת משעיקר שהיית המבקשת בישראל הייתה בעודה עובדת זרה, ולאחר מכן, כששהתה בישראל שלא כדין עד שפנתה עם המנוח להסדרת מעמדה. הוסף, כי אף בחינת יתר זיקותיה של המבקשת מובילה למסקנה כי בעניינה לא קיים "סיכוי מסוים", כאמור בעניין אסברוק, לקבלת בקשתה להסדרת מעמד בישראל, אשר מצדיק את העברת עניינה לוועדה. כך משאין לה ילדים בארץ או בני משפחה; היא גדלה בפיליפינים; דוברת את שפת המקום; ושם מתגוררים בני משפחתה. לבסוף צוין כי אין בכך שהיא זכאית לירושה מעיזבון המנוח כדי להטות את הכף בעניינה.

7. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, אמת המידע ליתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים שדן בערעור על החלטה של בית הדין היא מצמצמת, בשים לב לאופיו של בית הדין ולמידת מקצועיותו ומומחיותו (בר"ם 3253/16 פיאלקו נ' משרד הפנים, פסקה 4 (5.5.2016)). זאת, הגם שייתכנו נסיבות מיוחדות שבהן ייעתר בית המשפט לבקשה, אף מקום שבו אין היא מעוררת שאלה משפטית עקרונית (בר"ם 4497/17 זולואגה נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 6 (19.11.2017); בר"ם 6698/15 וולדמארי נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 3 (19.10.2015)). רצונה של המבקשת להישאר בישראל – שבה היא מתגוררת תקופה שאינה קצרה – מובן, אך אין בידי להיעתר לבקשתה, בשים לב לאמת המידה האמורה. הבקשה דנן אינה מעלה שאלה כללית החורגת מעניינה הפרטני של המבקשת. כך, הבקשה להעברת עניינה לדיון לפני הוועדה, בנתון להלכה שנקבעה בעניין אסברוק, נבחנה על ידי הערכאות הקודמות, ולא מצאתי כי נסיבותיה האישיות של המבקשת – הגם שאיני מקל בהן ראש – מטות את הכף לטובת התערבות בהחלטותיהן ב"גלגול שלישי" (השוו בר"ם 3904/15 קופצ'ישינה נ' מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה(16.12.2015)). 
   
   

           הבקשה נדחית אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה ליתן סעד זמני. המבקשת תעזוב את ישראל עם תום תקופת רישיונה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

          ניתנה היום, ‏א' בכסלו התשע"ח (‏19.11.2017).