אסור על מועצות מקומיות לחפור תעלת ניקוז בשטח פרטי למניעת נזק לשמורת נחל עיון

1.         טענת העותרים הינה, בתמצית, זו: המשיבות 1 ו- 2 מבקשות להעביר במקרקעיהם של העותרים תעלה לניקוז מי גשמים, על מנת לפתור בעיה סביבתית כלשהי, כשהן נסמכות על תכנית המתאר, המתירה להן לסלול במקרקעין כביש. לשיטת העותרים - המשיבות אינן רשאיות לעשות כן, כיוון שהתכנית נועדה לאפשר סלילת כביש, ולא תעלת ניקוז. לעמדת המשיבות - יש בידיהן לחפור את התעלה, הואיל וכחלק מסלילת הכביש עתידה להיחפר תעלת ניקוז, ומכאן כוחן לחפור את התעלה כבר עתה, חפירה שנועדה לפתור בעיה סביבתית קשה, ובעתיד תשמש התעלה את הכביש, שיסלל לפי התכנית.

2.         זוהי תמציתה של מחלוקת. מכאן אפנה להרחיב קמעא בה ובעובדות הסובבות את הסכסוך.

            ובכן העותרים הינם בעלים של כברת קרקע במטולה (חלקה 5 בגוש 13212), כ-9 דונם שטחה. על הקרקע חלה תב"ע ג/8260 משנת 1996. על פי התכנית - את המקרקעין עתיד לחצות כביש (מס' 15). מכאן הפתח שפתחה התכנית להפקעה של חלק ממקרקעיהם של העותרים, לשם סלילת הכביש.

3.         המשיבות אינן מתכחשות לטענות אלו של העותרים. טענתן היא, כי הכוונה לחפור תעלת ניקוז הינה כוונה טהורה ומניעיה טהורים, והיא באה על מנת לפתור בעיה קשה לסביבה הירוקה הסמוכה למקרקעין בהם מדובר, ולפי לשון סעיף 12 לכתב התשובה, בדברים שהובאו בהדגשה רבה מפי המשיבות:

"יובהר על אתר: התעלה המתוכננת נשוא ההפקעה במקרקעין, אינה גחמה של מאן דהוא אלא היא נחוצה בדחיפות למנוע נזקים לשמורת נחל עיון וסביבותיה!" (כאמור, ההדגשה, ובכלל זה סימן הקריאה, הינה במקור - א.א.)

            המשיבות טוענות, כי בשנת 2006 החלה פונה אליהן רשות שמורות הטבע והגנים בתביעה לפתור בעיה, שמקורה במי הגשמים היורדים באיזור, וגורמים נזק כבד לשמורת נחל עיון וסביבותיה. הגשמים, כך טוענות המשיבות, גרמו נזק לדרך הבטחון העוברת סמוך לגדר ההיקפית של השמורה, והסבו נזק לגדר עצמה, ולתשתיות השבילים שבשמורה.

            בעקבות לחץ זה שבא מצד רשות שמורות הטבע והגנים הגו המשיבות את פתרון הבעיה על ידי הפקעת מקרקעיהם של העותרים, לשם חפירת תעלת ניקוז שתיחפר בהם. לשם כך הוכנה (בשנת 2008) תכנית ניקוז, ואחר כך פרסמה המשיבה 2 הודעה (בחודש מאי 2009) בדבר הפקעת המקרקעין.

4.         על פעולה זו של המשיבות באה התנגדותם של העותרים, שאמנם אינם מתנגדים לסלילת הדרך שתעבור בחלקתם ולהפקעת המקרקעין לשם כך, אך מתנגדים לחפירת תעלת ניקוז, שתיחפר בלא שייסלל כביש בחלקתם. התנגדות זו לא הרשימה את המשיבות, שהמשיכו בהליכי ההפקעה טרם תפיסת הקרקע, לשם חפירת תעלת הניקוז, כאמור.

5.         מכאן באה העתירה שלפניי, ובה טוענים העותרים, כי אין בידי המשיבות לעשות שימוש בסמכות לסלילת כביש שנתנה בידיהן התכנית - על מנת לחפור תעלת ניקוז. על כך מוסיפים העותרים טענות מטענות שונות, כגון שחפירת התעלה צריכה היתר (שאינו מצוי בידי המשיבות), כי את התעלה צריכה היתה לאשר רשות הניקוז (אישור שלא ניתן), ועוד כיוצא באלה טענות, שאין בכוונתי להידרש להן לאחר שהשתכנעתי בטענתם המרכזית של העותרים, ובכך די לי. לכך אקדיש את שארית פסק הדין.

6.         אם כן, על פי תכנית המתאר הישימה עתיד לעבור במקרקעי העותרים כביש. תכנית זו נותנת בידי המשיבות להפקיע את הקרקע, ואחר כך לסלול בה כביש. הסמכה זו שמסמיכה התכנית אינה נותנת בידי המשיבות לעשות שימוש אחר בקרקע, תחת סלילתו של הכביש, תהא המטרה שבהפקעה חשובה ככל שתהא, והמטרה - ככל הנראה - חשובה מאוד (מניעת פגיעה בשמורה הסמוכה). תרצינה המשיבות להגן על השמורה - יעשו כן בצעידה בדרך המלך, על ידי כך שתיזומנה תכנית מתאר מתאימה, שתיתן בידיהן להפקיע את הקרקע על מנת להעביר בה תעלת ניקוז למי גשמים.

7.         המשיבות ביקשו, במהלך הדיון בעתירה, לשכנע, כי חפירת תעלת הניקוז נעשית כחלק מפריצתו וסלילתו של הכביש, פעולות שיש בידי המשיבות לעשות בשלבים, בהתאם לתקציבן ולשיקולים רלוונטיים אחרים. לעת הזו, כך המשיבות, הן ראו לפתוח בחפירת התעלה, על מנת שבעתיד יצטרף אליה כביש שייסלל במקום.

8.         טענה זו אין בידי לקבל, באשר היא עומדת בסתירה גמורה לתמונת המצב, כפי ששורטטה בפירוט רב דווקא בכתב תשובתן של המשיבות. ראינו את הדברים המודגשים שבאו מפי המשיבות בסעיף 12 לכתב תשובתן, דברים ששבו לכל אורכו של כתב התשובה בניסוחים אלו ואחרים: חפירת התעלה אין מקורה בגחמה של המשיבות, כי אם על מנת לפתור את בעיית מי הגשמים, המסבים נזק לשמורה סמוכה. כל השתלשלות העניינים שתוארה, בפירוט רב כאמור, מפי המשיבות, אינה מלמדת על פעולה בשלבים לסלילת כביש, כי אם על חפירת תעלת ניקוז, ובכלל זה אפנה את הקורא לפניות החוזרות ונישנות של רשות שמורות הטבע והגנים בדרישה לפתור את בעיית הניקוז, פניה לשר החקלאות בקשר עם תעלת הניזוק, מגעים עם העותרים מתוך מטרה לשכנעם לקבל את תכנית הניקוז, הכנתה של תכנית הנדסית לניקוז בלבד, בלא שתוכן כל תכנית הנדסית לסלילת הכביש, ועוד כיו"ב. כל אלה אינם מתיישבים עם הטענה, לפיה מדובר ביישום התכלית שבתכנית המתאר (קרי סלילת כביש) בשלבים.

9.         במאמר מוסגר אציין, כי לא קיבלתי את עמדת המשיבות, כאילו העותרים הסכימו לחפירת התעלה במשא ומתן הנמשך בין הצדדים בשנים האחרונות. מפי העותרים לא יכולתי לראות הסכמה, ודאי לא שלמה ובלתי מותנית, לפעולתן של המשיבות בחפירת תעלת הניקוז. אינני סבור, כי יש לזקוף לחובת העותרים את נכונותם לשמוע ולהשתכנע בחפירתה של התעלה, לאחר שתוצגנה לפניהם תכניות הנדסיות, לאחר שישוכנעו כי אין כל חלופה אחרת לפתרון הבעיה, ועוד כיו"ב. בנכונות זו של העותרים, בני המקום ששמורת הטבע חשובה גם להם, אין כדי לבסס ויתור שלהם על טענה, לפיה על המשיבות לנהוג בתוך דלת אמותיו של הדין, ולהתנגד לשימוש שמבקשות המשיבות לעשות בתכנית המתאר למטרה שלא יועדה לה.

10.        סוף דבר, משום הטעמים הללו, הנני מקבל את העתירה ואוסר על המשיבות לחפור את תעלת הניקוז במקרקעיהם של העותרים.

            המשיבות תישאנה בשכר טרחת עורכי דין של העותרים בסך של 7,500 ש"ח ומע"מ, וכן אגרת משפט ששילמו העותרים בהגישם את עתירתם.

ניתן היום כ"ז בשבט, תש"ע (10 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

000240/09עתמ064 איתי בהלול-גור