אסדי נ' עואודה

החלטה

בפניי בקשת הנתבע (להלן: "המבקש") לביטול פסק דין שניטל כנגדו במעמד צד אחד בהעדר התייצבות לדיון שהיה קבוע בתיק דנן ביום 07.01.13.

בנימוקי הבקשה, נטען כי נבצר מהמבקש, עו"ד במקצועו, מלהופיע לדיון הנ"ל משום שהיו קבועים לו באותו יום דיונים בשני תיקים אחרים. הבקשה שהגיש המבקש לדחיית הדיון האמור, יום לפני מועדו, נדחתה מן הטעם שהמבקש לא צירף את עמדת הצד שכנגד. נטען כי ניסיונות המבקש להשיג את עמדת המשיב העלו חרס. אי-לכך, הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט הדוחה את הבקשה לדחיית מועד הדיון, בנימוק שהמבקש אינו מצליח להשיג את ב"כ המשיב לצורך קבלת עמדתו באשר לדחייה המבוקשת.

התובע (להלן: "המשיב") מתנגד לבקשה מן הטעמים שפורטו בתגובתו. בין היתר נטען, כי המבקש ידע מבעוד מועד על שני הדיונים הנוספים שהיו קבועים באותו מועד וכי ב"כ המשיב לא קיבל כל פנייה מהמבקש לדחיית מועד הדיון. עוד נטען, כי המבקש מזלזל בהחלטות בית המשפט, שעה שנמנע גם מהגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו.

אחר עיון בכתובים ושקילת טענות הצדדים, אני מחליטה להיענות לבקשה, ואלה טעמיי לכך.

ביטול החלטה שיתנה במעמד צד אחד יכולה להיעשות מכוח שתי עילות: האחת – ביטול מתוך חובת הצדק, העוסק בהחלטה אשר נפל פגם בנתינתה ; והשנייה – ביטול על פי שיקול דעת.

בענייננו, אין חולק כי הזמנה לדיון הומצאה למבקש כדין, ולכן פסק הדין שניתן בשל אי התייצבות מטעמו לדיון, בדין ניתן. לפיכך, אין מדובר בעילת ביטול מן הצדק ויש לבחון ביטול פסק הדין לפי שיקול הדעת.

המסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים לביטול פסק דין על פי צד אחד בנויה על שני אדנים: האחד – סיבת מחדלו של בעל דין ; והשני – סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין ויינתן לו יומו בבית המשפט. מדובר בשני שיקולים הנבחנים באופן מצטבר, כאשר הפסיקה העניקה לשיקול השני מעמד של בכורה.

באשר לתנאי הראשון, יום לפני הדיון שהיה קבוע בתיק דנן, הגיש המבקש בקשה לדחיית הדיון. בנימוקי הבקשה נטען, כי למבקש קבועים באותו מועד שני תיקים נוספים. לבקשה לא צורפה עמדתו של ב"כ המשיב, ולכן הוריתי על דחיית הבקשה. בהקשר זה יצוין, כי המבקש לא ציין בגדר הבקשה לדחייה כי לא עלה בידו להשיג את עמדת ב"כ הצד שכנגד חרף ניסיונותיו לעשות כן. על אף שהבקשה נדחתה, לא טרח המבקש להתייצב לדיון, ובקשתו לעיון חוזר הוגשה לתיק ביהמ"ש רק ביום 17.01.13, היינו 10 ימים לאחר הדיון ולאחר שניתן פסק דין בעניינו. למיותר לציין, כי המבקש ידע מראש על קיומם של התיקים הנוספים שהיו קבועים באותו מועד, ולו היה טורח להגיש את בקשת הדחיה בתיק דנן זמן מספיק לפני הדיון, בצירוף עמדת הצד שכנגד, בית המשפט היה נעתר לבקשתו ומורה על דחיית מועד הדיון.

לאור האמור, נראה כי סיבת אי ההתייצבות לדיון מטעם המבקש, כפי שהיא מובאת בבקשה ובתצהיר שצורף לה, מקורה בטעות בתום לב, אשר ניתן לפצות עליה בתשלום עבור הטרחה ואי הנוחות אשר נגרמו למשיבה בשל העיכוב שחל בתובענה. לא התרשמתי כי המחדל נבע מזלזול בהליך המשפטי או התעלמות מכוונת מקיומו, ולדידי על מחדל זה ניתן לכפר בהוצאות.

אשר לשאלה השנייה שדנה בסיכויי ההגנה, שהיא השאלה העיקרית, די בשלב זה להצביע על הגנה אפשרית. עיון בכתב ההגנה מלמד כי המבקש מראה נימוקי הגנה אשר ראויים להשמיע והמצדיקים ביטול פסק הדין.

על יסוד האמור, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 07.01.13.

המבקש ישלם למשיב הוצאות בגין בקשה זו בסך של 2,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת עותק

החלטה זו.

המזכירות תמציא לצדדים העתק החלטה זו.

ניתנה היום, כ"ב סיון תשע"ג, 31 מאי 2013, בהעדר הצדדים.