אמיר יהושע ואח' נ' פקיד שומה ירושלים (3)

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אביגדור דורות) בע"מ 8862-12-16 מיום 26.9.2019, במסגרתה התקבלה באופן חלקי בקשתו של המשיב להוציא מתיק בית המשפט את חוות דעת המומחים שהוגשו מטעם המבקשים.

העובדות הצריכות לעניין

1. המבקש 1 הוא מנהלה של המבקשת 2 – חברה העוסקת בתחום התשתיות והפיתוח המוניציפלי (להלן: "מר יהושוע" ו-"החברה", בהתאמה). ביום 27.12.2018 הוציא המשיב, פקיד שומה ירושלים (3) (להלן: "המשיב"), צו שומה על הכנסותיו של מר יהושוע לשנות המס 2012-2003 וצו שומה נוסף על הכנסות החברה לשנות המס 2013-2008 (להלן: "השנים הרלוונטיות" ו-"צווי השומה", בהתאמה), מתוקף סמכותו לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). זאת, לאחר שהתנהל בין הצדדים הליך השגה ביחס לשומות המס שנקבעו למבקשים, בהתאם לסעיף 150(א) לפקודה. משחלקו המבקשים על קביעותיו של המשיב במסגרת צווי השומה, הגישו ביום 5.12.2016 ערעור מס לבית המשפט המחוזי. היות ובשנים הרלוונטיות נבעו מרבית הכנסותיו של מר יהושוע מעבודתו כמנהל החברה (ומשכך חולקים שני צווי השומה רקע עובדתי זהה), הוגש הערעור ביחס לשני צווי השומה במאוחד. במסגרת הערעור, טענו המבקשים כי גובה שומות המס שקבע המשיב נבע בין היתר מחישוב שגוי של הרווח הגולמי של החברה בשנים הרלוונטיות.

2. ביום 14.5.2017 הגישו המבקשים הודעה המפרשת את נימוקי הערעור (להלן: "נימוקי הערעור"), כנדרש לפי תקנה 5(ג) לתקנות בית משפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), התשל"ט-1978. במסגרת נימוקי הערעור, טענו המבקשים בין היתר כי "הרווח הגולמי [שקבע המשיב] הינו בלתי סביר, לא אחיד, עולה על הרווח אותו דווחה החברה בשנים קודמות ואושר על ידי [המשיב] ועולה לאין שיעור על המקובל בענף", וכן כי "[המשיב לא עשה] כל מאמץ לבחון את היקף הוצאותיה הסבירות של [החברה] בהשוואה לחברות מקבילות באותו ענף" (פסקאות 39 ו-40 לנימוקי הערעור).

3. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 20.11.2017 נערך דיון קדם משפט במעמד הצדדים. במסגרת הדיון טענו המבקשים כי "לא נעשה ניסיון לבדוק מה הרווח הגולמי ש[החברה] צרי[כה] להפיק ובאיזה מידה [החברה] עומד[ת] בכך".

4. ביום 3.12.2017 שלחו המבקשים למשיב בקשה לגילוי מסמכים והודאה בעובדות (להלן: "דרישת הגילוי"). במסגרת דרישת הגילוי, המבקשים דרשו מהמשיב להודות "כי הוא לא בחן באופן עצמאי מה שיעור הרווח הגולמי המתאים לענף וממילא גם [לא] ל[חברה]" וכן "כי הרווח הגולמי שדיווחה החברה... הינו גבוה מהממוצע בענף". בתשובתו, סירב המשיב לגלות מסמכים מסוימים שנתבקשו על ידי המבקשים וכן נמנע מלהשיב לדרישה להודות בעובדות. אי לכך, ביום 13.12.2017 הגישו המבקשים לבית המשפט קמא "בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים והודאה בעובדות" (להלן: "בקשת הגילוי"). במסגרת בקשת הגילוי חזרו המבקשים על דרישתם כי המשיב יודה במספר עובדות, וביניהם: "כי הוא לא ביצע בדיקה עצמאית בדבר שיעור הרווח הגולמי המתאים לענף ולחברה", וכן "כי הרווח הגולמי שדיווחה החברה... הינו גבוה מהממוצע בענף. במידה ויכחיש זאת, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיב להציג פרוטוקול או התכתבות כלשהי בה הוא טוען כי הרווח הגולמי שדווח הינו נמוך מהממוצע בענף". ביום 20.3.2018 נערך דיון בבקשת הגילוי. במסגרת הדיון, הפנה המשיב לדרישת המבקשים כי יודה "בעובדה כי הרווח הגולמי שדיווחה [החברה] הינו []גבוה מהממוצע בענף" וטען כי "אנו התייחסנו מכל הסעיפים האלה [כך במקור], יש הודאה בסעיף אחד וחברי יסיק את המסקנות".

5. לאחר שהסתיימו ההליכים המקדמיים, נקבעו מועדים לדיוני הוכחות ובהתאם, הגישו המבקשים ביום 30.12.2018 תצהירי עדות ראשית ושלוש חוות דעת: האחת, חוות דעת הנדסית שעניינה ניתוח עלות הפרויקטים שביצעה החברה (להלן: "חוות הדעת ההנדסית"); השנייה, חוות דעת כלכלית שעניינה הרווח הגולמי של החברה (להלן: "חוות הדעת הכלכלית"); והשלישית, חוות דעת חשבונאית אשר במסגרתה נערכו מחדש הדוחות הכספיים של החברה לשנים 2011-2008 (להלן: "חוות הדעת החשבונאית"). בעקבות זאת, הגיש המשיב ביום 11.6.2019 בקשה להוצאת שלוש חוות הדעת מתיק בית המשפט, ולמחיקת טענות חדשות שהועלו לכאורה במסגרת תצהירי העדות הראשית (להלן: "בקשת המחיקה"). לטענתו, מטרת שלוש חוות הדעת היא לבסס טענה לפיה הרווח הגולמי המקובל נמוך מהרווח הגולמי הנגזר מהשומה. מאחר שלשיטת המשיב טענה זו לא הועלתה במסגרת שלב ההשגה על השומה אלא מועלית לראשונה בערעור, הרי שמדובר ב"הרחבת חזית" ויש להורות על מחיקת הטענה ועל הוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט. ביום 8.7.2019 הגישו המבקשים בקשה לסילוק על הסף של בקשת המחיקה.

החלטת בית המשפט קמא

6. לאחר שהוגשו תגובות הצדדים ונערך דיון במעמד הצדדים, נתן בית המשפט קמא ביום 26.9.2019 החלטה במסגרתה קיבל באופן חלקי את בקשת המחיקה. באשר לחוות הדעת ההנדסית, קבע בית המשפט קמא כי היא אינה עוסקת בטענה חדשה שהועלתה לראשונה במסגרת הראיות בערעור, אלא מבססת טענה אשר הועלתה על ידי המבקשים בדיונים בשלב ההשגה. משכך, התיר בית המשפט קמא את הגשתה.