פסק דין
בפניי תובענה בגין נזקי גוף מיום 1.3.2010 .
רקע עובדתי וטענות הצדדים :
1)התובע הינו תושב כרמיאל יליד שנת 1943 , אשר במועדים הרלוונטיים לתובענה השתתף במסגרת הנתבעת 1 בחוג פייטנות אשר התנהל בתוך מבנה השייך לנתבעת בעיר כרמיאל (להלן : "המבנה") . הנתבעת 1 הינה גוף ציבורי הפועל מכח החוק לשירותי הדת היהודיים (נוסח משולב) , התשל"א – 1971 . הנתבעת 2 שימשה בזמנים הרלוונטיים לתובענה כמבטחתה של הנתבעת 1 . הנתבעת 3 הינה חברה פרטית מוגבלת במניותיה העוסקת במתן שירותי ניקיון ותחזוקת מבנים , אשר בין היתר סיפקה שירותי ניקיון לנתבעת 1 . הנתבעת 4 שימשה בזמנים הרלוונטיים לתובענה כמבטחתה של הנתבעת 3 .
2)בתאריך 10.12.2006 בשעה 19:30 , לערך , סיים התובע את החוג ועם ירידתו במדרגות המבנה , החליק כתוצאה מנוזל אשר נשפך קודם לכן על גבי מדרגות המבנה . בשל כך הובהל התובע באמצעות אמבולנס לביה"ח "זיו" בצפת ואף אושפז למשך יומיים בהם עבר בדיקות מקיפות וכן צילומי רנטגן , אשר במהלכם אובחן כמי שסובל מנפיחות ומשפשוף במצח . לטענת התובע , לאחר שחרורו מביה"ח , החל לסבול ממגבלות תפקודיות קשות ובפרט מכאבי ראש ומסחרחורות , מתחושת תרדמת ונימול בידיים וברגליים וכן מקשיים בהנעת הראש והצוואר .
3)לשיטת התובע , נוכח התנהלותם הרשלנית של הנתבעים , יש להחיל במקרה דנן את הוראות סעיפים 38 ("דברים מסוכנים") ו - 41 ("הדבר מדבר בעד עצמו") לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ולהעביר את נטל הראייה לפיתחם של הנתבעים , בשל הפרת חובת הזהירות מצידם . לחילופין, מדגיש התובע כי יש לשפותו מכח עוולת הרשלנות בשל אי הצבת שלטי אזהרה מפני החלקה , אי מניעת ההחלקה באמצעות אזהרת האנשים החולפים במקום , על אף שמדובר במבנה ציבורי וכן גם בשל אי שמירה על כללי הבטיחות האלמנטריים . התובע עותר בסיכומיו לשפותו בסכום כולל של 37,000 ₪ בגין ראשי הנזק הבאים : כאב וסבל בסך של 30,000 ₪ , עזרה צד ג' בסך של 5000 ₪ וכן גם בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בסך של 2000 ₪ .
4)הנתבעים 1 ו -2 הבהירו בכתב הגנתם , כי התנהלותם הייתה ללא דופי בשל שמירתם הקפדנית על אמצעי הזהירות הנדרשים , וכי האחריות להתרחשות התאונה רובצת לפיתחם של הנתבעים 3 ו – 4 כמי שהיו אמונים על ניקיון המבנה . עוד טוענים הנתבעים 1 ו -2 , כי ככל שביהמ"ש יקבע שיש מקום לשפות את התובע בגין האירוע , הרי שיש מקום לחייב את התובע באשם תורם בשיעור גבוה מאחר ומדובר בסיכון טבעי , סביר ורגיל כך שחובת הזהירות איננה מתגבשת במקרה דנן . עוד טוענים הנתבעים 1 ו – 2 , כי התובע לא פעל בשיקול דעת מספיק , לא שם לב די הצורך לאן פניו מועדות , הלך בצורה פזיזה ואף התנהל בחוסר אכפתיות ושלא על פי כללי הזהירות המינימאליים הנדרשים וכי דרישתו לשיפוי כספי בגין אותם נזקים מינוריים אשר אונו לו נבעו כתוצאה ישירה מעברו הרפואי העשיר שבגינו הוכר כנכה הן על ידי משרד הביטחון וכן גם על ידי המוסד לביטוח לאומי – דבר אשר הוביל לאירוע הנפילה כתוצאה מאיבוד שיווי משקלו .
5)לעומת זאת , לגבי דידם של הנתבעים 3 ו – 4 , דין התובענה כנגדה להידחות על הסף הן בשל כך שביום התרחשות התאונה לא בוצעו על ידי הנתבעת 3 שום עבודות ניקיון בשטח המבנה נוכח השינוי בימי העבודה המוסכמים . עוד מציינים הנתבעים 3 ו – 4 , כי נזקיו של התובע נגרמו בשל אי התאמת דרך הליכתו בהתאם לתנאי המקום וכן גם נוכח עברו הרפואי הקשה , וכי גם הנזקים אשר אונו לו בסופו של יום הינם נזקים מינוריים , ולפיכך לכל היותר, יש מקום לשפותו בסכום נמוך נוכח ניסיונותיו להעצים את נזקיו .
6)בתמיכה לטענותיהם , צירפו הנתבעים 3 ו – 4 לתצהירו של מנהל הנתבעת 3 , מר מוריס בר-שישת , מכתב מטעם מזכירות הנתבעת 1 לפיו ימי ניקיון המבנה על ידי הנתבעת 3 ייעשו בימי שני , רביעי ושישי בלבד – עובדה שיש בה כדי ללמד על כך שהאירוע לא התרחש ביום בו פועלים מטעמה של הנתבעת 3 ביצעו את עבודות הניקיון , שכן האירוע עצמו התרחש ביום א' בשבוע . עוד עולה מתצהירו של מר בר-שישת , כי הנתבעת 3 זכתה במכרז לביצוע עבודות הניקיון בעבור הנתבעת 1 , ובשל כך בוצעו עבודות הניקיון בשעות הערב בלבד בימים ראשון , שלישי וחמישי בשעות הערב בלבד אך ורק לאחר תום הפעילות השוטפת המתנהלת אצל הנתבעת 1 . עם זאת , נוכח פניית הנתבעת 1 לשנות את ימי עבודות הניקיון סוכם כי הנתבעת 3 תבצע את העבודות בימים שני , רביעי ושישי בשעות הערב המאוחרות ולאחר תום הפעילות השוטפת .
7)לעומת זאת , הנתבעת 1 ציינה בתצהירו של עד ההגנה מטעמה , אשר משמש כממונה המועצה הדתית , מר שאול פרץ , כי לשון ההסכם אשר נכרת בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 3 מלמדת על כך, כי עבודות הניקיון תתבצענה מדי יום בין הימים ראשון עד חמישי בין השעות 8:00 – 15:00 , וכי במהלך הימים ראשון , שלישי וחמישי תתבצענה עבודות ניקיון גם בשעות הערב בין השעות 19:00 – 21:00 . הנתבעת 1 מדגישה בתצהירה , כי פועלת הניקיון מטעם הנתבעת 3 החזיקה ברשותה את מפתחות המבנה על מנת שיהיה סיפק בידה לבצע את עבודות הניקיון בשעות הערב , דהיינו , בסמוך לשעה שבה התנהל חוג הפייטנות בו השתתף התובע . הנתבעת 1 אף מציינת , כי המידע ביחס למועדים שבהם בוצעו עבודות הניקיון מתועדים ברישומי הנתבעת 3 , וכי אופן ביצוע עבודות הניקיון וכן גם שיטות העבודה שבאמצעותן מתבצעות העבודות על ידי פועלות הניקיון מפוקחות על ידי הנתבעת 3 .
דיון והכרעה :
8)כידוע, האחריות בעוולת הרשלנות כוללת בחובה חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. משמעותה של חובת הזהירות הקונקרטית היא , האם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי , בנסיבותיו המיוחדות של המקרה , קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק שהתרחש. כמו חובת הזהירות המושגית, כך גם חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על פי מבחן הצפיות. השאלה היא , האם אדם סביר יכול היה לצפות, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק . בעניין זה נקבע ככלל , כי כל אדם ההולך בדרך או יורד במדרגות עשוי אמנם לעיתים למעוד ולהחליק , אולם אלה סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עימם בחיי היומיום, וכעניין של מדיניות משפטית אין להטיל בגינם אחריות בנזיקין (ראה : ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פד"י לז(1), 144; ע"א 169/89 רחל בלייכפלד נ' אונ' בר אילן , תקדין עליון, כרך 93(1), תשנ"ג/תשנ"ד - 1993).
9)אשר לחובת הזהירות המושגית המוטלת על הנתבעת 1 כגוף ציבורי הפועל על פי דין ומחזיק כמבנה המשמש לצורכי ציבור , ברי כי קיימת חובת זהירות מושגית מצד בעל מקרקעין כלפי המבקרים בהם , בין אם החזיק הבעלים במקרקעין ובין אם לאו , וזאת גם אם מסר את החזקה בהם לאחר לרבות לקבלני משנה מטעמו . במילים אחרות , אף אם הנתבעת 1 מסרה את ביצוע עבודות הניקיון לנתבעת 3 אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לפטור את הנתבעת 1 מקיומה של חובת זהירות מושגית כלפי לקוחות המבקרים בחנות , ובכללם התובעת (ראה : ת"א (שלום ת"א) יפה כליפזדא נ' שופרסל דיל בע"מ מיום 30.12.12) .
10)התובע עותר בכתב התביעה להעביר את נטל הראייה לפתחם של הנתבעים על מנת להוכיח כי לא התרשלו ולא הפרו את חובת הזהירות הקבועה בדין , בהתאם להוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) הקובע כי על מנת להחיל את טענת "הדבר מדבר בעדו" :
א. התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת את הנסיבות שגרמו לתאונה.
ב. הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו.
ג. אירוע התאונה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.
11)התובע תאר בעדותו כיצד לשיטתו קרתה התאונה שעה שהחליק במדרגות הנתבעת . מעדותו של התובע בביהמ"ש עולה , כי מיד לאחר כניסתו אל תוך המבנה הבחין במנקה מטעם הנתבעת 3 ובשלב זה אף שאל אותה באשר לסיבת הגעתה המוקדמת לצורך ביצוע עבודתה (ראה : עמוד 4 שורות 23 – 25 לפרוטוקול מיום 28.3.2012) . התובע אמנם הבהיר בעדותו בביהמ"ש , כי אין הוא יודע את הסיבה הוודאית שבעטיה נפגע , ברם הן בעדותו בביהמ"ש וכן גם בעת גביית עדותו בפני חוקר פרטי מטעם הנתבעים 1 ו – 2 , אשר לא זומן להעיד בביהמ"ש , הבהיר התובע , כי מנקה מטעם הנתבעת 3 ניקתה את המבנה בסמוך לשעת קיום החוג (ראה : מוצג נ/1; עמוד 4 שורות 27 – 28 ; עמוד 6 שורה 1 לפרוטוקול מיום 28.3.2012) .
12)על פניו , אמנם התובע העלה סברה הגיונית ומסתברת לעצם נסיבות התרחשות האירוע , ברם , הנתבעים עצמם חולקים על נסיבות התרחשות התאונה שכן בעוד שאליבא דגרסת הנתבעים 1 ו -2 התאונה התרחשה כתוצאה מהמצאות מים על רצפת המדרגות , הרי שלשיטת הנתבעים 3 ו –4, הסיבה להתרחשות התאונה רובצת לפתחם של הנתבעים 1 ו – 2 משלא טרחו להתקין במבנה אמצעי בטיחות אלמנטריים לצורך מניעת נפילות , ובפרט העדרו של מעקה בטיחות בצמוד למדרגות היציאה מהבניין - עובדה אשר אושרה בריש גלי על ידי מנהל הנתבעת 1 בעדותו בביהמ"ש וכן גם על ידי התובע עצמו , (ראה : עמוד 7 שורות 22 – 27 ; עמוד 11 שורות 23 – 28 ; עמוד 12 שורות 8 – 12 ; סעיף 9 לסיכומי הנתבעים 3 ו – 4) . לא זו אף זו , מעדותו של עד ההגנה , מר יהודה שטרית , אשר היה עד ראייה למתרחש ומצוי בסכסוך אישי מתמשך עם התובע (ראה : עמוד 19 שורות 7 – 12 לפרוטוקול) , עולה כי אין הוא יודע את הסיבה שבעטיה התרחשה התאונה . עד זה לא שלל אף הוא מספר תרחישים שבעטיים אונתה התאונה לרבות החלקה ונפילה בשל רטיבות/לחות קלה על גבי רצפת המדרגות או לחילופין , בשל לכלוך שפוזר על הרצפה (ראה : עמוד 19 שורות 13–17 ; עמוד 19 שורה 30 – עמוד 20 שורה 2 לפרוטוקול) .
13)מתוך מכלול העדויות אשר הוצגו ביהמ"ש ביחס לנסיבות התרחשות התאונה , ברי כי התובע מעד ונחבל בראשו בקיר המבנה ולכן בעת התרחשות אירוע הנפילה לא היה סיפק בידי התובע לדעת האם הסיבה לעצם התרחשותה הייתה רטיבות , או לחילופין , לכלוך שהתפזר על פני המדרגות , או שמא הסיבה המרכזית לכך הינה העדרו של מעקה/מאחז בטיחות במבנה . אי לכך , יש לבחון האם יתר רכיבי סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) מתקיימים בענייננו והאם ישנו מקום להעביר את נטל ההוכחה לפתחם .