האם ערעור על חיוב גט או עיכוב ביצוע הם עילה לביטול או עיכוב ביצוע צו הגבלה

רקע

א.         בפני בית הדין מונחת בקשת האישה לביטול צווי ההגבלה.

בבקשה נטען שהמועד לקיום הדיון בצווי ההגבלה נקבע לכ"ו באלול תשע"ו (29.9.2016) ולא במועד בו נערך הדיון בפועל, בט' באלול תשע"ו (12.9.2016).

מכיוון שהאישה וב"כ חושדים (ככתוב בבקשותיהם) בבית הדין – שבית הדין פועל נגדה, חובתנו להבהיר הדברים כדאיתא בחושן משפט (סימן יד סעיף ב).

בו' במרחשוון תשע"ה (30.10.2014) הופיעו הצדדים בבית הדין נערך ביניהם משא ומתן שבסופו הגיעו הצדדים להסכם גירושין. הסכם הגירושין קיבל תוקף של פסק דין במועד זה הוציא בית הדין פסק דין לגירושין.

האישה הגישה תביעה לביטול הסכם.

בכ"ג בניסן תשע"ו (1.5.2016) הוציא בית הדין את פסק דינו הדוחה את התביעה לביטול הסכם, בפסק הדין נקבע שהאישה חייבת לקבל גט פיטורין.

נקבע מועד לסידור גט פיטורין – ח' באייר תשע"ו (16.5.2016) במועד זה סירבה האישה להתגרש.

הליכי צווי ההגבלה

בד' באב תשע"ו (8.8.2016) פתח הבעל תיק צווי הגבלה. בו' באב תשע"ו (10.8.2016) ניתנה החלטת בית הדין שזו לשונה:

"על המזכירות לקבוע מועד לסידור גט. אם תסרב האישה להתגרש במועד זה, ידון בית הדין במועד זה בבקשת הבעל להטלת צווי הגבלה נגד האישה."

על פי החלטה זו קבעה המזכירות מועד לסידור גט, על פי יומן בית הדין ליום חמישי – כ"ו באלול תשע"ו (29.9.2016).

בי"ב באב תשע"ו (16.8.2016) הוגשה בקשת האישה לביטול מועד סידור הגט.

משניתן פסק דין – אין מניעה לאכפו בצווי הגבלה, אף שהוגש ערעור

בי"ח באב תשע"ו (22.8.2016) ניתנה החלטת בית הדין הדוחה בקשה זו, וזו לשונה:

"בפנינו מונחת בקשת האישה לביטול הדיון לסידור גט ולחילופין להטלת צווי הגבלה.

מתוך הבקשה שהונחה בפנינו ונימוקיה ניכר שמגיש הבקשה אינו בקי לא בהלכה ולא בהליכי בית הדין.

בפני בית הדין התנהלו תביעות הבעל לגירושין ותביעת האישה לשלום בית. בית הדין דחה תביעת האישה קיבל תביעת האיש וקבע שהאישה חייבת להתגרש. האישה סירבה להתגרש והגישה ערעור על פסק דין זה.