אם. ד. קי. סחר בע"מ נ' דרגצקי בע"מ ואח'

החלטה

הנתבעת 1 (להלן: "המבקשת") הגישה בקשה להורות לתובעת להפקיד ערובה.

בבקשה נטען; כי התובעת נוהגת להגיש נגד חברות כתבי תביעה מתוך כוונה להפיק רווח כספי; וכי לנתבעת נודע,כי התובעת נתונה בקשיים כלכליים.

בתגובה טוענת התובעת, כי הבקשה הוגשה ממניעים זרים וכי היא לא מצביעה על כל קושי כלכלי של התובעת.

התובעת הינה חברה פעילה ומצליחה, אשר הכנסותיה ורווחיה גבוהים.

החברה כלל אינה נתונה בקשיים כלכליים, ויש ביכולתה לפרוע את הוצאות המבקשת במידה ותזכה בדין.

עוד נטען; כי סיכויי התביעה הינם גבוהים; בכתב הגנתם הודו הנתבעות בהעתקת הטקסטים מאתר האינטרנט של התובעת.

בתשובה לתגובה מוסיף ב"כ המבקשת וטוען, כי התובעת לא צירפה כל חוו"ד או דוח עדכני לגבי השנה הנוכחית באשר לחוסנה הכלכלי.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה לפיה, דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן:

סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי ואם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות, הוא לא יחייבה בהפקדה.

בענייננו, מדובר בתובעת שהינה חברה בע"מ.

נכון הוא, שכאשר מדובר בתובעת שהינה חברה בע"מ, בית משפט נוטה לחייב בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי.

לעניין זה ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 בעמ' 652 וכן ברע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ, פ"ד מז (2) 192 וכן רע"א 5088/96 STOOMHAMEER AMSTERDAM. N.Y נ' שגב ואח', פ"ד נ (3) 473, 471.

יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי סיכויי הצלחת התביעה דנן טובים.

עניינה של התביעה בהפרת זכויות יוצרים ע"י הנתבעות, בהעתקה מכוונת של טקסטים מקוריים וייחודיים מאתר האינטרנט של התובעת.

המבקשת בסע' 9 לכתב הגנתה טוענת כי "...אין מדובר בהפרה מכוונת כי אם העתקה בשוגג של עובד מוגבל אשר נבעה מטעות תמימה". כלומר, המבקשת לא הכחישה את עצם העובדה כי בוצעה העתקה של טקסטים מאתר האינטרנט של התובעת וטענת הגנתה היא שהעתקה בוצעה בשוגג.

נוכח העובדה כי המבקשת לא העלתה גרסה שונה בכתב הגנתה ולא הכחישה את ביצוע ההעתקה, נראה כי כבר בשלב זה ניתן לומר כי לתביעה סיכויים טובים להתקבל. (אם כי, לטיעוני הנתבעת יש השלכות בנוגע לסכום התביעה).

זאת ועוד; התובעת צירפה לתגובתה את דוחותיה הכספיים המבוקרים לשנת 2009 שיש בהם כדי להעיד על חוסנה הכלכלי, ומכאן במידה והיא תפסיד בתביעה ניתן יהיה לגבות ממנה את הוצאות המשפט3.