אלמנה החיה כידועה בציבור לא תקבל קצבת שאירים/תלויים מכוח בן זוגה המנוח

השופטת א' חיות:

           האם אלמנה אשר לא באה שנית בברית הנישואין אך חיה כידועה בציבור כמוה כאלמנה שחזרה ונישאה ועל כן אינה זכאית עוד לקצבת שאירים או קצבת תלויים מכוח בן זוגה המנוח? זוהי השאלה העיקרית הניצבת בפנינו בעתירות אלה שהדיון בהן אוחד.

העותרות

1.        העותרת בבג"ץ 5492/07 הגברת סמדר בוארון (להלן: בוארון) התאלמנה מבעלה ביום 27.10.1996 והחלה לקבל קצבת תלויים מהמשיב 2 (להלן: המוסד לביטוח לאומי או המוסד). בשנת 1998 עברה בוארון להתגורר עם בן-זוגה הנוכחי, מר צחי פינק (להלן: פינק), תחילה בדירה שכורה ובהמשך בדירה שהשניים רכשו יחדיו בראשון-לציון. בוארון ופינק לא נישאו מעולם (בוארון מסרה כי לא חשה בטוחה להינשא לפינק נוכח העובדה שהוא צעיר ממנה בכחמש שנים), אך לפני כשמונה שנים צירפה את שם המשפחה פינק לשם משפחתה, ונולדו להם שני ילדים - בן ביום 14.7.1999 ובת ביום 21.8.2003. ביום 16.5.2004 הודיע המוסד לבוארון כי נוכח מידע שהתקבל בעניינה הוא רואה בה כאישה נשואה החל מיום 14.7.1999 (מועד הולדת בנם של בני הזוג) וכי בשל כך פוקעת זכאותה לקצבת תלויים וקמה לה חלף כך זכאות למענק. לאחר מסירת ההודעה חדל המוסד לביטוח לאומי לשלם לבוארון קצבת תלויים ומסכום המענק ניכה את סכום הקצבאות ששילם לה החל מהיום בו ראה בה אישה נשואה, כאמור.

2.        העותרת בבג"ץ 7677/07 הגברת נועה קריב (להלן: קריב) התאלמנה מבעלה ביום 15.7.1998 והחלה לקבל קצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי. קריב מתגוררת עם בן זוגה לחיים, מר אליעזר לביא (להלן: לביא), בביתו שבקיבוץ עין השופט (להלן: הקיבוץ). מאחר שבני הזוג ביקשו להסדיר את מכלול הזכויות והחובות ההדדיים הנובעים ממגוריה של קריב בקיבוץ, חתמו הם והקיבוץ ביום 1.8.2002 על הסכם, לפיו כל ענייניה הכלכליים של קריב ינוהלו באמצעות תקציבו האישי של לביא והוא יהיה אחראי כלפי הקיבוץ לכל התחייבויותיה. במכתב מיום 24.2.2005 הודיע המוסד לביטוח לאומי לקריב על שלילת קצבת השאירים שקיבלה למפרע החל מיום 1.8.2002, הוא יום חתימת ההסכם עם הקיבוץ כאמור, ועל זכאותה למענק במקום הקצבה.

3.        העותרת 1 בבג"ץ 4820/08 הגברת מלכה שטייר (להלן: שטייר) התאלמנה מבעלה ביום 8.3.1981 והחלה לקבל קצבת תלויים מהמוסד לביטוח לאומי. בעלה של שטייר נהרג בתאונת עבודה בעת ששימש כקצין ראשון באנייה "מצדה", שטבעה, ולאחר מותו נולד בנם (ביום 9.11.1981). בשלב כלשהו עברה שטייר להתגורר עם מר אלי טסמן, וביום 10.4.1989 נולדה להם בת. בחודש מארס 2004 הודיע המוסד לביטוח לאומי לשטייר כי הוא מפסיק לשלם לה את קצבת התלויים, מן הטעם שהוא רואה בה "אישה נשואה" החל מיום 18.9.1994 (היום בו ניתן פסק-הדין של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע (ארצי) נד/85-0 אורנן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 400 (1994) (להלן: עניין אורנן), אליו אתייחס להלן).

4.        העותרת 2 בבג"ץ 4820/08 הגברת שולמית גבאי גלאוני (להלן: גבאי גלאוני) התאלמנה מבעלה בחודש פברואר 1980 והחלה לקבל קצבת תלויים מהמוסד לביטוח לאומי עבורה ועבור שתי בנותיה. לאחר שבנותיה בגרו, המשיכה גבאי גלאוני לקבל מהמוסד קצבת תלויים עבורה בלבד. משנת 1991 מתגוררת גבאי גלאוני עם מר מאיר גלאוני ונולדו להם שני ילדים - בן ביום 10.9.1991 ובת ביום 1.2.1993. בני הזוג לא ערכו ביניהם כל הסכם. בחודש מאי 2003 הפסיק המוסד לביטוח לאומי לשלם לגבאי גלאוני את קצבת התלויים וחודש לאחר מכן, ביוני 2003, הודיע לה על הפסקת התשלום מן הטעם שהוא רואה בה "אישה נשואה" החל מיום 18.9.1994 (המועד בו ניתן כאמור פסק-הדין בעניין אורנן).

5.        העותרת 3 בבג"ץ 4280/08 הגברת חלי ג'ולייט (להלן: ג'ולייט) התאלמנה מבעלה בשנת 1991 והחלה לקבל קצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי. משנת 1998 מתגוררת ג'ולייט עם מר יגאל ארז (להלן: ארז). ביום 18.10.2004 הודיע המוסד לביטוח לאומי לג'ולייט על הפסקת זכאותה לקצבת שאירים החל מיום 1.2.1998 - המועד בו הפכה לידועה בציבור של ארז. כן הודיע המוסד לג'ולייט כי בשל הפסקת תשלום הקצבה נוצר לה חוב בסך של 54,231 ש"ח, אך ביום 28.6.2005 הודיע על ביטול החוב ומכל מקום, מיום 1.3.2004 ואילך חדל המוסד לביטוח לאומי לשלם לג'ולייט את קצבת השאירים.

           נוכח החלטותיו של המוסד לביטוח לאומי להפסיק לשלם קצבת שאירים וקצבת תלויים לעותרות דנן הוגשו על ידן בעניין זה תביעות לבתי הדין האזוריים לעבודה בהן עמדה במוקד הדיון השאלה האם אלמנה שלא נישאה מחדש אך חיה כידועה בציבור עם בן זוג זכאית אם לאו להמשיך ולקבל מן המוסד קצבת שארים או קצבת תלויים.

פסקי הדין בבתי הדין האזוריים לעבודה

6.        ביום 10.10.2005 קיבל בית הדין האזורי לעבודה בנצרת את תביעתה של קריב, ופסק כי סעיפים 255 ו-262 לחוק הביטוח הלאומי קובעים באילו מקרים פוקעת זכאותה של אלמנה שנישאה בשנית לקצבת שאירים ובאילו מקרים שבה והופכת האלמנה שנישאה מחדש זכאית לקצבה. עוד קבע בית הדין כי המחוקק בחר "להשתמש בביטויים השמורים לעולם הנישואין, במשמעותו המקורית והמצומצמת". בית הדין האזורי לעבודה בנצרת הוסיף וקבע כי לא תיתכן שלילת זכויות מבן זוג ללא קביעה מפורשת בחוק וכי

"'הלבשת' האמור בסעיף 255 לחוק [הביטוח הלאומי] על 'ידוע/ה בציבור' מחייבת שינויים נוספים בסעיף מלבד החלפת מקום בו מצויין 'נשואה' ל'ידועה בציבור' ועל כן ובהתחשב בהלכה הפסוקה באשר לידוע/ה בציבור, לא ניתן לקבוע כי אפשר לדלג על מכשלה זו, בדרך השונה משינוי חקיקתי".

           ביום 20.5.2007 הצטרף לקביעה זו בית הדין האזורי לעבודה בחיפה וקיבל את תביעתה של ג'ולייט. בית הדין קבע כי משנקט המחוקק בלשון ברורה - לפיה רק אלמנה שחזרה ונישאה, פוקעת זכאותה לקצבה - "לא ניתן לקבל את הטענה כי גם אלמנה שפיתחה מערכת יחסים עם בן זוג חדש, מבלי שנישאה לו באופן פורמלי, אינה זכאית יותר לקצבת שאירים. משקבע המחוקק כי הזכאות לקצבה פוקעת עם נישואיה מחדש של אלמנה, הרי שרק אקט הנישואים הוא זה המפקיע את זכותה לקצבה, ולא אקט אחר כלשהו, לרבות הפיכתה ל'ידועה בציבור' של אדם אחר". בית הדין הפנה בפסק-דינו לפסק-דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין בעב"ל (ארצי) 1407/04 המוסד לבטוח לאומי - פריימן (טרם פורסם, 8.11.2006) (להלן: עניין פריימן) וקבע כי "כאשר אין מחויבות בדרך של נישואין אין מקום לשלול את הזכאות לקצבת שאירים ממי שיש לה ידוע בציבור, וזאת מאחר ומוסד הידועים בציבור אינו יציב".

7.        אשר לסעיף 135 לחוק הביטוח הלאומי, קיבל ביום 22.11.2005 בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו את תביעתה של בוארון נגד המוסד לביטוח לאומי, וקבע כי לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) הזכאות לקצבת תלויים פוקעת אך ורק עם נישואיה מחדש של אלמנה וכי "רק אקט הנישואים הוא זה המפקיע את זכותה [של אלמנה] לקצבה, ולא אקט אחר כלשהו, לרבות הפיכתה ל'ידועה בציבור' של אדם אחר". בית הדין האזורי לעבודה הוסיף וקבע כי נוכח לשון החוק לא ניתן להחיל את סעיף 135 לחוק הביטוח הלאומי גם על אלמנה שהפכה להיות ידועה בציבור של גבר אחר, בהדגישו כי הסעיף עוסק "במועדים ספציפיים אשר בהם פוקעת ומתחדשת זכאותה של אלמנה לקצבת תלויים, וכל אותם מועדים קשורים ביום הנישואים" וכן כי "בכל הנוגע למי שהיא 'ידועה בציבור', ברי שהמועדים הקשורים בתחילתו של הקשר הזוגי, כמו גם בסיומו, אינם מועדים פורמליים וברורים, ועל כן אינם יכולים לבוא בגדר הסעיף האמור". בית הדין האזורי לעבודה דחה את טענותיו של המוסד לביטוח לאומי כי ניתן להסתמך על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין אורנן לצורך פרשנות האמור בסעיף 135 לחוק הביטוח הלאומי, וקבע כי בעניין שנדון בפניו "המינוחים החוזרים על עצמם והקושרים את פקיעת הזכאות לקצבה ואת הזכאות למענק בתאריכים ספציפיים, הקשורים בהליך הנישואים - כל אלה הביאוני למסקנה שלעניין סעיף זה התכוון המחוקק, בנוקטו במונח 'נישאה', לנישואים לכל דבר, ולא למוסד ה'ידועים בציבור'". לבסוף קבע בית הדין האזורי לעבודה כי לאותה תוצאה ניתן להגיע גם מהשוואה לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950 (להלן: חוק משפחות חיילים שנספו במערכה).

           בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קיבל ביום 7.2.2006 את תביעתה של גבאי גלאוני, בהפנותו, בין היתר, לפסק-הדין שניתן בעניין בוארון ולעמדה זו הצטרף ביום 10.5.2006 גם בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו שקיבל את תביעתה של שטייר נגד המוסד.

           על פסקי-דין אלה ערער המוסד לביטוח לאומי לבית הדין הארצי לעבודה.

פסקי הדין בבית הדין הארצי לעבודה

8.        בית הדין הארצי לעבודה (הנשיא ס' אדלר, השופטים י' פליטמן ו-ש' צור, ונציגי הציבור מר א' בן גרא ו-י' בן יהודה) קיבל ביום 28.3.2007 את הערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי על פסקי-הדין של בתי הדין האזורי לעבודה בענייניהן של בוארון וקריב, וקבע כי יש לראות בשתיים כאלמנות שחזרו ונישאו ולהחיל על כל אחת מהן, לפי העניין, את הוראות סעיפים 135 ו-255 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: עניין בוארון). בית הדין הארצי ציין בפסק-דינו כי על-פי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מוגדר המונח "אשתו" "לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו" וקבע כי החוק משווה את הידועה בציבור לאישה הנשואה "וממילא את האלמנה לאלמנת ידועה בציבור [כך במקור]". בית הדין הארצי הפנה בעניין זה אל האמור בפסק-דינו של השופט פליטמן בעניין פריימן, בו נקבע:

"נשאלת השאלה האם מהביטוי "אלמנה שחזרה ונישאה" ניתן להסיק על כוונה להוציא אלמנה המנהלת חיי משפחה מלאים עם בן זוגה אולם לא נישאה כדת וכדין...