אלירז ואח' נגד עיריית ירושלים

בפניי ערר לפי סעיף 5 לחוק הרשויות המקומיות (שימוש במגרשים ריקים), תשמ"ז – 1987 (להלן: "חוק מגרשים ריקים") וזאת ביחס לצו הקמת חניון תפעולי (להלן: צו החניה) לשימוש חברת התחבורה "אגד (להלן: "אגד") ברחוב היכל המשפט, שהוצא על פי החלטת ועדת הכספים של המשיבה מיום 20.11.2017 ומיום 23.11.2017. הצו מבוסס על סמכות המשיבה לפי חוק זה.

רקע עובדתי רלוונטי

1. העוררים 2-8 הינם תושבי שכונת "משכנות האומה" המצויה בכניסה לעיר ירושלים. העורר 1 הינו הוועד הנבחר והנציגות של תושבי השכונה.
2. המשיבה הינה עיריית ירושלים.
3. הצו מושא הערר מתייחס לשטח בחלקות 15, 20 ו – 27 בגוש 30864 בעיר ירושלים (להלן: "המגרש").
4. ביום 20.11.2017 התקיים דיון בפני ועדת הכספים של המשיבה, במהלכו נדון הוצאת צו החניה והוחלט להמליץ בפני מועצת המשיבה לאשר שימוש במגרש, לחניון תפעולי לאוטובוסים לשימוש אגד.
5. ביום 23.11.2017 אושרה החלטת ועדת הכספים במועצת המשיבה, אליה התייצבו העוררים והביעו מחאתם. בעקבות החלטת המועצה נחתם צו החניה ביום 10.12.2017.
6. ביום 9.1.2018 הוגשה  עתירה מנהלית בעת"מ 7269-01-18 פרויקט "משכנות האומה" ואח' נגד עיריית ירושלים. בפסק דין מיום 12.2.18 נמחקה העתירה וביום 15.02.2018 הדיון             הוגש ערר בביהמ"ש לעניינים מקומיים.
7. ביום 4.3.18 הוגשה במסגרת הערר בקשה לצו ביניים. הוזמנה תגובת המשיבה עד ליום 7.3.18. ביום 8.3.18 הוגשה תגובת המשיבה. בין טענות המשיבה, נטען כי אין למבקשים "זכות עמידה" ואם כן, לא צורפו צדדים חיוניים (כגון: בעל המקרקעין וחברת אגד). בהחלטה מיום 8.3.18 הפנה בית המשפט את הצדדים לפסיקה ביחס ל"זכות העמידה" של העוררים שאינם בעלי המקרקעין, והזמין את תגובתם. לאחר הזמנת עמדת הצדדים ביחס ל"זכות העמידה" של העוררים, התקיים דיון ביום 15.3.18 ביחס לשאלת "זכות העמידה" של העוררים. יוער כי המשיבה גם התייחסה לבקשה למתן צן ביניים במסגרת תגובתה.
8. בהחלטה מנומקת מיום 27.3.2018 קבע בית המשפט כי לעוררים זכות עמידה ונעתר חלקית לבקשה לצו ביניים באופן שבו הורה על עיכוב יישום הצו עד למתן החלטה בערר.
9. ביום 10.4.2018 הגישה המשיבה את תגובתה לערר וביום 22.4.2018 התקיים דיון במהלכו העלו הצדדים את טיעוניהם.
10. יצוין כי במהלך קיום ההליכים בענין דנן, הוגשה עתירה מנהלית ע"י מספר תושבים אחרים באותה שכונה כנגד השימוש במגרש אחר לצורכי חניון (ראה: ע"מ 25700-04-18) בפני כבוד השופט רובין.
11. במהלך הדיון בערר ביום 22.04.2018 נטענו מספר טענות ע"י הצדדים ביחס למשמעות ההליך המנהלי בפני כב' השופט רובין במקביל להליך בענין דנן. יוער כי כב' השופט רובין קבע בהחלטה מיום 17.04.2018 כי על העוררים לפעול על פי סעיף 9 לחוק המגרשים הריקים. נטען ע"י המשיבה כי קיימים הבדלים מהותיים ביחס לשני ההליכים, כאשר עיקר ההבדל הוא כי בהליך המנהלי אין צו לפי חוק המגרשים הריקים.
12. בסופו של דבר, מדובר בהליך מנהלי אשר נגע ברמה הכללית לכלל הטענות במסגרת הערר. נראה על פניו כי מטעמי יעילות, היה מקום לקיים דיון, עוד בפני מותב אחד ביחס למכלול הטענות, וזאת על מנת לאפשר הכרעה שיפוטית אחידה. אולם, לא כך הגורל של הליך הערר ועל מותב זה לתת החלטתו ללא זיקה לכל הליך אשר מתנהל.

טענות העוררים

13. לטענת העוררים צו החניה ניתן תוך חריגה מסמכות, ללא קבלת תסקיר השפעה על הסביבה ואישור מטעם המשרד לאיכות הסביבה להקמת חניון, ללא תיאום עם ראש המנהל הקהילתי ובניגוד להחלטת ועדת הכספים של המשיבה.
14. כך גם מציינים העוררים כי עד למועד הגשת הערר, לא קיבלו לידיהם צו מאת המשיבה בדבר ההחלטה נשוא הערר. חלק מן העוררים כלל לא ידעו על החלטת המשיבה וככל שידוע להם, המשיבה כלל לא הנפיקה צווים בדבר החלטותיה נשוא צו החניה וממילא לא מסרה לאף אחד מדיירי השכונה, הנפגעים מהחלטותיה, צו בדבר ההחלטות.