פסק דין
1.המדובר בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 24/8/09 (להלן: "הוועדה"), בה נקבעו למערער 100% נכות בגין ליקוי ראייה לפי סעיף ליקוי 52(1)(9), וזאת החל מיום 1/3/08 (להלן: "ההחלטה").
2.ערעור זה עניינו תחולת הנכות שפסקה הוועדה בנוגע לליקוי הראייה.
3.לטענת המערער, תאריך תחולת הנכות אשר קבעה הוועדה - 1/3/08, הינו תאריך שגוי ואינו קשור לכל אירוע הנוגע למחלת העיניים ממנה הוא סובל - AMD. לטענת המערער, תאריך תחולת הנכות נקבע באופן שרירותי, שכן בתאריך זה לא היה כל אירוע המצדיק תחולת הנכות כפי שקבעה הוועדה, למעט ניתוח קטרקט שעבר ביום 4/3/08 ואשר לא שינה במאומה את מצבו.
אליבא דמערער, תחולת הנכות צריכה להיות מחודש מרץ 2007, וזאת מאחר ונפצע מטיל קסאם ביום 19/11/06, אירוע אשר גרם להחרפה במחלת הראייה ממנה סבל ולהתדרדרות קשה במצבו עד כדי אבדן הראייה.
4.המשיב טען, כי לא חלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, אשר נימקה החלטתה בנוגע לתחולת הנכות, מדובר בעניין רפואי גרידא, אשר בית הדין אינו מוסמך להתערב בו.
דיון והכרעה
5.בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, פד"ע לד', 213). כלומר, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. כפי שפורט בספרו של ד"ר שאול קובובי / רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה, מהדורה שנייה, עמ' 195.
בית הדין לא ייטול לעצמו את הסמכות שהמחוקק הועיד לוועדות הרפואיות, אלא במקרים יוצאים מהכלל, בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי (י. אליאסוף, "וועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי" שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"ה), 81).
6.לאחר עיון בטענות הצדדים ובכל החומר אשר בתיק, לרבות דו"ח הועדה נשוא הערעור, מסקנתי היא, כי דין הערעור להידחות.
א.המערער לא הצביע על פגם משפטי כלשהו בהחלטת הועדה.
ב.טענותיו מתמקדות, כאמור, בנושאים רפואיים כאשר עפ"י ההלכה כאמור, ריבונית הועדה לקבוע את אופן בדיקתו של המבוטח ובית הדין אינו מעביר תחת שבט ביקורתו את הדרך בה בחרה הועדה.
7.מעיון בדו"ח הוועדה עולה, כי הוועדה רשמה את תלונותיו של המערער ואת טענותיו לגבי מועד תחולת הנכות, כמפורט בסעיף ד' לדו"ח הוועדה.
הוועדה הדגישה, כי לפי מסמכים שהוגשו על ידי המערער, ובפרט מסמך מיום 31/5/04 - ניתן להיווכח כי המדובר במחלת רשתית בשתי העיניים. על פי מכתב שנכתב על ידי ד"ר קלמפרר איתמר - מומחה למחלות רשתית במח' עיניים בבית החולים "סורוקה". הועדה קבעה כי מדובר בתהליך מחלת הרשתית הניוונית, החל כבר בשנת 2004, מדובר בתהליך טבעי של הזדקנות, המתחיל קודם בדלקת בעין ימין ולאחר מכן גם דלקת בעין שמאל, ואלו הסיבות לחדות ראייה ירודה בשתי העיניים. בנסיבות אלה, קיבלה הוועדה לעררים את הקביעה של הוועדה מדרג ראשון לגבי מועד תחולת הנכות. עוד ציינה הוועדה שחדות הראייה בשנת 2007 הייתה ספירת אצבעות בעין ימין ובעין שמאל - 6/9, כאשר בשנת 2008 חלה ירידה בראייה, בעין שמאל שהגיעה לשיאה ב-7/08, לכן הוועדה קיבלה את מועד התחולה שקבעה הוועדה מדרג ראשון.
8.לעניין מועד התחולה, הלכה פסוקה היא, כי קביעת המועד בו הפך אדם לנכה, היא שאלה רפואית מובהקת והיא נתונה לסמכותה של הוועדה הרפואית ולא לבית הדין, ומשכך הדבר, רשאית הוועדה על סמך ממצאיה הרפואיים, לקבוע דרגת נכות כפי שקבעה (ראה פס"ד מנחם פרנקל הנ"ל ודב"ע נא/99-50 זהר כץ - המל"ל פד"ע כב' 507).
בנוסף, לפי תקנה 20 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לעבודה) התשט"ז - 1956:
"דרגת הנכות אשר נקבעה ע"י הוועדה, היא מתאריך הגשת הבקשה, אך רשאית הוועדה לקבוע את דרגת הנכות מתאריך מוקדם מזה ויכולה, בשים לב לשינויים הצפויים בדרגת הנכות, לקבוע דרגת נכות שונה מתאריך מאוחר יותר".
9.המערער לא הצביע על פגם משפטי כלשהו המאפשר התערבות בשיקול דעתה של הוועדה. מפרוטוקול הוועדה, עולה בבירור כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות תקנה 20 לתקנות הביטוח הלאומי והסתמכה בקביעתה על החומר הרפואי שהונח בפניה ולפיכך לא עולה כל טעות משפטית בהחלטה.
10.טענותיו של המערער, ללא יוצא מן הכלל, הינן טענות רפואיות גרידא, שאין בית הדין מוסמך להתערב בהן ולא מצאתי כל פגם בקביעת הוועדה, אשר הינה קביעה שברפואה ומנומקת דייה.
11.אשר על כן, ולאור כל המפורט לעיל, דין הערעור להידחות.