פסק דין
1.לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות מיום 06.01.13 בתיק ה"ט 2085-01-13 (כב' השופטת איריס לושי- עבודי), אשר הותיר על כנו צו למניעת הטרדה מאיימת- על פי חוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב- 2001 (להלן "החוק") - שניתן במעמד צד אחד נגד המערער ביום 01.01.13, וקבע כי הצו יפקע בתום שלושה חודשים מיום מתן ההחלטה.
2.זו איננה הפעם הראשונה בה נדרשים הצדדים, כולם עובדים בתחנת מוניות ברחובות, למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המערער.
במהלך חודש אוגוסט הגישו חמישה עובדים בתחנה (קיימת זהות חלקית בין המבקשים בבקשה הקודמת והנוכחית) בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כגד המערער, בבימ"ש השלום בראשון לציון. ביום 16.08.13 ניתנה החלטת כב' השופטת ל. צבר, אשר קבעה כי מדובר בסכסוך אזרחי המתמשך מספר שנים. נקבע כי הדברים אינם באים בגדר "הטרדה מאיימת" וכי "טוב יעשו הצדדים אם יעתרו לבית המשפט בבקשות המתאימות ובהליכים המתאימים". אף על פי כן ניתן צו למשך 45 יום.
3.ביום 01.01.13 הוגשה בקשה נוספת למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המערער. בו ביום ניתן צו במעמד צד אחר, ונקבע דיון במעמד הצדדים. בבקשה צוינה העובדה כי הוגשה בקשה דומה בחודש אוגוסט.
4.בימ"ש קמא קבע, לאחר שמיעת הצדדים, כי לנוכח הטענה שהמערער הוסיף ואיים על המבקשים, על אף החלטת כב' השופטת צבר, ולנוכח אישור דבר האיומים על ידי שניים מהמבקשים, יש להותיר את הצו על כנו למשך 3 חודשים נוספים, אם כי יש לצמצם את הצו באופן שיאפשר למערער לנהל את הקיוסק ששייך לו, הנמצא במרחק של 20 מטר מתחנת המוניות. כן הותר למערער לאסוף מידי בוקר את העיתונים המצויים בסמוך לתחנה.
5.לטענת המערער, שגה בית משפט קמא בכך שבהחלטתו מיום 03.01.13 לא התיר לו להזמין עדים לדיון שנקבע במעמד הצדדים, עדים אשר יכלו להעיד כי מעולם לא תקף את המשיבים; שגה בית משפט בכך שלא אפשר לו להציג סרטי הקלטה שצולמו בסמוך לתחנת המוניות; שגה בית משפט בכך שנתן את הצו ובכך פגע בפרנסתו של המבקש ובאפשרותו להשתמש בשירותי תחנת המוניות שהוא שותף בה. וכן שגה בימ"ש בכך שקבע כי תוקף הצו יהיה לתקופה המרבית שבחוק.
6.המשיבים מצדם טוענים כי התנהגות המערער אינה מאפשרת להם ניהול תקין של התחנה, וכי הוחלט כדין (בקולם של רוב החברים) שלא לאפשר לו לעבוד באמצעות התחנה, אלא שגם כך, המערער ממשיך ומטריד את חברי התחנה ועובדיה. המשיבים ממשיכים וטוענים כי הם מודעים להחלטת כב' השופטת צבר המפנה אותם להליכים האזרחיים המתחייבים וכבר פנו לעורך דין שייצגם בעניין זה.
7.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא.
מסמכותה של הערכאה הדיונית לשקול בדבר הצורך בהזמנת עדים. זוהי החלטה דיונית אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה. מעיון בבקשה להזמנת עדים עולה כי רובה ככולה מתייחסת דווקא לעניין השימוש בקיוסק הקרוב לתחנת המוניות, ובקשה זו נענתה בחיוב. לא מצאתי בקשה מפורטת דיה בעניין הזמנת העדים הנוספים, ועל כן איני רואה מקום להתערב בעניין זה.
8.באשר להצגת סרטי מצלמות האבטחה, הרי שאין כאלה בידי המערער, ועל כן לא ברורה טענתו. אינני סבורה כי על בימ"ש קמא היה להתייחס לעניין זה, כאשר, כאמור, המערער לא עשה אף לא מאמץ קל כדי להציג ראיות אלה.
9.באשר לשאלה העובדתית שבמחלוקת, האם האירועים המיוחסים למערער אירעו בפועל, הרי מדובר במסקנה עובדתית שהסיקה הערכאה הדיונית כתוצאה מהדיון שנערך בפניה, ומהתרשמותה הבלתי אמצעית מהצדדים שהופיעו בפניה. במסקנות עובדתיות אלה אין מדרכה של ערכאת הערעור להתערב.
10.באשר לנזק שנגרם למערער לטענתו כתוצאה ממתן הצו, הרי שנזק מסוג זה הוא תוצר נלווה של מתן הצו שמשמעו הרחקה ממקום בו היה המבקש רשאי לשהות בדרך כלל. יחד עם זאת, התרשמתי כי בית משפט קמא עשה כל שניתן על מנת לצמצם את הנזק ככל שניתן, עת אפשר למערער להפעיל את המזנון שברשותו על אף סמיכותו הרבה לתחנת המוניות. כן התרשמתי, כי ממילא מנוע המערער מלעבוד במסגרת התחנה נוכח החלטת רוב החברים בתחנה בעניין זה. מכל מקום, כפי שנאמר על ידי בית משפט קמא בדיונים הקודמים, מדובר במחלוקת משפטית אזרחית אשר יש להביאה באופן מסודר בפני בית המשפט המוסמך, שלא בדרך של מתן צו למניעת הטרדה מאיימת. הצו שניתן מטרתו להפריד בין הניצים לתקופה מוגבלת, על מנת לאפשר להם להתארגן ולהגיש תובענות מתאימות בעניין המחלוקת ביניהם.
11.כאמור, לדברי המשיבים הם פועלים להסדרת עניין זה. לפיכך, לא מצאתי להתערב בעניין תקופת חלותו של הצו, שהינה מחצית התקופה האפשרית על פי החוק (ראה סעיף 6 לחוק).
12.התוצאה היא כי הערעור נדחה.
הצדדים אינם מיוצגים ועל כן, ועל מנת שלא להסלים עוד את הסכסוך, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ג, 5 בפברואר 2013, בהעדר הצדדים.