אלון יעקב - הובלות בע"מ נ' טל הלפר

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט מירון שוורץ ונציגי הציבור הגב' אסתר מור והגב' גלילי רחל; על"ח 39482-10-14) אשר דחה על הסף את ערעורה של חברת אלון יעקב - הובלות בע"מ (להלן - המערערת) על החלטתה של ועדת התעסוקה לפי חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) תשי"ט- 1949 (להלן - הוועדה).

    

   הרקע העובדתי ופסק דינו של בית הדין האזורי

2. מר טל הלפר (להלן - המשיב), הועסק במשך כחודשיים ימים אצל המערערת.

3. הוועדה התכנסה בעניינו של המשיב, מאחר שטען כי פוטר מעבודתו אצל המערערת בשל יציאתו הצפויה לשירות מילואים עליה הודיע למערערת מבעוד מועד.

4. הוועדה התכנסה לדון בעניינו של המשיב ביום 1.10.14. מפרוטוקול הדיון אשר נערך בפני הוועדה, במעמד הצדדים, עולה כי הוסכם שהצדדים יוותרו על טענות פורמאליות ויעלו באופן חופשי את טענותיהם כאשר לאחר מכן הוועדה תפסוק על פי הטיעונים והמסמכים לפי שיקול דעתה. (עמ' 1 לפרוטוקול הוועדה, פסקה אחרונה). לאחר שנשמעו טענות הצדדים, החליטה הוועדה, תוך שהיא מציינת כי הוסמכה לדון בתביעה על דרך הפשרה, לקבל את התביעה בחלקה ולפסוק לזכותו של המשיב פיצוי חלקי בלבד בסך של 9,400 ₪. (עמ' 3 פסקה אחרונה).

5. ביום 26.10.14 הגישה המערערת ערעור לבית הדין האזורי כנגד החלטת הוועדה.

6. ביום 22.2.15 התקיים דיון בבית הדין האזורי, במעמד הצדדים, שם הוצע לצדדים להגיע להסדר כולל לשם סילוק המחלוקות שביניהם. במהלך דיון זה נדונה העובדה כי הערעור הוגש לאחר חלוף המועד הנתון לפי סעיף 23(א) לחוק חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) תשי"ט- 1949 (להלן – החוק), דהיינו, בחלוף 20 ימים מקבלת ההחלטה. לאחר דיון זה, הגישה המערערת "הודעה מטעם המערערת ובקשה להארכת מועד להגשת ערעור עד להגשתו בפועל". מהודעה זו עלה כי המערערת אינה מעוניינת בהסדר אשר הציע בית הדין האזורי, וכי ברצונה להאריך את מועד הגשת הערעור בשישה ימים, עד המועד בו הוגש הערעור בפועל.

7. לגופם של דברים טענה המערערת, כי הוועדה לא הוסמכה לפסוק לפשרה וכי לא היה ביכולתה להתגונן כראוי נוכח העובדה שלא הייתה מיוצגת בוועדה. לטענתה, לא היה בידיעתה כי עליה להציג אסמכתאות וראיות ואף לא ניתן לה הזמן המתאים לעשות כן.

   אשר למועד הגשת הערעור טענה המערערת, כי לוח הזמנים הקצר, לצד פגרת החגים והיותה בלתי מיוצגת באותה העת, לא אפשרו את הגשת הערעור במועד. כמו כן נטען, כי בהתאם לסעיף 28 לחוק, רק החל מן המועד בו נרשם הצו ע"י שר הביטחון, יחל מנין הימים להגשת הערעור.

8. המשיב טען מנגד, כי הכרעת הוועדה התקבלה לאחר שהוסברה במפורש לצדדים המשמעות של פסיקה על דרך הפשרה וזו הובנה היטב על ידי הצדדים. לטענתו, משהוסמכה הוועדה לפסוק על דרך הפשרה יש להביא לסופיות הדיון, שכן תכלית הפסיקה על דרך הפשרה היא לסיים את המחלוקת בין הצדדים. המשיב הוסיף, כי לטענותיה של המערערת בדבר אי ידיעתה וחוסר ייצוגה, אין כל בסיס, שכן היא בחרה להתעלם מהזימון שנשלח אליה ובו פורטו חובותיה וזכויותיה.

9. בפסק הדין, נדרש בית הדין האזורי בתחילה לסוגיית מועד הגשת הערעור. אשר לשאלה האם הערעור על החלטת הוועדה הוגש בתוך המועד הקבוע בסעיף 23 לחוק - בית הדין האזורי דחה את טענת המערערת המבוססת על האמור בסעיף 28 לחוק. בית הדין האזורי נימק כי תכליתו של הסעיף היא קביעת כללים בנושא הוצאה לפועל, ואין בסעיף זה משום השפעה על הוראות סעיף 23 לחוק. לפיכך קבע כי הודעת הערעור הוגשה שישה ימים לאחר המועד הקבוע בסעיף 23(א) לחוק, הקובע כי ניתן להגיש ערעור על החלטת הוועדה בתוך 20 ימים ממועד קבלת ההחלטה.

10. לאור קביעה זו כי הערעור הוגש באיחור, בחן בית הדין את בקשתה של המערערת להארכת מועד הגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל. לעניין זה קבע בית הדין האזורי כי דין הבקשה להידחות, מטעמים אלו: ראשית, המערערת לא צירפה תצהירים התומכים בטענותיה העובדתיות. שנית, המועדים המפורטים בבקשה אינם מדויקים. שלישית, המערערת הגישה בקשה להארכת המועד להגשת ערעור כארבעה חודשים לאחר הגשת הערעור עצמו, רק בחודש פברואר 2015.

11. אשר לטענת המערערת כי ניתן להאריך את המועד להגשת הערעור בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן - התקנות) קבע בית הדין האזורי כי ניתן להאריך את המועד רק כאשר נקבעה אפשרות כזו במפורש בתקנות או בחוק אשר קבע את המועד להגשת התובענה. בית הדין האזורי קבע כי בחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) תשי"ט – 1949, אין התייחסות כאמור להארכת מועדים.

12. בית הדין האזורי הוסיף, כי קיים ספק רב אם המקרה דנן כלל עומד ב"טעמים המיוחדים" הנדרשים בתקנות לשם הארכת מועדים, וזאת מהנימוקים הבאים: ראשית, לא צורפו תצהירים התומכים בטענות העובדתיות בבקשה להארכת המועד. שנית, נסיבות המקרה דנן אינן עומדות בתנאים והעקרונות המנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" אשר נקבעו ע"י בית המשפט העליון בתיק ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה(2) 904. שלישית, סיכויי ההליך הנדון הינם נמוכים, שכן המערערת מלינה על החלטת הוועדה אשר נפסקה על דרך הפשרה, ובתי המשפט ממעטים להתערב בהכרעות שיפוטיות או מעין שיפוטיות אשר התקבלו בהתאם למתווה דיוני מוסכם, כפי שנעשה במקרה דנן.

    מהטעמים המפורטים לעיל החליט בית הדין האזורי למחוק את ההליך על הסף.

     

    מכאן הערעור שלפנינו.

     

    טענות הצדדים

13. המערערת טענה כי בהתאם לסעיף 28 לחוק, רק החל מיום 5.11.14, היום בו נרשמה החלטת הוועדה בפנקס ההחלטות, הופכת החלטת הוועדה לפסק דין סופי. משכך, 20 הימים הנתונים בחוק להגשת הערעור נספרים החל מתאריך רישום ההחלטה בפנקס ההחלטות, ועל כן הערעור הוגש במועד. עוד נטען, כי בית הדין האזורי התעלם מהעובדה שבמהלך התקופה הרלוונטית חלה פגרת סוכות. בהתאם לתקנה 126 לתקנות, הפגרה לא נכללת במניין הימים. משכך המערערת לא איחרה במועד הגשת הערעור. המערערת הוסיפה וטענה כי לבית הדין נתונה הסמכות לקבל כל החלטה שלה מוסמכת הוועדה. על כן, בית הדין מוסמך לתת כל החלטה שנוגעת לסדרי הדין בכלל ולמועד הגשת הערעור בפרט. בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המועד הקצר להגשת הערעור, היעדר ייצוגה בוועדה, לצד פגרת החגים, אשר לשיטתה, לא תיחשב במניין הימים ובהתחשב בעובדה כי מדובר באיחור של מספר ימים בודדים, מתקיימים בעניינה הטעמים המיוחדים הנדרשים למתן ארכה. אשר לסיכויי הערעור, טענה המערערת כי הוועדה חרגה מסמכותה עת פסקה לפשרה שעה שלא הוסמכה לכך על ידי הצדדים. עוד נטען, כי לא הוסבר לה על זכותה להיות מיוצגת ולקבל ייעוץ משפטי, כאשר לטענתה, הוועדה התעלמה לחלוטין מטענות מנהל המערערת ולא ניתנה לו הזדמנות להביא עדויותיו וראיותיו בפני הוועדה.

14. לטענת המשיב, טענת המערערת כי לא נתנה הסכמתה להסמיך את הוועדה לפסוק על פי שיקול דעתה, סותרת את העולה בכתב מפרוטוקול הדיון. מעבר לכך, הסמכה זו כלל איננה נדרשת, שכן מדובר בסמכות טבועה של הוועדה, לפסוק על פי שיקול דעתה הסדור, המוסבר והמסודר וכפי שנהגה. אשר למועד הגשת הערעור באיחור טען המשיב, כי מקום בו נקבע מועד הגשת ערעור בדרך של חיקוק, אין זה בסמכות בית הדין להורות על הארכת המועד. משכך, לטענת המשיב, המערערת הגישה את הערעור שישה ימים לאחר המועד הקבוע בחוק. ב"כ המשיב הוסיף ופירט מדוע גם לגופם של דברים יש לדחות הערעור.

     

    דיון והכרעה

15. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור, הננו סבורים כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק היטב ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ועל כן לא מצאנו טעם המצדיק את התערבותנו בו.

16. כפי שפורט לעיל, בית הדין האזורי דחה את טענות המערערת וקבע כי הודעת הערעור הוגשה שישה ימים לאחר המועד הקבוע בסעיף 23(א) לחוק, הקובע כי ניתן להגיש ערעור על החלטת הוועדה בתוך 20 ימים ממועד קבלת ההחלטה. אשר לבקשת המערערת להארכת מועד, קבע בית הדין האזורי כי בית הדין מוסמך להאריך את המועד רק כאשר נקבעה אפשרות כזו במפורש בתקנות או בחוק אשר קובע את המועד להגשת התובענה, אולם בחוק הנדון בענייננו, אין התייחסות כאמור להארכת מועדים. עוד קבע בית הדין האזורי, כי המקרה דנן אינו עומד ב"טעמים המיוחדים" הנדרשים בתקנות לשם הארכת מועדים, בשל היעדר צירוף תצהירים לאסמכתאות, היעדר התקיימותם של התנאים הנדרשים בפסיקה ונוכח הסיכויים הנמוכים להתערבות בית הדין במתווה דיוני מוסכם.

17. קביעות אלו של בית הדין האזורי מקובלות עלינו בעיקרן. עם זאת מצאנו לציין ולהדגיש את הנקודות המפורטות להלן:

    טענת המערערת אשר מסתמכת על סעיף 28(א) לחוק אין בידינו לקבל. סעיף 28(א) לחוק קובע כי: "נתנה ועדת תעסוקה או בית דין אזורי צו המחייב אדם לשלם לאחר סכום כפיצויים, הריהו סופי מיד לאחר שנרשם על ידי שר הבטחון בפנקס מיוחד למטרה זו, ודין הצו, בכל הנוגע להוצאה לפועל, כדין פסק דין סופי של בית משפט מוסמך."

    המערערת מסתמכת בטענותיה על סעיף 28(א) לחוק לפיו היא סבורה כי מועד הגשת הערעור על הצו שניתן מתחיל לאחר רישומו בפנקס על ידי שר הביטחון, לפיכך טענה המערערת כי הערעור הוגש במועד.

    את תכלית סעיף זה ניתן ללמוד מכותרתו של הסעיף וכן מתוך הצעת חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 12) התשס"א – 2001, (להלן: "תיקון מס' 12"). מעיון בחוק עולה כי כותרת סעיף 28: "הוצאה לפועל של צו לפיצויים ורישום צווים", אינה מתייחסת לעניין הסדרת מועדי הגשת ערעור. כך גם ניתן ללמוד מהוראות הסעיף אשר מסדירות עניינים "בכל הנוגע להוצאה לפועל", אין בהוראות סעיף זה משום התייחסות להוראות סעיף 23 לחוק בעניין מועדי הגשת ערעור. זאת ועוד, לא בכדי החליט המחוקק לתקן חוק זה בתיקון מס' 12, אשר תכלית התיקון הייתה למנוע מצבים בהם הגשת הערעור תעכב את ביצוע ההחלטה בלשכת ההוצאה לפועל.

    מהאמור לעיל עולה כי אין לראות בפרשנותה של המערערת כפרשנות ראויה לסעיף זה, וכן אנו מקבלים את קביעת בית הדין האזורי כי הערעור בהליך שלפנינו, הוגש באיחור של 6 ימים וכי על המערערת היה להגיש את הערעור עד ליום 21.10.14.

    ראוי להוסיף ולציין כי בתיקון מס' 12, הוארך משך הזמן הקבוע לצורך הגשת ערעור. עד לתיקון זה משך הזמן להגשת הערעור עמד על 10 ימים בלבד. המחוקק קבע תקופה ארוכה משמעותית מן התקופה אשר הייתה קבועה בחוק מלכתחילה, והאריכה לתקופה בת 20 ימים, תקופה אשר לטענת המערערת מהווה תקופה קצרה.

18. לא למותר לציין כי מפרוטוקול הוועדה עולה בבירור הסכמת הצדדים להצעת יו"ר הוועדה כי הצדדים יוותרו על טענות פורמליות, יעלו באופן חופשי טענותיהם ולאחר מכן הוועדה תפסוק על פי הטיעונים והמסמכים לפי שיקול דעתה. בעניין סמכות הוועדה, נקדים ונאמר כי הכלל הוא כי בתי המשפט ממעטים להתערב בהכרעות שיפוטיות או מעין שיפוטיות אשר מוכרעות בהתאם למתווה דיוני מוסכם כפי שנעשה בענייננו, אלא במקרים חריגים. לטענת המערערת הוועדה חרגה מסמכותה עת פסקה לפשרה שעה שלטענתה הוועדה לא הוסמכה לכך על ידי הצדדים.

    מהנימוקים שיובאו להלן אין אנו מקבלים את טענת המערערת:

    ראשית, סעיף 26(ב) לחוק קובע כי "ועדות תעסוקה לא יהיו קשורות בדקדוקי דיון ובדיני ראיה, אלא יפעלו בדרך שתיראה להן כמועילה ביותר לבירור השאלות השנויות במחלוקת". מלשון סעיף זה עולה כי לוועדה נתון שיקול דעת, אין היא מוגבלת במתווה דיוני מסוים וכי רשאית לפעול כפי שפעלה במקרה הנדון.

    שנית, סעיף 21(ג)(2) לחוק מעניק לוועדה שיקול דעת רחב ומסמיכה לחרוג מגובה הפיצויים המוגדר בסעיף, מטעמים מיוחדים שירשמו. הוועדה אף רשאית לפסוק פיצוי בשיעור מופחת כפי שעשתה במקרה דנן, ללא צורך בהסכמת הצדדים להסכם דיוני.

    לאור כל האמור, אנו מקבלים את קביעת בית הדין האזורי ודוחים את טענת המערערת לעניין חוסר סמכות הוועדה וקובעים כי הוועדה פעלה בגדר סמכויותיה המוקנות על פי חוק וכי החלטתה התקבלה כדין.

19. אשר לעניין סמכות בית הדין להארכת מועדים, נציין כי אמנם בנסיבות הערעור שלפנינו, לא היה מקום להארכת מועד. אולם, אין בכך כדי לקבוע מסמרות כי לבית הדין אין סמכות להארכת מועד, ואף ייתכנו מקרים בהם המועד יוארך, גם אם אין התייחסות להארכת מועד במפורש בתקנות או בחוק, כשכל מקרה יבחן לנסיבותיו.

20. סוף דבר - אשר על כן, לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות. המערערת תישא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 יום מהיום יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

     

    ניתן היום, ט"ו אדר תשע"ז (13 מרץ 2017), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    ורדה וירט-ליבנה, סגנית נשיא, אב"ד		רונית רוזנפלד, שופטת		לאה גליקסמן, שופטת

     

    מר ישראל דורון נציג ציבור (עובדים)

    גברת רוית ברניב, נציגת ציבור (מעסיקים)