1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט אושרי פרוסט-פרנקל) מיום 11/2/07 בת.א 23221/06, שדחתה את תביעת המערערת כנגד המשיבה.
2. מדובר בתביעה כספית ע"ס 28,200 ש"ח שהוגשה בסדר דין מהיר, שעניינה, כפי שנטען בה ע"י המערערת, גביה שלא כדין ע"י המשיבה של תוספת למחירי הכרטיסים של טיסות מסחריות שהמערערת מפעילה ומבצעת, בנפרד ממחיר הכרטיס, בגין "תוספת דלק" וזאת בדיעבד בעת התשלום על כרטיסי הטיסה, כתנאי להנפקת כרטיסי הטיסה אשר המערערת נאלצה לשלם סכום זה למשיבה מכיסה, בלית ברירה ותחת מחאה.
לפיכך נתבע סעד של השבה של 6,000 דולר (ההפרש בגין "תוספת הדלק" עבור הכרטיסים), סכום שנגבה שלא כדין ע"י המשיבה, תוך הפרת ההסכם שבין הצדדים וזאת מכוח דיני החוזים, מכוח דיני הנזיקין ומכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
בתביעה נטען, כי את "תוספת הדלק" דרשה וגבתה המשיבה מהמערערת שלא כדין, בחוסר תום לב, תוך ניצול המצוקה אליה נקלעה המערערת, אשר כבר התקשרה עם צדדים שלישיים, בתנאים שנקבעו, בין היתר, בהסתמך על מצגי המשיבה ועל הסכמות הצדדים.
כן נטען בתביעה כי המערערת אשר התחייבה כלפי צדדים שלישיים ונזקקה לכרטיסי הטיסה, אותם הזמינה מבעוד מועד, בתנאים שהוסכמו מראש עם המשיבה, נאלצה להיענות לדרישות המשיבה ולשלם בלית ברירה ותחת מחאה את "תוספת הדלק" על המחיר שכבר סוכם, תחת איום שאם לא תשלם, תימנע המשיבה מלספק למערערת את כרטיסי הטיסה.
המערערת העוסקת בשיווק ומכירה של חבילות תיור ונופש שיווקה בין היתר חבילות סקי באירופה וטענה כי ב-7/04 הזמינה אצל המשיבה כרטיסי טיסה לצורך חבילות הסקי, תוך סיכום התנאים והמחירים ל-160 כרטיסי טיסה למינכן מתוכם 120 כרטיסי טיסה במחיר 400 דולר נטו לכרטיס ו-40 כרטיסי טיסה נוספים במחיר 489 דולר ברוטו לכרטיס.
לטענת המערערת בתביעתה, בהסתמך על מחירי כרטיסי הטיסה הנ"ל שסוכמו בין הצדדים תימחרה המערערת וקבעה את מחירה הסופי של חבילת הסקי, אשר בשיווקה החלה במהלך חודש 9/04, כאשר המחיר של החבילה שפורסם בחוברת שהופצה ללקוחות הפוטנציאליים ב-9/04, התבסס בין היתר על מחיר כרטיסי הטיסה ופרטי ההזמנה שסוכמו עם המשיבה.
לטענת המערערת, במהלך 11/04 החליטה לפתע המשיבה, בחוסר תום לב לשנות באופן חד צדדי מתנאי כרטיסי הטיסה ודרשה תוספת מחיר בגין "תוספת דלק", למרות הסיכום הסופי של פרטי ההזמנה בין הצדדים.
לטענת המערערת, לאחר שהיא פרסמה את מחירי חבילות הסקי והחלה בשיווק החבילה לקהל לקוחותיה, היא היתה מחוייבת כלפי לקוחותיה הפוטנציאליים במחיר שהוצע על ידה, הנקוב בחוברת שהוציאה ובפרסומיה, כאשר לו היתה מעלה המערערת את מחיר חבילת הסקי לאחר שפורסם בקרב קהל הלקוחות, הדבר היה גורם לה לנזקים כבדים, שכן הדבר היה פוגע ביושרה המקצועי והמוניטין שצברה, כך שתוספת דלק שנגבתה ע"י המשיבה שלא כדין, גילמה למעשה נזק ישיר ושלא למערערת נכון לאותו יום תוך ציון שהמחירים לא סופיים והמחיר הסופי ייקבע כאשר הוא יעודכן.
3. לטענת המשיבה, ההזמנה שהוזמנה ע"י המערערת היתה הזמנת מקומות בטיסה בלבד ללא מסירת שמות הנוסעים, דהיינו, שיריון מקומות בטיסות, ולא כירטוס - הנפקת כרטיס הנעשה שמית לאחר מכירת הכרטיסים לנוסע ספציפי, כאשר במקרה דנן נעשה שיריון מקומות בלבד, כאשר היה ברור לשני הצדדים כי מדובר במחיר לא סופי וכי בשלב עתידי ייתכן כי המחירים ישתנו.
לטענת המשיבה, בחוזר שהופץ ב-8/04 לסוכני הנסיעות, הודיעה המשיבה כי תחול עליה במחירים ובחוזר מ-10/04 הודיעה על עליה נוספת בשל עליה משמעותית במחירי הדלק
בהמשך, ניתנה לכל הסוכנים הזדמנות לרכוש כרטיסי טיסה במחיר הראשוני, טרם העליה במחיר, הן ב-8/04 והן ב-10/04 ברם המערערת לא ניצלה הזדמנות זו שכן לא היו לה לקוחות לכרטיסי הטיסה.
לטענת המשיבה, המערערת לא הוכיחה כל נזק שנגרם לה משלא הביאה כל פרטים לגבי מכירת הכרטיסים ללקוחות, מועדי הנפקת הכרטיסים וזאת מכיוון, שככל הנראה, המערערת מכרה את כרטיסי הטיסה ללקוחותיה במחיר המעודכן, כולל העליה בגין תוספת הדלק, כאשר היא עצמה טענה באחד מהמיילים שנגרם לה נזק של 3,200 דולר בלבד שירדו מהכנסותיה ולא 6,000 דולר.
4. בית המשפט קמא לאחר ששמע את העדים מטעם שני הצדדים שהיו שותפים למיילים ולהסכמות הנטענות, מנהל המערערת מר בועז קניאל וגב' קרן רז מטעם המשיבה, קיבל את גירסת המשיבה כי לא היה מדובר בהסכם סופי אלא באישור "בשלב זה".
כן קבע בית המשפט כי הובא לידיעת המערערת כי המשיבה ביצעה שתי העלאות במחיר הכטיסים והסכמתה מ-8/04 של המשיבה היתה כפופה להעלאת המחירים שיבוצעו על ידה עד אשר כורטסו הכרטיסים והמחיר שהוצע ב-8/8/04 לא היה מחיר סופי.
כן ציין בית המשפט כי המשיבה נהגה בתום לב ובהגינות מסחרית כאשר הציעה למערערת לרכוש את הכרטיסים במחיר הישן, אך המערערת בחרה שלא לעשות כן, ואין לה להלין אלא על עצמה בלבד.
בנוסף, ולמעלה מן הצורך ציין בית המשפט כי המערערת לא המציאה כל ראיה לנזק הנטען על ידה שנגרם לה, כאשר לא הציגה בפני בית המשפט את שמות הלקוחות שרכשו אצלה כרטיסים, את מחירי הכרטיסים ואת פרסום חבילות הסקי במחירים נמוכים כטענתה, וכן לא הוכיחה מהו המחיר בו נמכרו הכרטיסים לחבילות הסקי ע"י המערערת.
5. לטענת המערערת, בית משפט קמא טענה בפרשנות מסמכי ההתקשרות בין הצדדים, הוציא דברים מהקשרם תוך השמטת חלקים מהותיים מהטקסט של ההסכמים שהוצגו בפניו, ומתן משקל למילים "בשלב זה" ומשמעות שונה ממה שהתכוונו הצדדים ותוך אי התחשבות במסמכים ובנסיבות חיצוניות שהוצגו ע"י המערערת.
כן נטען כי שגה בית המשפט בקובעו כי המערערת לא המציאה כל ראיה לענין הנזק שנגרם לה שכן הנזק מתבטא בגביית תוספת המחיר שלא כדין והיא זכאית לנ"ל גם ללא הוכחת נזק מכוח דיני החוזים ו/או דיני עשיית עושר ולא במשפט.