אישור תובענה ייצוגית כנגד עיריית תל אביב ואיגוד ערים דן לביוב, בגין גביית אגרת ביוב

לפניי בקשה לאישור תביעה מינהלית כתובענה ייצוגית. עניינה של התביעה והבקשה לאישור, באגרת ביוב בגין מים ל"צריכה משותפת", אשר נגבתה מהמבקשת, על ידי המשיבה 1 (להלן: העירייה) עבור המשיבה 2, איגוד ערים (מחוז דן) (ביוב) (להלן: האיגוד).

המבקשת, יהודה רסלר חברת עו"ד, מחזיקה משרד עו"ד בקומת הקרקע של בניין משותף ברחוב דוד המלך בתל אביב. לטענתה, המים ל"צריכה משותפת" משמשים לצרכי גינון ואינם מוזרמים למערכת הביוב, ולכן אגרת הביוב בגינם נגבתה שלא כדין. התביעה מתייחסת לאגרת הביוב שנגבתה על ידי המשיבות במהלך השנתיים שקדמו להגשת התביעה.

המשיבות מצידן טוענות כי גביית אגרת הביוב נעשתה כדין, וכן טוענות כנגד התאמתה של התביעה להליך של תובענה ייצוגית.

1. האם אגרת הביוב נגבתה כדין?

א. טענות הצדדים

המבקשת טוענת כי המשיבות גבו בשנתיים שקדמו למועד הגשת התביעה, אגרת ביוב גם על מים ששימשו לצרכי גינון ונוי, המופיעים בחשבונות החודשיים תחת הכותרת "צריכה משותפת". גבייה זו מנוגדת, לטענת המבקשת, לחוקי העזר ומהווה הפרת חובה חקוקה, הפרה של עקרון שלטון החוק, וכן עשיית עושר שלא במשפט, עילות מכוחן היא זכאית לסעד של השבה.

המשיבות טוענות כי גביית אגרת הביוב בגין מים המשמשים לצריכה משותפת נעשית על ידן כדין ובהתאם להוראות חוק העזר. ראשית, טוענות המשיבות כי לא כל המים לצריכה משותפת משמשים לגינון; ושנית, הן טוענות כי ההגדרה של "גינון נוי" מוגבלת במכסה, כאשר הפטור בגין אגרת ביוב נגזר ממכסה זו.

ב. אגרת ביוב

האיגוד הוקם מכוח חוק איגודי ערים, התשט"ו-1955 (להלן: חוק איגודי ערים). מכוח חוק איגודי ערים הותקן חוק עזר לאיגוד ערים אזור דן (ביוב) (אגרה), תשכ"ז-1967 (להלן: חוק העזר של האיגוד), לפיו חלה על הרשויות המקומיות החברות באיגוד חובה לגבות מתושביהן אגרת ביוב, עבור האיגוד. למעשה אין מחלוקת כי העירייה גבתה את אגרת הביוב עבור האיגוד.

הסמכות הכללית של הרשויות המקומיות להתקנת חוקי עזר לעניין תשלום אגרות והיטלים נקבעה בפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות). באופן ספציפי יותר, מוסדרת סמכותה של העירייה להתקין חוקי עזר בדבר אגרת ביוב בחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962, הקובע בסעיף 37(א) כדלקמן:

"רשות מקומית תטיל, בחוק עזר, על המחזיקים בנכסים המחוברים לביוב אגרה לכיסוי הוצאות החזקת הביוב שלה (להלן: אגרת ביוב); ואם לא נקבע שיעורו של ההיטל, רשאית היא לכלול בהוצאות ההחזקה גם את ההוצאות להתקנת הביוב".

מהוראה זו עולה כי אגרת הביוב נועדה לכיסוי הוצאות הרשות או האיגוד בגין התקנה ואחזקה של מערכת הביוב. על כן אגרה זו מוטלת על מים הנפלטים למערכת הביוב. מים המשמשים לצרכי גינון אינם מתנקזים למערכת הביוב אלא מחלחלים ונספגים באדמה, ומשכך אין כל הצדקה לגבות בגינם אגרת ביוב. רציונל זה של אגרת הביוב נלמד גם מדו"ח הוועדה המייעצת להסדרת תעריפי תאגידי המים והביוב, בראשות הכלכלן פרופ' ראובן גרונאו, אשר הוגשה לרשות לשירותים ציבוריים מים וביוב ביום 14.7.05. המלצות הוועדה אומצו ברובן ע"י הוועדה (נספחים א' וב' לתשובת המבקשת לתגובת המשיבות), בו נכתב, בעמ' XIIIכי:

"מים המשמשים בחקלאות ובגינון (פרטי או ציבורי) אינם נאספים במערכת הביוב ועל כן יהיו פטורים מאגרת ביוב".

עוד נאמר בדו"ח, בעמ' 10:

"בניגוד למחירי השימוש במים, המשתנים עם רמת הצריכה אך אחידים בכל הארץ, אגרות הביוב קבועות בכל רמת תצרוכת (ללא מדרגות) אך משתנות מרשות מקומית אחת לשנייה. אגרות אלו נועדו לכסות את העלויות השוטפות הכרוכות בתפעול מערכת הביוב ועלויות טיהור השפכים. מאחר וההיטל החד פעמי אינו נותן מענה להשקעות שנועדו לשחלוף מערכת הביוב ושדרוגה נוסף לעתים לאגרה מרכיב נוסף - מרכיב הפחת...

בדרך כלל אגרת הביוב אחידה בכל רשות לכל סוגי המשתמשים, כאשר מים המשמשים לגינון (פרטי או ציבורי) פטורים מאגרה, כיוון שאינם מוזרמים למערכת הביוב, ומפעלי תעשיה ששפכיהם מחייבים טיפול מיוחד מחויבים בחלק מהרשויות בתוספת מיוחדת".

במסמך ההסכמות בו אמצה הוועדה את הדו"ח, נאמר לעניין זה:

"מחיר המים יחול גם על מים המשמשים לגינון פרטי או ציבורי אך אלה יהיו פטורים מרכיב הביוב.

דברי הסבר: