מונחת בפני בקשתם של הנאמנים שמונו לקבוצת מעריב, לאשר תוכנית הפעלה זמנית לעיתון למשך החודש הקרוב, זאת כאשר לשיטתם הם זקוקים, בשלב זה ובדחיפות, למימון חיצוני בסך 16 מיליון ש"ח, וזאת בעיקר לצורך תשלום משכורות ולצורך רכישת חומרי גלם הדרושים להדפסת העיתון.
1. מדובר בבקשה להפעיל חברה בהקפאת הליכים באורח גירעוני, על כל המשתמע מכך. זאת, נוכח העובדה כי הגורם שהסכים להעמיד מימון, בעניינה בנק דיסקונט, מתנה זאת בכך כי המימון יוחזר כחוב ראשון במעלה, לפני (להוציא הוצאות הקפאת ההליכים) תשלום כל החובות האחרים של הקבוצה. קרי; היה ולא יעלה מהלך ההקפאה יפה, עשויים הנושים למצוא את עצמם נפגעים אף יותר, נוכח דלדול הקופה ותוספת חוב משמעותי הקודם לתשלומים שלטובתם.
2. אכן; מסיבה עקרונית זו, אין בית המשפט של חדלות פירעון נוטה בדרך - כלל לאשר הפעלה גירעונית, לעיתים אף במחיר של הפסקת ההפעלה וההקפאה בכלל.
אלא, שאף לכלל רחב זה ישנם חריגים, ובנסיבות העניין דומה כי אנו מצויים בתחום תחולתם של אחדים מהם. בנסיבות המקרה שלושה שיקולים רבי משקל חוברים זה לזה ומצדיקים, באורח עקרוני, מתן רשות להפעלה מסוג שכזה:
א. החשיבות הרבה שיש לניסיון ההבראה של קבוצת מעריב, נוכח ערכה הסגולי המשמעותי כעסק חי, העובדים הרבים שהיא מעסיקה, ואף שיקולים משמעותיים נוספים, שחלק מהם קשור גם לחשיבות העיתונות וחופש העיתונות.. הכול כפי שפורט בהרחבה בהחלטתי הקודמת, בעניין מתן צו הקפאת ההליכים לקבוצה.
ב. העובדה כי בנסיבות המקרה, לא רק שמדובר במימון שנועד להוצאות השוטפות הבסיסיות ביותר (והחשוב מאד הוא תשלום משכורות לעובדים) הדרושות לשם הפעלה, אלא אף העובדה כי בנסיבות המקרה, עצם ערכם של נכסיה המרכזיים של הקבוצה,
תלויים באורח ממשי בהמשך הפעלה שוטפת. עניין לנו, כאמור, בהפעלת עיתון - הן במהדורה פיזית והן במהדורה אינטרנטית, כאשר חלק ניכר מערכו טמון בכך שהמותג ישמר כמותג חי ופועל, המסוגל בנוסף למהות העיתונאית עצמה, גם להמשיך ולמכור שטחי פרסום בצידה. נקודה זו - שימור הפירמה הקורסת כעסק חי - הינה במידה רבה לב-ליבו של מוסד הקפאת ההליכים.
לשון אחר: הפסקה, או אף צמצום דרסטי מדי, של הפעילות השוטפת, עשוי לפגוע ממשית, ובמהירות, בערך שניתן יהיה לקבל בעבורם ממשקיע, ואשר הוא - הוא הסכום אשר יתחלק בין הנושים. יוצא, כי "חסכון" בגרעון כעת, עשוי במידה רבה של וודאות לעלות לכיסם של הנושים במחיר יקר אף יותר בהמשך הדרך, ולא בעוד זמן רב מדי.
ג. העובדה כי לשיטת הנאמנים, ממכר נכסי הקבוצה צפוי להתקבל סכום גבוה משמעותית מסכום הגרעון שיווצר עקב נטילת המימון. לכך יש להוסיף את טענתם, כי ההפעלה תוכל לייצר או לשחרר מקורות נוספים להפקת כספים, אשר יסייעו ליצירת תזרים חיובי, כגון גביית חובות עתידיים.
3. אי לכך, הרי שבאורח עקרוני יש מקום ליתן אישור לבקשה, על שני ראשיה - הן בעניין המימון והן בעניין תשלום המשכורות לעובדים. זאת, בכפוף לכך כי תשלום המשכורות שלא שולמו טרם צו ההקפאה (ואי לכך, על-פי דין, הם נחשבים לחוב עבר, להבדיל מתשלום משכורות ממועד ההקפאה ואילך, שהם הוצאות שוטפות במעמד הוצאות הקפאה) יעשה על חשבון החוב בדין קדימה, ובגבול תקרת דין הקדימה שקבע המחוקק.
צעד שכזה, שנועד להפחית את סבלם של העובדים, הינו ראוי, פגיעתו בקופת ההקפאה אינה רבה, והוא ננקט בעבר לא אחת, בהליכי הקפאה של גופים שהעסיקו עובדים רבים.
אעיר אף זאת; אין, ולא יכול להיות, ספק כי לעובדים עצמם ישנו, או ראוי שיהיה, אינטרס עליון כי הקפאת ההליכים תעלה יפה. אכן, קרוב לודאי, כי נוכח המצב העגום אליה הגיעו עסקי הקבוצה, סביר להניח, לצערי, כי כל הליך התייעלות או שינוי מבנה שיערך, בין אם בתקופת ההקפאה ובין אם לאחריה, יהיה כרוך בצמצומים כואבים ביותר במצבת העובדים. זאת, לצד העובדה כי שאלת העסקת העובדים, ומספר העובדים שיתחייב כל משקיע פוטנציאלי להעסיק, יהיו שיקול מהותי בהתמחרות ובדיונים שלאחריה. אלא שכך או כך, ראוי כי העובדים יעשו כמיטב יכולתם לשתף פעולה עם הנאמנים. זאת, שמא מתוך אבחנה בין שתי נקודות שאין לערבב ביניהן:
א.
האחת
: המאמץ העליון לשמר את העיתון כעסק חי, דבר שסביר כי הינו מצריך עבודה שוטפת ומאומצת, בוודאי בלא נקיטת צעדים ארגוניים שישבשו את עבודת העיתון, לרבות שביתות הפגנות וכיוצא באלה.
ב.
האחרת
: זכותם הבלתי מעורערת של העובדים לדרוש מיצוי זכויותיהם על-פי דין, לרבות באמצעות חקירה ודרישה בשאלה, האם חסרים כספים שחובה הייתה להפרישם
ב
עבר, טרם מתן הצו; ואם כן - מדוע, בשל מעשיו של מי; ומי ניתן לדרוש את תשלום החסר.
לצד כל האמור לעיל, ובמלוא הכבוד הראוי לצורך העקרוני ליטול מימון לשם הפעלה, הרי שנקודה אחת לא הובררה די צרכה בבקשה, והנאמנים ידאגו להבהירה:
כיצד, ומדוע, נדרש כעת מימון של 16 מיליון ש"ח, כאשר לפי מה שכותבים הנאמנים עצמם, הגרעון המצטבר שיווצר בקופה עקב ההפעלה ינוע בין 7 ל-9 מיליון ש"ח. זאת, גם ובעיקר נוכח העובדה כי לשיטת הנאמנים, ההפעלה בתקופת ההקפאה תאפשר גביית חובות וכניסת כספים נוספים ממקורות שונים.
ראוי אף ראוי כי
כל
בעלי המניות של העיתון ישקלו מתן סיוע כספי לתקופת ההפעלה. זאת, וודאי וודאי אם אחד מהם עושה ודואג לעשות כן, מקום בו,לכאורה, אין הוא מחויב לכך על-פי דין. אין בית המשפט יכול לכפות על בעל מניות לתרום לקופת הקפאת ההליכים והצלת החברה. עם זאת, בית המשפט יכול להביא התנהלות כזו, של "שב ואל תעשה" בין שיקוליו בסופו של יום. ודי לחכימא ברמיזא.
4. סוף דבר: בכפוף להערותיי אלו, אני מאשרת את הבקשה במובן זה, כי ניתן לנאמנים היתר ליטול מימון בסך של 16 מיליון ש"ח, וזאת לצורך הפעלה שוטפת ותשלום משכורות, הכול כאמור בבקשה. הנאמנים, יביאו בין שיקוליהם בעת הוצאת הכספים, כי
הכספים הללו מיועדים אך ורק לשם הוצאה, מקום בו "אין ברירה".
מה עוד שהנאמנים ציינו בבקשה כי ניהול העסק כ"עסק חי" יביא אף לגביית חובות עתידיים אשר זמן פירעונם טרם הגיע.
הדברים נאמרים, עקב העובדה כי התלבטתי ביני לביני אם אין מקום כי בשלב זה יאושר רק סכום של 10 מיליון. הגעתי למסקנה לפיה יאושר הסכום המבוקש כולו, לאור ההגבלות שהוטלו בהחלטה זו, ולאור ההגבלות שהטילו על עצמם הנאמנים כאמור בבקשתם.