אישה שתובעת בילויים, בתי מלון ונסיעות לחו''ל

רקע ועובדות

מדובר באישה שפרודה מבעלה כבר מספר שנים, הבעל תבע גירושין וביה"ד הגדול דחה את תביעת הגירושין שלו, קבע שהאישה מוחזקת במזונותיה והעביר את התיק לביה"ד באשקלון לקביעת גובה המזונות.

התקיים דיון בפנינו על גובה המזונות, וביה"ד בדק ומצא שהיא מתגוררת בבית של הבעל (נרכש על ידו לפני הנישואין), בעוד שהבעל עזב את הבית. היא משתכרת כ-7,800 ₪ מפנסיה, עבודה והשכרת בית.

לאור כל זאת, פסק ביה"ד שהאישה יכולה להישאר לגור בבית הבעל, וזאת מדין מדור הכלול במזונות האישה. אולם ביה"ד לא חייב את הבעל בדמי מזונות, הואיל והיא משתכרת סכום מכובד המספיק לכל צרכיה, ויצאו שכרה ומעשה ידיה במזונותיה.

האישה מבקשת עתה מביה"ד עיון מחדש בפסק הדין, וטוענת שמגיע לה מזונות גבוהים יותר בהתאם לרמת החיים שהם חיו בה כאשר היו ביחד. לדבריה, בזמן שהם חיו ביחד היו רגילים לחיי מותרות, היו נוסעים לבתי מלון ולחו"ל וכו', ולכן גם עתה שהם פרודים על בעלה לספק לה זאת, שהרי חז"ל קבעו, ראה בבלי כתובות מח ע"א, ש"עולה עמו ואינה יורדת". גם בעניין זה השיב ביה"ד בקצרה, ולהלן הרחבת הדברים.

דיון והכרעה

כאמור לעיל, נראה לנו שבמתן מדור מכובד ובהכנסות כאלו שיש לאישה היא מקבלת את כל צרכיה בכבוד. השאלה העומדת לפנינו היא אם מגיע לה מעבר לזה תשלום לפי רמת חיים גבוהה של חיי מותרות כפי שלדבריה חיו בה, וזאת אף על פי שהיא חיה כיום בלעדיו. ונראה לחלק את השאלה לשנים, כדלהלן:

• האם הדין האמור שעולה עמו ואינה יורדת הוא גם כאשר האישה אינה עמו? בעניין זה דנה הסוגיה בכתובות סה, וראיתי שכבר דנו בכך בפד"ר, ולאחרונה בפס"ד שניתן בביה"ד הגדול בתיק 934666/10 מיום ב' באדר התשע"ח (17.2.2018). ועדיין השאירו מקום להתגדר בו, מפני דבר שנתחדש בו.
• גם אם נאמר שעולה עמו גם כאשר אינה עמו, האם מגיע לאישה מעבר לסכום הנ"ל עבור חיי מותרות של נסיעות לחו"ל ומלונות, במיוחד כאשר אינה עמו.

כר וכסת – דין עולה עמו כשאינה עמו

מובא בבבלי כתובות סה ע"א לגבי מי שגר בנפרד מאשתו ולן עמה רק בשבתות:

ת"ר: אין נותנין לה כר וכסת, משום ר' נתן אמרו: נותנין לה כר וכסת. היכי דמי? אי דאורחה, מאי טעמא דת"ק? ואי דלאו אורחה, מ"ט דרבי נתן? לא צריכא, כגון דאורחיה דידיה ולאו אורחה דידה, תנא קמא סבר, אמר לה: כי אזילנא שקילנא להו, וכי אתינא מייתינא להו בהדאי; ורבי נתן סבר, אמרה ליה: זימנין דמיתרמי בין השמשות ולא מצית מייתי להו, ושקלת להו לדידי ומגנית לי על ארעא.

רש"י מבאר "אורחיה – דרכו לישן על כרים וכסתות ואנן קיימא לן עולה עמו".

יוצא מכאן שלכל הדעות גם לרבנן וגם לר' נתן כאשר הבעל אינו עמה אינו חייב מעיקר הדין לתת לה כר וכסת אם אין דרכה בכך אע"פ שדרכו בכך, אלא שלדעת רבי נתן חייב לתת לה כר וכסת מחמת חשש שישכח להביא כר וכסת כשהוא מגיע אליה מאוחר בין השמשות וישכיב אותה על הארץ. ואם כן לכאורה יוצא שכשאינה עמו לא קיים הדין של  "עולה עמו"!

גם המאירי כותב ממש כדברי רש"י. וגם בחידושי הרא"ה כתב כן. גם בתוספות הרא"ש שם כתב כשיטת רש"י, שדין עולה עמו נאמר רק כשהיא עמו:

ת"ק סבר כי אזילנא שקילנא להו כי אייתינא מייתינא להו בהדאי. דהא דאמרי' עולה עמו היינו דוקא כשהיא אצלו, וא"ת הא דתנן לעיל אבל מכובד הכל לפי כבודו ואמאי והא אינה עולה עמו אלא כשהיא אצלו והרי השרה אותה על ידי שליש, וי"ל דה"ק בד"א בעני שבישראל כלומר שנשא בת עני אבל במכובד שנשא בת עשיר הכל לפי כבודו של עשיר דכיון דבת עשיר היא אינה יורדת עמו אפי' שלא בפניו כיון שידו משגת.

תוספות הרא"ש מיישב את הסוגיה כאן עם המשנה של המשרה את אשתו ע"י שליש, שם האישה אינה עמו, ובכל זאת "עולה עמו" במכובד לפי עשרו. ומתרץ ששם מדובר שהאישה היא בת עשיר, "והכל לפי כבודו של עשיר" היינו אביה של האישה. אבל אם היא בת עניים אינו עולה עמו. נמצא, אין דין עולה עמו כשהאישה אינה עמו.

גם הר"ן בכתובות כח ע"א בדפי הרי"ף כתב שזו דעת רש"י, וזה לשונו

למדנו מדברי רש"י דבכה"ג לא אמרינן עולה עמו אלא בפני בעלה דאי לאו הכי מדינא נמי היה לו לתת לה כר וכסת ומ"ט דת"ק דאמר אין נותנים ורבי נתן נמי לא אמר נותנים אלא משום דמתרמי כו'...