פסק דין
1.בפנינו ערעור על חומרת העונש בפסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת לאופר-חסון) בת"פ 33710-05-11 מיום 21.11.12, לפיו נדון המערער ל- 15 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים, אם יעבור עבירת פשע נגד רכוש.
הערעור נסב על רכיב העונש של המאסר בפועל. עתירת המערער היא כי בהתחשב בהליך שיקומי משמעותי אותו הוא עבר, כמשתקף מן התסקירים לגביו, ובעיקר לאור ההתפתחות החיובית שבהליך השיקום בתקופה שלאחר מתן גזר הדין, נעדיף את אינטרס השיקום, ונקל בעונשו, בכך שנעמיד את תקופת המאסר על 6 חודשים, אותם הוא יוכל, אם הממונה יאפשר זאת, לרצות בעבודות שירות.
2.המערער יליד 1991, תושב נשר. בכתב האישום שהוגש בערכאה הראשונה מפורט כי ביום 13.8.10 התפרצו הוא ושותפו לעבירה לדירה בנשר, נטלו משם שרשרת זהב וכסף מזומן בסכום של 200$, וגרמו לאי סדר נרחב בחפצי הבית. שכנים הזעיקו את המשטרה, ואז טיפסו שני הנאשמים אל הגג, ומשהתגלה מחבואם נדרשו להתקרב אל השוטרים, עם ידיהם מושטות קדימה, כדי לאזקם. שניהם פתחו במנוסה כדי להימלט, ובמהלך הבריחה בעט המערער ברגלה של השוטרת וגרם לה חבלה של ממש. בהמשך, התנגד המערער למעצר והניף את ידיו לכל עבר ובכך ניסה להכשיל את השוטר במילוי תפקידו.
על כך יוחסו למערער בכתב האישום עבירות אלה: התפרצות בצוותא למקום מגורים – עבירה לפי סעיף 406(ב) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – החוק או חוק העונשין); גניבה בצוותא – עבירה לפי סעיף 384 + 29 לחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק; תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 273 של החוק, וכן תקיפה הגורמת חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 380 של חוק העונשין.
3.גזר הדין של הערכאה הראשונה מפורט ומנומק, תוך הסתמכות על פסיקת בית המשפט העליון, אשר שמה את הדגש על הפגיעה הקשה בנפגעי עבירת ההתפרצות, ועל הצורך בהרתעה. יחד עם זה, התחשבה כב' השופטת לאופר-חסון בכך שזהו מאסרו הראשון של המערער, שאין לו הרשעות קודמות (למעט אחת בשל היעדרות משירות בצבא): הוטלו עליו העונשים דלעיל, בעוד שותפו לעבירה, שהיה בעל עבר מכביד ביותר, נדון ל-24 חודשי מאסר בפועל.
4.כפי שאישר ב"כ המערער במהלך הדיון בפנינו, אין למצוא שגיאה בגזר דינה של הערכאה הראשונה, והעונש שהיא הטילה על המערער, אכן הולם את חומרת העבירה ואת נסיבות המקרה. כך במיוחד לאור העדר המלצה טיפולית בתסקיר שירות המבחן מיום 1.4.12 בו הומלץ "על הטלת עונש של מאסר בעבודות שירות, כענישה מוחשית ומציבת גבולות ברורים, לצד מאסר מותנה ופיצוי לנפגעים."
5.ביצוע העונש עוכב תחילה על ידי הערכאה הראשונה, ובהמשך (ביום 16.12.13) הורה כב' השופט שפירא להמשיך בעיכוב הביצוע עד החלטה אחרת. ביום 17.2.13 הורה בית משפט זה על עריכת תסקיר משלים בעניינו של המערער, ובעקבות זה מונח בפנינו תסקיר מיום 6.5.13. בתסקיר זה מפרטת קצינת המבחן על "שינוי תפיסתי והתנהגותי" המתפתח במערער, וביקשה כי נדחה את הדיון בעניינו למשך 6 חודשים, שבמהלכם ישולב המערער בתהליך טיפולי מעמיק. נעתרנו לכך, וכיום מונח בפנינו תסקיר עדכני לגבי המערער, מיום 3.10.13.
בתסקיר זה מפרטת קצינת המבחן כי המערער לקח חלק בהליך טיפולי מעמיק, בו הוא השתתף ו"גילה יכולת טובה להתמודדות עם קשייו ... מתמיד בהגעתו לקבוצה, הוא מעורב בתכנים הטיפוליים ... מהווה כוח תורם וחיובי בדינאמיקה הקבוצתית ובה בעת נתרם בעצמו ... הצליח ליישם את הכלים שרכש, לבטא במילים את קשייו וליצור תקשורת מקדמת עם הצוות." עולה מהתסקיר כי המערער שומר על יציבות תעסוקתית, והפרוגנוזה לגביו, באשר לעתיד, היא חיובית. לעומת זאת, כך מעריכה קצינת המבחן, "שליחתו לריצוי עונש של מאסר בפועל כפי שהוטל עליו בבימ"ש קמא, בהיותו בשלב זה במסגרת תהליך טיפולי ושיקומי, עלולה לבלום את השינוי החיובי בו החל כמו כן ובהיותו בגיר צעיר, לחשיפתו לעוברי חוק בין כותלי בית הכלא, עלולה להיות השפעה מעצבת ומזיקה במאמציו כיום להביא לשינוי במצבו." בסיכום התסקיר מומלץ "לשקול את קיצור תקופת המאסר שהוטלה עליו, כך שניתן יהיה להמירה בעונש מאסר בעבודות שירות. בנוסף, אנו ממליצים על הטלת צו מבחן למשך שנה וחצי, במהלכו ימשיך בתהליך הטיפולי במסגרת שירותנו, על פי המטרות הטיפוליות שהוצבו לו בחוזה הטיפולי, לצד מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעים."
קצינת המבחן אף התייצבה לדיון בפנינו והדגישה בדבריה את ההתקדמות הרבה של המערער בהליך השיקומי, עד כי "אין המדובר באותו הבחור הצעיר שהגיע לשירותנו לראשונה ... חל שינוי ממשי ומהותי בדפוסי החשיבה שלו, ... ולערוך שינוי ממשי באשר לעתיד." היא הדגישה כי המערער השתלב "בתכנית טיפולית קשה ומעמיקה ... והוא גילה יכולת להתמודד." לעומת זאת, כך הסבירה, "אם ביהמ"ש ישאיר את המאסר כפי שהוא תיגרם נסיגה משמעותית במצבו. הוא עלול להעמיק את מעורבותו עם עבריינים ויאבד את מה שהשגנו עד כה."
6.לאור כל זה מבקש הסנגור המלומד כי נורה על קיצור עונש המאסר ונעמידו על תקופה של 6 חודשים. לכך מתנגדת המשיבה, אשר שבה ומדגישה את חומרת העבירה, שהפכה לנפוצה ופגיעתה ביושבי הבית קשה, ואת הצורך בענישה מחמירה לשם הרתעת היחיד והרבים מביצועה.
7.לאחר ששקלנו בדבר אנו מחליטים להתערב בגזר הדין ולהיעתר לבקשת המערער, כך שתקופת המאסר תעמוד על 6 חודשים, ואם יאפשר זאת הממונה, יוכל המערער לרצות את המאסר בעבודות שירות. אכן, אין שגיאה בגזר דינה של הערכאה הראשונה והעונשים שהוטלו על המערער תואמים את הנדרש, תוך שנלקחו בחשבון הנסיבות האישיות לקולא: הודייתו, העדר הרשעות קודמות, ושזהו מאסרו הראשון.
אולם, נראה לנו ראוי ומוצדק להתחשב במהלך הדברים לגבי המערער, כפי המפורט בתסקירים המונחים בפנינו. הוא השתלב בצורה טובה ולאורך זמן בהליך טיפולי – שיקומי, ומדובר הפעם בהליך מעמיק שיש לו סיכויים רבים להצליח. במצב דברים זה, יש משנה משקל לאינטרס השיקום, וראוי כי נושיט יד למערער, וניתן לו הזדמנות, חד פעמית, לשנות את מסלול חייו כך שלא יחזור לפשוע ויסגל לעצמו, כפי שכבר התחיל, התנהגות נורמטיבית ודפוסי חשיבה הולמים, שירחיקוהו מעולם הפשע. אנו נותנים משקל גם לגילו הצעיר של המערער, יליד 1.12.91, כיום הוא כמעט בן 22 שנה, והוא בגדר "בגיר צעיר", כמוסבר בע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל מיום 25.6.13. ר' גם ע"פ (מחוזי חיפה) 48422-02-13 ניסנוב נ' מדינת ישראל, מיום 11.7.13.
8.אנו מקבלים את הערעור, ומורים כי במקום מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים, יבוא מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים. המאסר המותנה יישאר בעינו. כמו כן אנו מעמידים את המערער במבחן לתקופה של 18 חודשים שבמהלכה על המערער להמשיך בתהליך הטיפולי במסגרת שירות המבחן. מובהר למערער שאם יפר או לא יקיים את הנדרש במסגרת פיקוח שירות המבחן, רשאי השירות להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט לפי פקודת המבחן על מנת שבית המשפט ידון וישקול מה האמצעים שראוי לנקוט בהם עקב אי קיום הצו.
הממונה על עבודות שירות יגיש לנו חוות דעת לגבי האפשרות כי המערער ירצה את המאסר בעבודות שירות, ולאחר מכן נשלים את פסק הדין, הן באשר לאופן ריצוי המאסר.
מזכירות: נא להמציא בהקדם את פסק הדין אל הממונה עחל עבודות שירות ואל שירות המבחן.
על המזכירות להביא בפני האב"ד צו מבחן לחתימה.
אנו קובעים ישיבה (בה נדרשת נוכחות המערער) ליום 14.11.13 בשעה 10.00, לשם השלמת פסק הדין.
ניתן היום, י"ג חשון תשע"ד, 17 אוקטובר 2013, במעמד הנוכחים.
שמואל ברלינר, שופט