אינגלמן קוניו ואח' נ' גורן ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תאונה אשר אירעה ביום 22/5/09 בחיפה, בה היו מעורבים כלי רכב נהוגים על ידי התובעת ועל ידי הנתבע 1.

2.התובעת טוענת כי בשעות הצהריים נהגה ברחוב חד סטרי וכאשר הגיעה לצומת, הגיח הנתבע משמאל מבלי ליתן לה זכות קדימה, השתלב בנתיב הנסיעה, פגע ברכבה בצדו השמאלי-אחורי והמשיך בנסיעה לפניה. לטענתה, הנתבע לא עצר לאחר התאונה, על כן דלקה אחריו התובעת ובשלב מסוים עקפה אותו אך הוא לא נענה לאיתותיה ופגע ברכבה בשנית, הפעם בצדו הימני-אחורי.

לבסוף עצר הנתבע והשניים החליפו פרטים.

3.הנתבע מכחיש את טענות התובעת וטוען כי ביקש להשתלב בנתיב הנסיעה אולם לפתע הגיחה הנתבעת, ביקשה לעקוף את הנתבע מימין ופגעה ברכבו. הנתבע הביא עימו לדיון את חתנו, אשר נהג ברכב אחר, לפניו, ואשר לטענתו, היה עד לתאונה.

4.עניין לנו, למעשה, בשתי תאונות, המהוות אירועים נפרדים.

הראשונה- התאונה שהתרחשה בצומת ואשר נסיבותיה שנויות במחלוקת.

השנייה- התרחשה לאחר מכן, כאשר התובעת החליטה לנסות לגרום לנתבע לעצור, על מנת להחליף עימו פרטים, אחר שלדבריה, למרות התאונה הראשונה, המשיך הנתבע בנסיעתו מבלי לעצור בצד הדרך כמקובל. התובעת עקפה אותו ואז חשה במכה נוספת. הנתבע אינו חולק על תיאור זה של התובעת, אך טוען כי למרות שחש במכה הראשונה, לא עצר, מאחר שתנאי הכביש לא איפשרו זאת. לדבריו, תיכנן לעצור בהמשך.

5.אשר לתאונה הראשונה

גרסאות הצדדים חלוקות באשר לאחריות לתאונה זו, הגם שנסיבותיה כמתואר על ידי הצדדים, הן ככלל, דומות.

טוענת התובעת כי הנתבע לא נתן זכות קדימה (פרוטוקול, עמוד 2, שורה 17) ופגע ברכבה.

הנתבע טוען כי טרם הגעת התובעת למקום התאונה, היה רכבו, בחלקו הגדול, כבר לאחר השתלבות בנתיב הנסיעה ובפועל, כמעט והשלים את כניסתו אל הנתיב בו נסעה התובעת, כאשר התובעת ניסתה להשתחל ולעקוף את רכבו מצד ימין (פרוטוקול, עמ' 3, שורה 25).

הצדדים מסכימים כי היתה תנועה של כלי רכב בכביש והנסיעה לא היתה מהירה (התובעת- עמ' 3, שורה 5, הנתבע- עמ' 4, שורה 28).

בחקירתו של הנתבע התברר כי ברכב שלפניו נהג חתנו (פרוטוקול, עמ' 4, שורה 26). טוען הנתבע, כי לא חתנו הורה לו את הדרך וכי לא היה צורך בכך מאחר שכל הרחובות במקום הינם חד-סטריים (עמ' 4, שורה 29), אולם חתנו, אשר העיד גם הוא, הודה כי הוביל את הנתבע ובמהלך הדרך הביט במראה על מנת לוודא כי הנתבע עוקב אחריו (עמ' 5, שורה 7).

בנוסף, הודה הנתבע כי למרות שהבחין בתובעת המתקרבת, לא וידא את מיקומה כשנכנס לצומת (עמ' 5, שורה 1).

אחר ששמעתי את עדותו של כל נהג בדבר נסיבות התאונה וכן את עדות החתן, הגעתי למסקנה כי הנתבע לא היה מרוכז בנהיגתו בכביש, במידה הנדרשת, בעת שפנה אל הדרך בה נסעה התובעת, אלא עסק במעקב אחר חתנו בכבישים אשר אינם מוכרים לו (עמ' 4, שורה 25) ולא וידא כי הצומת פנוי בטרם פנה שמאלה. הנתבע מחוייב היה ליתן זכות קדימה לכלי הרכב הנוסעים בנתיב אליו ביקש להשתלב. משלא עשה כן, הוא נושא באחריות לתאונה.

עם זאת, הנסיעה היתה איטית והנתבע החל בפנייה שמאלה, באשר גם לשיטת התובעת, הבחינה בנתבע עומד ברכבו, אולם לדבריה, הניחה כי ייתן לה לעבור. לטעמי, בנסיבות המתוארות, כאשר התובעת הבחינה ברכב הנתבע בצומת, קודם להגעתה למקום, היה עליה להאט במידה הראויה ואף לעצור ולאפשר לנתבע להשלים את פנייתו.

להערכתי, בחלק הארי באחריות לתאונה נושא הנתבע, אשר צריך היה לאפשר לתובעת לחלוף בדרכה ולא למהר ולנסות להשתלב אחרי חתנו, בין המכוניות הנוסעות במקום. מנגד, כאמור, לתובעת אשם תורם, בשיעור המוערך על ידי בכ- 25%, זאת נוכח אופן נהיגתה בצומת כמתואר.

6.אשר לתאונה השנייה-

התובעת מתארת כי דלקה אחרי רכב הנתבע, עקפה אותו, סימנה לו לעצור אך הוא לא נענה לאיתותיה עד שלבסוף פגע בה בשנית (כתב התביעה, עמוד 2).