אינגבר נ' עיריית תל אביב-יפו

פסק דין

תחילתה של תביעה זו בשלוש מודעות שנתלו בתחומי הרשות הנתבעת . פקחי הנתבעת רשמו בגינן דוחות לבעל מספר הטלפון הנייד שצוין במודעות. כתבי האישום שהוגשו בגין הדוחות בוטלו במועד הדיון עוד לפני ההקראה, לאור טענת התובע, אותה חזר וטען מרגע שקבל את הדוחות, שהוא אינו הנאשם הנכון. בתביעה שבפניי עותר התובע לקבלת פיצוי בגין ההוצאות שנגרמו לו מניהול ההליך הפלילי.

תמצית טענות התובע:

התובע אינו חולק על כי נתלו שלוש מודעות בניגוד לסעיף 7(5) לחוק העזר לתל אביב יפו (שילוט), התשנ"ג 1992 (להלן: "חוק העזר"), אלא שלטענתו היה על העירייה לבטל את הקנסות שהוטלו עליו באופן אישי מיד לאחר שהסב את תשומת לב העירייה לכך שהוא איננו הנאשם הנכון דבר העולה מקריאת מכלול פרטי המודעות.

למרות פניות התובע ובתו לעירייה לבטל את הדוחות שהוטלו על התובע הדבר לא נעשה, והתובע שחשש שהקנסות יחולטו הגיש בקשה להישפט (סעיף 12 לכתב התביעה). רק במועד הדיון החליטה הנתבעת לבטל את כתבי האישום עוד לפני ההקראה, לאחר שקבלה למעשה את טיעוני התובע שכתבי האישום בטעות יסודם.

ביטול כתבי האישום נעשה בשלב שלתובע נגרמו כבר הוצאות ועוגמת נפש, אך דרך הביטול (לפני ההקראה) סגרה בפניו את האפשרות לדרוש פיצוי בהתאם לסעיף 80 לחוק העונשין ולכן בחר הוא בהגשת תביעה זו בשלושה ראשי נזק כמפורט להלן:

" פיצוי התואם שכ"ט עו"ד והוצאות משפט לדוגמא סך של 3,333 ₪

פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובע ולבני משפחתו, סך של 3,333 ₪.

פיצוי בגין הוצאות וביטול זמן שנגרמו לתובע ולבני משפחתו, סך של 3,333 ₪"

(סעיף 24 לכתב התביעה).

התובע חוזר ומדגיש בכתבי טענותיו את חובתה של העירייה לבצע את תפקידה ולהפעיל את סמכויותיה במיומנות וזהירות , כשלטענתו במקרה הנדון התרשלה העירייה במילוי חובתה וגרמה לתובע ומשפחתו הן עוגמת נפש והן הוצאות מיותרות.

בנסיבות אלו יש לפצותו בסכום הנתבע על ידו.

תמצית טענות הנתבעת:

הנתבעת טענה שיש לדחות את התביעה על הסף ולגופו של ענין טענה כדלקמן:

עובדתית הוצאו הדוחות על תליית המודעות כנגד התובע מאחר והפרטים שהיו על המודעות הובילו אליו. במודעות צוין שם פרטי ומספר טלפון נייד. לאחר קבלת צו מבית משפט קבלה העירייה את פרטיו של בעל המספר ששמו צוין על המודעות וכך הגיעה לתובע.

התובעת טענה שהאחריות לביצוע העבירות בגינן הוטלו הדוחות הייתה מוטלת על התובע מכוח החזקות הקבועות בסעיף 20 לחוק העזר.

כמו כן טוענת העירייה כי בתו של התובע, שתלתה את המודעות שלחה אמנם מכתב בו הודתה בעובדות, אך לא בקשה לשנות את השם על הודעת הקנס (נספח 2 לכתב התביעה). מלבד מכתב זה של בתו של התובע לא התקבלה התייחסות נוספת מטעם התובע, אשר ייתכן והייתה מקטינה את הנזק הנטען.

מכל מקום כתבי האישום בוטלו ולטענת העירייה לא נגרם לתובע כל נזק ממשי.

לעניין גובה הנזק:

עוגמת נפש – התובע לא עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה למתן פיצויים בגין עוגמת נפש כפי שפורט בבר"ע (מחוזי יר' 2013/96 מדינת ישראל – משרד החינוך והתרבות נ' יובל גינבר, תק-מח 96(3) 103.