אין להפנות לבג"ץ כדרך שיגרה טענות בנוגע לשאלות מקדמיות בהליך פלילי

השופטת מ' נאור:

1.        העותרים חשודים בביצוע עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ) ולפי חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). הם הגישו עתירתם בטרם הוגש נגדם כתב אישום וביקשו מספר סעדים. ראשית, כי הליך השימוע שנקבע להם בטרם מוגש נגדם כתב האישום יערך ע"י המשיבה 4 (להלן: פרקליט המחוז) ולא ע"י המשיבות 6-5 (להלן: תובעי הרשות המיוחדת). שנית, כי אותו חומר חקירה שנאסף בעניינם גם ע"י משטרת ישראל ושעניינו גם עבירות לכאורה על חוק העונשין יועבר לפרקליט המחוז כמצוות סעיף 60(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ). שלישית, כי בטרם יגישו תובעי הרשות המיוחדת כתב אישום נגד העותרים על עבירות מסוג פשע המנויות בחוק מע"מ יתקבל לכך אישור פרקליט המחוז, כפי שהיה נהוג בעבר. ורביעית, כי המשיב 1 (להלן: היועמ"ש) ימנע מלהעביר בעתיד לתובעים מרשות המסים, את הטיפול בעבירות מסוג פשע המנויות בפקודת מס הכנסה, המטופלות היום על ידי פרקליטויות המחוז.

העובדות והעתירה

2.        בשלב זה אציג את "עובדות" העתירה כפי שהובאו ע"י העותרים. בהמשך הדברים נראה כי הצגת העובדות לא היתה מדויקת די הצורך. העותרים טוענים כי ביום 8.5.2006 הוזמנו לשימוע בטרם הגשת כתב אישום לפני תובעי הרשות המיוחדת ואולם עוד בטרם נערך השימוע פעלו תובעי הרשות המיוחדת באופן אשר לימד כי דעתם כבר גובשה וכי הליך השימוע המתוכנן הוא אך אקט פורמאלי. העותרים מכוונים להליכים אחרים בהם נקטה רשות המסים ובהם נמסר על כך שהרשות "עומדת" להגיש כתב אישום "חמור ביותר" נגד העותרים וכן על הליכים פליליים שננקטו ע"י תובעי הרשות המיוחדת נגד אחרים המעורבים באותה פרשה. על כן פנו העותרים, ביום 25.6.2006, לפרקליט המחוז וביקשו כי השימוע בטרם הגשת כתב אישום יערך לפניו ולא לפני תובעי הרשות המיוחדת. הם טענו בפנייתם כי לדעתם יקשה על תובעי הרשות המיוחדת לקיים שימוע פתוח ואובייקטיבי וכן הזכירו כי ממילא נדרש אישור פרקליט מחוז בטרם יגישו תובעי הרשות המיוחדת כתב אישום בגין עבירות פשע על חוק מע"מ (יצוין כי בעבר אכן היה נוהל פנימי ולפיו נדרש אישור פרקליט מחוז בטרם מגישים תובעי הרשות המיוחדת כתב אישום בגין עבירת פשע על חוק מע"מ). בקשת העותרים לשימוע לפני פרקליט מחוז נדחתה. באותו שלב, כך לטענת העותרים, הסתבר להם כי בוטל אותו נוהל פנימי שהצריך את אישור פרקליט המחוז להגשת כתב אישום כאמור. העותרים פנו ליועמ"ש וביקשו כי יחדש את הנוהל לפיו נדרש אישור פרקליט מחוז להגשת כתב אישום כאמור וכן חזרו על בקשתם לשימוע לפני פרקליט המחוז. מטעם היועמ"ש הושב לעותרים כי בקשתם לעריכת שימוע לפני פרקליט מחוז נדחית. כן הוסבר להם כי הנוהל החדש ולפיו לא נדרש עוד אישור פרקליט מחוז להגשת כתב אישום בעבירות פשע על חוק מע"מ על ידי תובעי הרשות המיוחדת הוחל ביום 15.11.2005. אחר הדברים הללו הגישו העותרים את עתירתם.

טענות העותרים

           כאמור בראשית הדברים העותרים ביקשו ארבעה סעדים:

3.        בעניין השימוע: העותרים שבים וטוענים כי תובעי הרשות המיוחדת כבר גיבשו את דעתם ולכן לא יכולים הם לערוך את השימוע "ללא דעה מוקדמת ונחרצת". יתר על כן, מבחינה מוסדית קיים ניגוד עניינים בין כפיפותם למנהל רשות המיסים מזה וליועמ"ש מזה. על כן, טוענים העותרים, יש צורך בבקרה ופיקוח של היועמ"ש על תובעי הרשות המיוחדת. אחד מאמצעי הפיקוח הוא הנוהל ולפיו נדרש אישור פרקליט מחוז בטרם יוגש ע"י תובעי הרשות המיוחדת כתב אישום ובו עבירות פשע על חוק מע"מ. משבוטל נוהל זה - נוצר לטענת העותרים חשש ממשי לקיומו של ניגוד עניינים מוסדי הפוסל את פעולות תובעי הרשות המיוחדת.

4.        בעניין העברת חומר חקירה: העותרים טוענים כי חומר חקירה שנאסף על ידי משטרת ישראל בעבירות פשע לפי חוק העונשין וכל חוק אחר חייב להיות מועבר לפי סעיף 60(א) לחסד"פ לפרקליט מחוז וכי בעניין זה אין למשיבים כל שיקול דעת. באשר לחומר חקירה שנאסף ע"י חוקרי רשות המסים טוענים העותרים כי לפי סעיף 241 לחסד"פ וככל שמדובר בעבירות (לכאורה) על חוק מע"מ ניתן להעביר את החומר לתובעי הרשות המיוחדת אך כאשר החומר עניינו בעבירות (לכאורה) על חוק העונשין - על חוקרי הרשות המיוחדת להעביר את החומר אך לפרקליט מחוז ולא לתובעי הרשות המיוחדת. לשאלה למי יועבר חומר חקירה יש לטענת העותרים משמעות במובן זה שמי שמוסמך להגיש כתב אישום הוא מי שהועבר אליו חומר החקירה או ליתר דיוק מי שאמור היה להיות מועבר אליו חומר החקירה.

5.        בעניין הנוהל הפנימי שבוטל: העותרים טוענים כי מדובר בהחלטה הלוקה בחוסר סבירות קיצונית. לטענת העותרים עצם ההחלטה להעמיד אדם לדין בעבירת פשע יש לה השלכה משמעותית. על כן, בצדק נקבע בעבר נוהל לפיו הגשת כתבי אישום בעבירות פשע על חוק מע"מ תהא כפופה לאישורו של פרקליט מחוז. נוהל זה גם עולה בקנה אחד עם הצהרותיה של המדינה בהליכים אחרים ולפיהן כתבי אישום בעבירות פשע צריכים להיות מוגשים בשיקול דעת של סמכות מקצועית בכירה. העותרים מציינים כי המדיניות המוצהרת של המדינה היא להפריד את הרשות התובעת מהרשות החוקרת אך ביטול הנוהל, שיצר פיקוח על תובעי הרשות המיוחדת (שהם למעשה חלק מ"הרשות החוקרת") דווקא מגביר את החשש להיווצרותו של ניגוד עניינים מוסדי כמו גם להיעדר ביקורת ראויה.

6.        בעניין העברת סמכויות עתידית: העותרים טוענים כי את הפרקליטים שמגייסים לרשות המסים שבמשרד האוצר, כדי שיגישו כתבי אישום על עבירות פשע על פקודת מס הכנסה, ניתן לגייס למשרד המשפטים, אל הפרקליטויות, שיבצעו את אותה עבודה אך בפיקוח כנדרש של פרקליט מחוז.

תגובת המשיבים

7.        מתגובת המשיבים מצטייר רקע עובדתי שונה לעתירה. מתסבר כי עוד ביום 2.1.2006 הודע לעותרים על פי סעיף 60א לחסד"פ כי תיק החקירה בעניינם הועבר לעיון המשיבה 6 וכי רשאים הם לפנות אליה בכתב בבקשה מנומקת מדוע להימנע מהגשת כתב אישום. עוד מסתבר כי בכל התקופה מאז משלוח מכתב זה ועד המכתב ששלחו העותרים ביום 25.6.2006 - לא טענו העותרים נגד סמכותם של תובעי הרשות המיוחדת לערוך שימוע בנסיבות העניין ולא העלו כל טענה בדבר יכולתם לערוך את השימוע בלב פתוח ונפש חפצה. להיפך, מהתכתבויות שצורפו לתגובה מסתבר כי באי כוחם של העותרים דווקא ביקשו מהמשיבה 6 שימוע בפניה בעל פה ולאחר שנעתרה לבקשתם הודו לה על כך וביקשו כי טרם השימוע תועבר להם טיוטת כתב האישום "כדי שנבין על אילו חשדות אנו נדרשים להשיב".

           באשר לטענות העותרים השיבו המשיבים כדלקמן:

8.        בענין השימוע והיכולת לערוך אותו בנפש חפצה המשיבים מבקשים כי נדחה את טענות העותרים. לטענת המשיבים העובדה שבמסגרת הליך אחר הוצהר שתובעי הרשות המיוחדת "עומדים" להגיש כתב אישום אינה מעידה על דעה נעולה שהרי העניין הודע לעותרים וממילא שימוע תמיד נערך רק לאחר שישנה כוונה להגיש כתב אישום. גם כתבי האישום שהוגשו נגד אחרים שהיו מעורבים בפרשה אין בהם כדי לפגוע בהליך השימוע לפני תובעי הרשות המיוחדת - וקבלת טענת העותרים בעניין זה תביא לתוצאה אבסורדית לפיה בכל פעם שכבר הוגש כתב אישום בפרשה מסויימת תיפגע יכולתם של מקבלי ההחלטות לערוך שימוע בנוגע להגשת כתב אישום נוסף באותה פרשה.

9.        בשאלת סמכותם של תובעי הרשות המיוחדת להגיש את כתב האישום (ולערוך שימוע) טוענים המשיבים כי באי כוח העותרים דנן כבר העלו טענות דומות בפני בית המשפט העליון בפרשה אחרת ונדחו  (רע"פ 322/03 משה ח. אלי ע. בע"מ נ' מ"י, פ"ד נז (3) 851 (2003)). הוכרע שם כי "חומר חקירה שנאסף בידי חוקר מיוחד הפועל לאכיפת חוק מיוחד יש להעבירו למי שהוסמך כתובע... וזה האחרון מוסמך להחליט על העמדה לדין... בלא שחומר החקירה הועבר תחילה לפרקליט המחוז, וזאת גם מקום שמדובר בעבירות מסוג פשע". בשאלת ניגוד העניינים הוכרע שם כי לאור התלות בקבלת הסמכה מטעם היועמ"ש נוצרת ההפרדה הרצויה בין הגורם החוקר לגורם התובע ברשות המיוחדת ואף נקבע שם כי  לנוכח תלות זו "אין כל יתרון בהעברת חומר החקירה לפרקליט המחוז". אין אפוא ספק, כך טוענים המשיבים, כי על פי הדין אין כל צורך באישור פרקליט מחוז בטרם הגשת כתב אישום ואין מקום כי השימוע יערך על ידו ולא על ידי תובע הרשות המיוחדת שהוא הגורם המוסמך להגיש את כתב האישום.

10.      בסוגיית העברת חומר החקירה כשלעצמה: המשיבים טוענים כי טענת העותרים בעניין אינה עולה בקנה אחד עם התנהלותם כאמור במגעיהם עם תובעי הרשות המיוחדת ודי בכך כדי לדחותה. המשיבים מוסיפים וטוענים כי גם לגופה דינה של הטענה להדחות. ראשית לאור מה שנקבע ברע"פ 322/03 שלעיל אך עוד יותר מכך מאחר שבענייננו משטרת ישראל לא חקרה עבירות מסוג פשע כך שלגבי חומר שהושג על ידה לא קמה החובה להעבירו לפרקליט המחוז. בנוסף, העבירות שנחקרו על ידי משטרת ישראל אינן כלולות בכתב האישום נשוא העתירה. באשר לחומר חקירה שהושג ע"י חוקרי הרשות המיוחדת ושעניינו עבירה לפי חוק העונשין (להבדיל מחוק מע"מ) המשיבים טוענים כי אין להעבירו לפרקליט מחוז, כדרישת העותרים, וזאת בין היתר מן הטעם שפיצול בהעברת החומר שנאסף ע"י חוקרי הרשות המיוחדת (עונשין - לפרקליט מחוז; מע"מ - לתובעי הרשות המיוחדת) מחוסר הגיון, גורם לסרבול של ההליך הפלילי ואינו עולה בקנה אחד עם תכליתם של דברים. כמו כן מציינים המשיבים כי בענייננו לאחר קבלת חומר החקירה כולו (הכולל עבירה על חוק העונשין שנטען שהיא חלק מפרשייה עובדתית אחת שעיקרה עבירות על חוק מע"מ) ניתנה לתובעי הרשות המיוחדת הסמכה ספציפית ומיוחדת מאת היועמ"ש.

11. בעניין הנוהל שבוטל המשיבים מציינים כי למרות שכאמור אין חובה על פי דין באישור פרקליט מחוז בטרם מגישים תובעי הרשות המיוחדת כתב אישום בגין עבירת פשע על חוק מע"מ אכן בעבר היה נוהל שדרש אישור שכזה. ואולם, במגמה לייעל את ההליך הפלילי ולהגדיל את האפקטיביות שלו הוחלט על נוהל חדש שגם הוא מבטיח כי החלטות תובעי הרשות המיוחדת יתקבלו, ללא חשש לניגוד עניינים ובאופן מקצועי. על כן מדובר בנוהל ראוי וסביר שאין מקום להתערב בו.

           ביום 17.8.2006 איפשרתי לעותרים להשיב לתגובה וקבעתי כי בתשובתם יתייחסו, בין היתר, לשאלה "מדוע טענותיהם כולן או מקצתן אינן מסוג הטענות המקדמיות שיש לטעון בהליך הפלילי".

תשובת העותרים