איליגוייב נ' איליגוייב ואח'

החלטה

בפני בקשה להתיר למבקשת (התובעת) להביא ראיות לסתור את קביעתה של הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה מיום 7.8.13 וזאת לפי הוראת סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמנות מומחים רפואיים

מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה ובתחום הנוירולוגיה (להלן: "הבקשה").

עובדות המקרה

המבקשת ילידת 1979, נפגעה בתאונת דרכים ביום 29.1.12.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמבקשת נבדקה על-ידי הוועדה הרפואית של המל"ל ביום 13.1.13 (להלן: "הוועדה הראשונה") אשר קבעה למבקשת נכות זמנית בשיעור 20% מיום 6.12.12 עד 31.3.12 ולאחר מכן קבעה הוועדה כי לא נותרה נכות. המבקשת הגישה ערר על החלטת הוועדה הראשונה.

ביום 12.6.13 הופיעה המבקשת בפניי הוועדה לעררים. בנימוקי הערעור צוין, כי קיימת הקרנה לידיים וכי היא סובלת מכאבים בשורשי הידיים CTS. הוועדה ביקשה מהמבקשת להעביר לידיה צילום רנטגן של ע"ש צווארי ורק לאחר מכן היא תתכנס שוב ותסכם את הממצאים ללא נוכחות המבקשת. ביום 7.8.13 התכנסה הוועדה לעררים וקבעה כי למבקשת לא נותרה נכות צמיתה. בגין קביעה זו הוגשה הבקשה דנן.

נימוקי הבקשה

לטענת המבקשת הוועדות הרפואיות במל"ל התעלמו לחלוטין ובמכוון מהמסמכים הרפואיים המעידים על פגיעה קשה בתובעת ובמיוחד מבדיקת EMG והתייחסו לבדיקות המשרתות את המטרה להתעלם ככל הנראה מנכותה של התובעת על מנת להקטין את נזקיה של התובעת. וועדת העררים לא התייחסה כלל לבדיקת EMG חרף העובדה שזו עמדה בפניה ונראה כי נפל פגם מהותי המצדיק מתן רשות להבאת ראיות לסתור.

לטענת המבקשת, הוועדה לעררים התעלמה ממצבה הרפואי בתחום הנוירולוגי ולכן יש למנות מומחה בתחום הנוירולוגיה ובתחום האורתופדיה לצורך קביעת דרגת נכותה בגין התאונה. עוד הוסיפה המבקשת, כי בשל היעדר יכולת כלכלית היה תבקש להטיל את הוצאות מינוי המומחים על המשיבים.

תגובת המשיבים

לטענת המשיבים דין הבקשה להידחות. בין חברי ועדת הערר היו גם מומחה בתחום האורתופדי ובתחום הנוירולוגי ואין מחלוקת כי בדיקת EMG הייתה מונחת בפניי הוועדה הרפואית והוועדה לעררים, כפי שצוין בפרוטוקולים.

בבדיקת ה-EMG נמצא CTS קל דו צדדי, משמאל יותר: דהיינו תסמונת התעלה הקרפאלית בשתי הידיים וידוע שאם הפגיעה היא בשתי הידיים, אז היא אינה קשורה לתאונה אלא תולדה של מאמץ מתמשך.

טענת המבקשת לפיה התעלמו הוועדות כביכול ממצאי ה-EMG והתייחסו רק למסמכים "הטובים" הינה טענה חסרת בסיס. הוועדה ציינה כי בבדיקתה של המבקשת לא נמצאו ממצאים כלשהם ובכלל זה לא נמצאה הפרעה בתחושה.

עוד לטענת המשיבים, המבקשת הייתה מיוצגת בוועדה לעררים וטענותיה פורטו לרבות בדיקת ה-EMG והרופאים אף הפנו אותה לבצע בדיקה עדכנית ורק לאחר כל אלה לרבות בדיקת המבקשת הגיעה הוועדה למסקנה כי למבקשת לא נותרה נכות צמיתה.

בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על קביעות המל"ל והמבקשת העלתה את אותה בקשה שהועלתה בשתי הוועדות של המל"ל שנבחנו, נדונו ונדחו ואין בבקשה זו כל דבר חדש או שונה אשר לא הובא בפניי הוועדות במסגרת המל"ל.

דיון

לאחר ששקלתי את טענות המבקשת, עיינתי בתגובת המשיבים, תשובת המבקשת ובמסמכים שצורפו, אני סבורה שדין הבקשה להתקבל בחלקה.

אין מחלוקת, כי בפני הוועדה הראשונה והוועדה לעררים הייתה מונחת בדיקת ה-EMG כפי שהדברים באים לידי ביטוי בפרוטוקולים השונים:

בסעיף 6 לפרוטוקול הוועדה הראשונה נרשמו תלונות המבקשת על כאבים בשתי הידיים בעקבות התאונה לרבות תוצאות בדיקת ה-EMG אותה ביצעה.