אייל נ' 013 נטוויז'ן בע"מ

פסק דין

בפני תביעה כספית.

התובעת היתה מנוייה של חברת 013 נטוויז'ן בע"מ משנת 2000.

לטענתה, חבילת הגלישה עליה הוסכם עם הנתבעת היתה חבילת גלישה של 8 שעות גלישה בעלות של 12 ₪ בלבד.

לטענתה, בסוף שנת 2006, גילתה שבמקום 12 ₪ היא חוייבה ב-31 ₪ ובהמשך בסכום גבוה יותר.

למרות פניות שנעשו, ומכתבים המשיכו וגבו ממנה סכומים ביתר ולמעשה הסכום שנגבה ביתר הכולל היה 414 ₪. בסופו של דבר, היא הפסיקה את ההתקשרות עם הנתבעת.

מעבר לסכום האמור שנגרם לה כנזק לטענתה, נגרמו לה הפסדים נוספים בגין הצורך לשנות כרטיסי ביקור עליהם מופיע האימייל בסכום של 390 ₪ וכן נגרמה לה עוגמת נפש והוצאות בסכום שהעריכה אות ב-1,000 ₪.

עלי לציין כי התביעה הוגשה על סכום כספי בסכום של 11,699.70 ₪ וכי בעמ' 3 לכתב תביעתה מפרטת התובעת בפרוטרוט את סך כל נזקיה, תוך שהיא מציינת סכום של 2,499 ₪ בגין הוצאות טלפון – פקס, דואר רשום, מכתבים לרבות שכ"ט על זמן לא מבוטל וכן 7,500 ₪ פיצוי על הפרת החוזה מכל המשתמע מכך. פיגור בהחזרת כספים ונזקים שנגרמו כתוצאה מניתוק השירות ע"י הספק ובתוכם אובדן חומר בדואר אלקטרוני ופגיעה בעבודה, חיפוש ספק אחר ועדכון הגורמים המעורבים בעבודתה בפרטי הספק החדש.

אומר מיד, מדובר בסכומים בלתי סבירים יחסית לנזק הממשי שנגרם לתובעת ואין בדעתי לפסוק לתובעת סכומים בלתי פרופורציונאליים, היה ואמצא את תביעתה מוצדקת. נדמה לי שבפרוטוקול ביהמ"ש הפנימה התובעת את הערות ביהמ"ש ולכן גם דרישותיה התמתנו בהרבה.

מכל מקום, הנתבעת הכחישה את חבותה כליל. נציג הנתבעת טען כי מלבד סכום של 216 ₪ שבו זוכתה התובעת, לא נגבו סכומים ביתר, וכי הזיכוי שהיה מבוסס על כך שהעסקה הקודמת היתה משתלמת יותר, אין בו כדי ללמד על חבותה של הנתבעת כלל.

יש לציין כי הומצא לביהמ"ש חומר רב הכולל בין השאר תמלילים של שיחות וכן פרטי אימייל שנשלחו מהתובעת לנתבעת.

עברתי על החומר ועל התמלולים ואני סבור שהתובעת הוכיחה את תביעתה. נגבו סכומים ביתר בניגוד מפורש לעמדת הנתבעת והסכום אשר נגבה ביתר הוא אכן 414 ₪.

טוב היתה עושה הנתבעת אם היתה לוקחת אחריות תחת לטעון טענות מטענות שונות שהמסמכים השונים תומכים ומלמדים כי יש להכשיר ולקבל את גרסתה של התובעת.

עלי לציין כי התובעת עשתה ככל שלאל ידה על מנת ליידע את הנתבעת בדבר חיובי היתר ועל מנת לתקן את התקלות, ולפחות על פי התרשמותי הנתבעת לא עשתה מספיק על מנת לבדוק את הדברים ולתקנם בזמן אמת.

אשר על כן דין התביעה להתקבל.

אני פוסק לתובעת את הסכומים כדלקמן:

הפרש ששילמה ביתר בשיעור של 414 ₪ כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית משנת 2006 ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת סך של 1,500 ₪ שהינו סכום בגין עוגמת נפש, הוצאות לרבות הוצאות בגין כרטיסי ביקור.

על הנתבעת לשלם סכומים אלה בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות בקשת רשות ערעור לבימ"ש מחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח אדר תש"ע, 04 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.