פסק - דין
לפנינו תביעתו של מר אברהם אייזנקוט, גמלאי של הרשות לפיקוח חקלאי, לתשלום "מענק יובל" החל מחודש 12/2001 ועד לחודש 9/2007, עת פרש לגמלאות.
הצדדים הגיעו לכדי הסדר דיוני והודיעו לבית הדין, כי אין ביניהם מחלוקות עובדתיות מהותיות הטעונות בירור בדיון הוכחות, וביקשו לקיים את הדיון בדרך של הגשת סיכומים, תוך שהם מוותרים על זכותם לחקור נגדית את עדי הצד שכנגד על תצהיריהם. ההסדר הדיוני קיבל תוקף של החלטה והצדדים הגישו את סיכומיהם (ר' החלטה מיום 26/4/2009).
אלה העובדות החשובות לענייננו:
התובע הועסק במועצת הפירות, תאגיד שהוקם, לפי חוק מועצת הפירות (ייצור ושיווק), תשל"ג- 1973 (להלן – מועצת הפירות), בתקופה שמחודש 12/1979 עד שנת 1988; (יוער כי עקב תיקונו של חוק מועצת הפירות משנת 2003 – שונה שם החוק – לחוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), התשל"ג – 1973, (תיקון מס' 6), ס"ח 1892 התשס"ג, בעמ' 436 )
הנתבעת - הרשות לפיקוח חקלאי (להלן – הרשות וגם הרשות לפיקוח חקלאי) הוקמה לפי חוק הרשות לפיקוח חקלאי, תשמ"ח – 1988 (להלן – חוק הרשות). התובע הועסק ברשות החל משנת 1988.
אופן העסקתם של עובדי הרשות נקבע בסעיף 15 לחוק הרשות, אשר זו לשונו:
"(א)דין קבלתם של עובדים לרשות ומינוייהם יהיה כדין זה של עובדי המדינה, בשינויים שייקבעו בתקנות.
(ב)התקן של עובדי הרשות, שכרם ותנאי עבודתם, למעט גימלאות, יהיו כשל עובדי המדינה ובתיאומים שתקבע מועצת הרשות, באישור השר."
התובע עבד ברשות עד לחודש 9/2007, עת פרש לגמלאות לפי הוראות ההסכם קיבוצי, אשר נחתם בתאריך 15/3/2007, בין הרשות לבין הסתדרות העובדים, ועד העובדים, המועצה לענף הלול, המועצה לייצור צמחים ושיווקם והמועצה לחלב (ר' נספח ו' לתצהיר התובע; להלן – ההסכם הקיבוצי); עניינו של ההסכם הקיבוצי הוא סיום פעילותה של הרשות בתחום הפיקוח החקלאי והסדרת תנאי פרישתם של עובדי הרשות, אשר נכללים ברשימות העובדים; התובע נכלל ברשימת העובדים (נספח ב' להסכם הקיבוצי), לגביהם נקבע (בסעיף 11) כי ימשיכו ויעבדו ברשות במשך תקופה של עד 3 חודשים, בהתאם להחלטת הרשות. בתום תקופת העסקתם ברשות יהיו זכאים עובדים אלה לכל התנאים הקבועים במסלול "פיצויי פיטורים" (סעיפים 16 – 25 להסכם הקיבוצי), אלא אם תתאפשר קליטתם באחת המועצות או במשרד החקלאות.
בתאריך 25/10/2007 חתם התובע על כתב ויתור (ר' נספח ו'2 להסכם הקיבוצי שצורף לכתב ההגנה) וזאת לפי הוראת סעיף 29 להסכם הקיבוצי; לאחר החתימה על כתב הויתור קיבל התובע מהרשות כתנאי פרישה: פיצויי פיטורים בשיעור של 190%, 2 חודשי חלף הודעה מוקדמת, 6 חודשי הסתגלות וכן מענק בגובה של 160,000 ₪.
בטרם נחתם ההסכם הקיבוצי (מיום 15/3/2007) פנה התובע במכתב מיום 19/11/2006 (נספח ג' לתצהיר התובע) אל חברי ועדת מנגנון הרשות לפיקוח חקלאי, וביקש כי יאושר לו תשלום מענק יובל; בקשתו לתשלום מענק יובל אושרה ביום 5/12/2006, בכפוף לחוות דעת של היועץ המשפטי של הרשות (ר' פרוטוקול ישיבת ועדת מנגנון – נספח ד' לתצהיר התובע).
היועץ המשפטי של הרשות, עו"ד ט. מנור קבע בחוות דעתו מתאריך 28/3/2005, כי עובדי הרשות אינם מדורגים לפי אחד מן הדירגים המקצועים הנזרים בסעיף 25.51 לתקשיר, ועל כן אין הם זכאים למענק יובל (ר' נספח ה לתצהיר התובע).
במכתבו מיום 14/10/2007 (נספח ג' לכתב ההגנה) הודיע ב"כ התובע, עו"ד יהלום, למר מיכה רגב, מנכ"ל הרשות לפיקוח חקלאי (להלן – מנכ"ל הרשות), כי הובאה לידיעתו חוות דעתו של עו"ד טומי מנור, היועץ המשפטי של הרשות, מיום 28/3/2005, לפיה עובדי הרשות אינם זכאים לתשלום מענק יובל, וטען כי על אף האמור בחוות דעת זו, זכאי התובע לתשלום מענק יובל, משיש להכיר בתקופת העסקתו במועצת הפירות לצורכי ותק, ובנוסף מענק היובל שולם למספר עובדים עם פרישתם.
עיקר טענות התובע:
התובע טוען כי הוא זכאי לתשלום מענק יובל, לפי פיסקה 25.551 לתקש"יר, עבור תקופה של 5.8 שנים, מחודש 12/2001 ועד חודש 9/2007, עת פרש לגמלאות, שכן בחודש 12/2001 צבר 25 שנות עבודה – 22 שנים במועצת הפירות וברשות ו- 3 שנים שירות סדיר בצה"ל ואילו במועד פרישתו (9/07) צבר 31 שנות עבודה – 28 שנים במועצת הפירות וברשות ו- 3 שנים שירות סדיר בצה"ל; יש להכיר בתקופת העסקתו במועצת הפירות, לצורכי וותק ברשות, שכן כל זכויותיה וחובותיה המשפטיות של מועצת הפירות (הצמחים), הועברו בשנת 1989 לרשות, מה גם שעובדיה היו חלק מן המגזר הציבורי.
בנוסף, טוען התובע כי הוא זכאי לתשלום מענק יובל גם לאור העובדה שהרשות שילמה מענק יובל לעובדים אחרים, אשר סיימו את עבודתם באותה תקופה ואין להפלותו לעומתם.
מענק יובל הינו חלק ממשכורתו וככזה הוא אינו נכלל בגדר אותן "זכויות נלוות" עליהן ויתר במסגרת סעיף 24 להסכם הקיבוצי, בתמורה לתשלום המענק .
עיקר טענות הרשות:
התובע מושתק מלטעון כי הוא זכאי לתשלום מענק יובל, הואיל ובמסגרת ההסכם הקיבוצי מיום 15/3/2007, אשר הסדיר את תנאי פרישתו, חתם התובע ביום 25/10/2007 על כתב ויתור, בו הצהיר כי הוא מוותר מפורשות על תביעות עתידיות נגד הרשות ובפרט על תביעות הנוגעות להשוואת מעמדו לעובד מדינה, ובתמורה לחתימתו על כתב הויתור, שולם לתובע מענק. משכתב הויתור עליו חתם התובע מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם הקיבוצי, עליו חתם, הארגון היציג של התובע, יש ליתן לחתימת התובע על כתב הויתור תוקף מלא, ובמיוחד בנסיבות בהן דבר אי זכאותו לתשלום מענק יובל היה ידוע לו עוד בטרם חתם על כתב הויתור.