איי.אס.אס-אשמורת בע"מ נ' הירש

פסק דין

בפניי התנגדות לביצוע שטר (שני שיקים ע"ס קרן כולל של 389,822 ₪) בתיק הוצל"פ 0158665111.

עובדות והליכים רלוונטיים:

ביום 3.5.11 פתחה המשיבה תיק הוצל"פ 0158665111 לביצוע שני שיקים (להלן – "תיק ההוצל"פ" ו-"שני השיקים", בהתאמה): שיק מס' 10483 ע"ס 194,911 ₪, תאריך פירעון 18.3.11, משוך ע"י חב' פאסילוואן הנגב 11 בע"מ (להלן – "החברה") על בנק הפועלים לטובת הזוכה כמוטבת. שיק זה לא כובד מסיבת "אכ"מ"; ושיק שני מס' 10522 ע"ס ס 194,911 ₪, תאריך פירעון 18.3.11, משוך ע"י החברה על בנק הפועלים לטובת הזוכה כמוטבת. גם שיק זה לא כובד מסיבת "אכ"מ".

יצוין כי מלכתחילה נפתח תיק ההוצל"פ נגד החברה בלבד.

ביום 3.5.11 נתבקשו ע"י המשיבה ואושרו בתיק ההוצל"פ ע"י רשמת ההוצל"פ הליכי עיקול צד שלישי נגד החברה.

ביום 4.5.11 נתבקש ע"י המשיבה ואושר צירופו של המבקש כחייב נוסף בתיק ההוצל"פ, עפ"י מס' ערבויות שטריות שפורטו באותה בקשה.

ביום 5.5.11 נתבקשו ע"י המשיבה ואושרו בתיק ההוצל"פ ע"י רשמת ההוצל"פ הליכי עיקול צד שלישי נגד המבקש.

ביום 19.6.11 הגיש המבקש התנגדות לביצוע שני השיקים (להלן – "ההתנגדות"). ההתנגדות נתמכת בתצהירו מיום 9.6.11 של המבקש.

יצוין כי באותו יום (19.6.11) וע"י אותו משרד עו"ד מייצג, הגישה גם החברה התנגדות לביצוע שני השיקים (הנתמכת גם היא כנראה ע"י תצהיר זהה/דומה של המבקש מיום 9.6.11). התנגדות מקבילה זו עברה גם היא לדיון בבית משפט השלום בת"א (בתיק 33493-06-11) וקבועה לדיון ביום 8.11.11 בפני כב' הרשמת קרן כ"ץ.

מאחר שההתנגדות הוגשה במועד, ההליכים בתיק ההוצל"פ עוכבו ועדיין מעוכבים.

המבקש הגיש ביחד עם התנגדותו גם בקשה לביטול העיקולים שהוטלו נגדו בתיק ההוצל"פ, בטרם מסירת אזהרה לידיו. בקשה זו לביטול העיקולים נידונה ע"י ביהמ"ש (כב' הרשם יגאל נמרודי), וביום 30.6.11 הוחלט כי הבקשה נדחית, בהיעדר התייצבות של המבקש לדיון הדחוף שנקבע באותו יום בבקשה, תוך חיוב המבקש בהוצאות בסך 4,500 ₪ לטובת המשיבה. מאוחר יותר הוחלט כי ההחלטה הנ"ל מיום 30.6.11 תבוטל בכפוף לתשלום ההוצאות הנ"ל. בתיק ביהמ"ש לא ניתנה כל החלטת המשך בעניין זה, ונראה כי ההחלטה הנ"ל מיום 30.6.11 עומדת בעינה והעיקולים שהוטלו לגבי המבקש בתיק ההוצל"פ בטרם מסירת אזהרה לא בוטלו (יצוין כי גם עפ"י רישומי תיק ההוצל"פ העיקולים הנ"ל לא בוטלו).

ביום 7.9.11 נערך בפניי דיון בהתנגדות. לדיון זה התייצבו כל הצדדים. המבקש נחקר בדיון על תצהירו התומך בהתנגדות. בתום ההתנגדות הוחלט על הגשת סיכומים בכתב, ללא סיכומי תשובה. יצוין כי בדיון זה הסכימו הצדדים שביהמ"ש יעיין בתיק ההוצל"פ.

ביום 18.9.11 הוגשו סיכומי המבקש.

ביום 3.10.11 הוגשו סיכומי המשיבה.

דיון ומסקנות:

לאחר שעיינתי במסמכי ובטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת המבקש שנערכה בפניי ולסיכומי הצדדים בעקבותיה, אני מוצא לדחות את ההתנגדות.

סבורני שאין להרבות במלל בהחלטה זו. הדברים כפי שפורטו בסיכומי המשיבה מקובלים עליי לחלוטין ואני סומך ידי עליהם ומאמצם.

אכן, כפי האמור בסיכומי המשיבה, ניכר מקריאת סיכומי המבקש שהוא זנח בסיכומיו טענות רבות ומרכזיות אותן העלה בהתנגדות. למעשה, הטענה המרכזית שהועלתה בהתנגדות לגבי עצם קיומה ותוקפה של ערבות המבקש לשיקים, טענה שלגביה (ואולי אך ורק לגביה) נערכו הדיון והחקירה במסגרתו ביום 7.9.11 בפניי, לא קיבלה כל ביטוי בסיכומי המבקש. המסקנה המתבקשת הינה, אכן, כטענת המשיבה, שהמבקש זנח טענה זו ושאר הטענות שהועלו בעבר ולא נזכרו בסיכומי המבקש. אני קובע אפוא, כי, שתי הטענות היחידות שראויות לבחינה בהחלטתי זו הן שתי הטענות היחידות של המבקש ששרדו בסיכומיו וקיבלו בסיכומיו התייחסות, והכוונה לטענת קיזוז ולטענת כפל תביעה.

סבורני כי, כפי שהמשיבה כתבה בסיכומיה, טענת הקיזוז לא יכולה להתקבל, גם לא כטענת הגנה לכאורה. למעשה, בהתנגדות לא הועלתה טענה מפורשת של קיזוז, ואילו בסיכומים נטענת טענת קיזוז כללית וחסרת פירוט מינימאלי הדרוש לפי ההלכה הפסוקה. אין בתצהירו הארוך של המבקש פירוט נדרש של כל רכיבי טענת הקיזוז. כפי שנאמר בסעיף 24 לסיכומי המשיבה, בצדק, "לא ברור כלל ועיקר מהו אותו מעשה עוולתי המיוחס למשיבה..לא ברור כיצד מעשה עוולתי זה (שלא ברור מהו) גרם נזק לחייבת 1 (החברה – א.כ.)..ומהו אותו נזק, ולבסוף לא ברור, כלל ועיקר, מהו גובה הנזק". נראה שיש להפנות לסעיף 71 לתצהיר המבקש, ממנו עולה שהמבקש והחברה טרם כימתו את נזקיהם הנטענים, והם מתכוונים לעשות זאת בעתיד במסגרת של "תביעה שכנגד" (שלא ברור מדוע לא ניתן להגישה במסגרת התביעה הכספית המקבילה אותה הגישה המשיבה). מקובלים עליי גם דברי המשיבה בסיכומיה, לפיהם הסכומים שננקבו בסעיף 7 לסיכומי המבקש לא צוינו בתצהיר המבקש ולכן לא ניתן לקבלם כנתונים קיימים לכאורה, ולפיהם אין בעובדה שהמבקש לא נחקר בדיון על חלקים מסוימים מתצהירו כדי להוסיף לתצהיר מה שלא היה בו מלכתחילה, וטענת קיזוז מפורשת ומפורטת כנדרש לא היתה בתצהיר מלכתחילה. בנסיבות אלו, אין צורך שאדון בשאר טענות המשיבה לגבי השאלות המשפטיות הכלליות בדבר יכולתו של ערב לטעון טענת קיזוז ובדבר תוכן טענת הקיזוז המותר לכאורה לערב.