איי.אי.ג'י. ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

פסק דין

לפני תביעה שהגישו התובעות כנגד הנתבעת בגין נזק רכוש שנגרם לכלי רכבה של התובעת 2 בשל תאונת דרכים מיום 15/10/09 בסך של 11,563 ₪.

בהסכמת הצדדים, לאחר שמיעת הנהגים / עדה מטעם התובעות, עיון בכתבי בי הדין ובמסמכים שצורפו במהלך הדיון , ניתן בזאת פסק דין, תוך ציון נימוקים בקצרה, כדלקמן:

אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לגובה הנזק כפי שנגרם לתובעות וכפי שזה עולה מחוו"ד שצורפה כדין לכתב התביעה והמחלוקת נסבה סביב שאלת האחריות לקרות אירוע התאונה.

לטענת התובעת 2, בעת שצייתה לתמרור עצור בכיוון נסיעתה ופנתה ימינה מרח' בר כוכבא לכיוון רחוב בוגרשוב בת"א, לנתיב הימני מבין שני נתיבים, סטה האוטובוס מנתיב הנסיעה השמאלי לנתיב הימני וגרם לנזק בכלי רכבה.

מנגד טוען נהג האוטובוס, כי בכל אותה עת נסע בנתיב הימני של הכביש, כאשר הוא חולף על פני צומת הרחובות בר כוכבא ובוגרשוב, חש חבטה באמצע האוטובוס בצידו הימני , כתוצאה מכך הוא בולם ומבחין בכלי רכבה של התובעת 2 אשר פגע באוטובוס וגרם לנזק הנטען בחזית של כלי הרכב הפרטי.

לגרסת נהג האוטובוס, מייד לאחר האירוע, בעת החלפת הפרטים, התובעת 2 טענה, כי סברה שצייתה לתמרור עצור.

עיון בתמונות הנזק אצל התובעת 2 והתמונות שצולמו מייד לאחר מכן על ידי התובעת 2 באמצעות מכשיר הטלפון הסלולארי, ביחס למצב כלי הרכב שניהם מייד לאחר אירוע התאונה, כמו גם גרסאות העדים שלפני, עדות נהג האוטובוס אל מול עדותן של התובעת 2 וכלתה (חרף הקשר המשפחתי), מביא למסקנה לפיה, סביר יותר כי אירוע התאונה התרחש כאשר נהג האוטובוס סטה מנתיב שמאל לנתיב הימני שבו נסעה התובעת 2.

חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בסוג הנזק ובמוקדי הנזק בכלי רכבה של התובעת 2 ( בצידו הימני קדמי/ צד וכן המראה הימנית התנפצה ), דבר המעיד על כך שהאוטובוס זה שפגע בכלי הרכב ולא ההפך, או אז ניתן היה לצפות לפגיעה בחזית כלי הרכב הפרטי, כפי שטענה הנתבעת בכתב ההגנה ואולם לא כך הם פני הדברים.

האמנתי לעדותן של התובעת 2 וכלתה ביחס לכך שלא חצו את הצומת, עובר לקרות האירוע בנסיעה שוטפת אלא עצרו, על מנת לאפשר לעובר אורח רכוב על אופניים לחצות במעבר החצייה, יחד עם זאת, כאשר מנתחים את עדותן של שתי העדות מטעם התובעות, כפי שהן עלו בדיון, נראה כי אין מנוס אלא מלהגיע למסקנה לפיה התובעת 2 לא צייתה לתמרור עצור ותן זכות קדימה לאוטובוס שנסע באותה עת בנתיב השמאלי, כאשר הוא עוקף כלי רכב שחסם את נתיב נסיעתו ומשכך, הרוב המכריע של האחריות לקרות האירוע רובץ לפתחן של התובעות.

התובעת 2 וכלתה, העידו כי ביקשו לפנות ימינה בצומת הרחובות וכי באותה עת כלי רכב חסם את נתיב הנסיעה הימני בצידו השמאלי של הכביש, דהיינו, לאחר שהתובעת 2 כאמור צייתה לתמרור עצור והתחילה לגלוש קדימה על מנת לבצע פניה ימינה, לתוך הנתיב הימני, בעת שהביטה שמאלה, הבחינה בכלי הרכב שחוסם את הנתיב והחלה לבצע פניה ימינה, כאשר למעשה בשום שלב, עד לרגע הפגיעה לא הבחינה באוטובוס שפגע בה.

לטענת התובעת 2 ,כאשר הסתכלה שמאלה, בטרם ביצעה את הפניה ימינה, היא ראתה מרחק של מאות מטרים מבלי שהיה דבר שחסם לה את שדה הראיה (גם לא אותו כלי רכב שחוסם את הנתיב ומהווה סוג של "מפגע" ), חרף כך לא הבחינה באוטובוס, אשר לטענתה עקף את הרכב החוסם.

די בגרסת התובעת 2 בלבד, על מנת להגיע למסקנה לפיה לא נקטה במשנה זהירות הראוי בנסיבות העניין, כאשר מדובר בשעות ערב, בנתיב נסיעה חסום, אליו היא מבקשת להשתלב, תוך שהיא מודעת לכך שכלי רכב הנוסעים באותו נתיב, בהכרח צריכים לעבור לנתיב השמאלי ואם ברצונם להמשיך ישר, עליהם לחזור לנתיב הימני.

במיוחד יפים הדברים, כאשר מדובר בכלי תחבורה מסוג אוטובוס שלא נסע מהר (על כך ניתן ללמוד מהנזק שנגרם לכלי רכבה של התובעת 2 ) וחלף על פני הצומת, שבו אירע אירוע התאונה שניות עובר לאירוע ולחציית הצומת ע"י התובעת 2.

יחד עם זאת, כאשר האוטובוס מבקש לסטות עם כלי הרכב שלו לנתיב הימני, באשר השמאלי בהמשך הינו לפניה שמאלה בלבד, היה עליו לעשות כן כשהוא מוודא שהנתיב הימני פנוי ומשלא עשה כן, בראות עיני לנהג האוטובוס ישנו אשם תורם בשיעור של 30% לקרות אירוע התאונה.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לידי התובעות ביחד ולחוד סך של 3,850 ₪ בגין הנזק הישיר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, אגרה בסך של 337 ₪, שכר בטלה עבור העדים שאינם בעלי דין בסך של 300 ₪ כל אחד ושכ"ט עו"ד בסך של 15% + מע"מ ולא פחות מ- 1,000 ₪ + מע"מ.

סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מקבלת עותק מפסק הדין שיישלח ע"י המזכירות בדואר רשום + א.מ. לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ' תשרי תשע"א, 28 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.