רע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
35018-09-10
16/03/2011
|
בפני השופט:
שרה ברוש
|
- נגד - |
התובע:
1. איי.אי.ג'י 2. ביטוח זהב בע"מ
|
הנתבע:
1. בן דוד גיא 2. קרנית-קרן לפיצוי נפגעי ת"ד 3. שרם סימה
|
פסק-דין |
פסק דין
לאחר שקראתי את טענות הצדדים, כמו גם שמעתי את טיעוניהם, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין טעם ומקום ליתן, בשלב זה, רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא נשוא הבר"ע, וזאת מבלי לפגוע בזכותם של מי מבעלי הדין לערער על נשוא ההחלטה במסגרת פסק דין שינתן בתיק.
אבהיר את דבריי: בתביעת נזיקין חילק בית משפט קמא את הדיון לשניים – שאלת החבות ושאלת הנזק. בשאלת החבות ניתן פסק דין חלקי הוא נשוא הבר"ע שבפני. לאחר מתן פסק הדין החלקי, בו נדחתה התביעה נגד חלק מהנתבעים, הגיעו המבקשת והמשיב מספר 1 לידי הסכמה בדבר גובה הנזק. באי כח הצדדים לא ביקשו את אישור בית משפט קמא ומתן תוקף להסכמה ביניהם, אם כי ההסכמה ביניהם בענין זה שרירה וקיימת.
ב"כ המבקשת טוענת עתה בפני, כי יש להתייחס לבר"ע כאל ערעור בזכות מכח הוראת תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי להשקפתה אין עוד מחלוקות בין הצדדים והענין בא לסיומו. לגבי המשיבים מספר 2-3 נדחתה התביעה בפסק הדין החלקי ולגבי המשיב 1 קיימת ביניהם הסכמה ועל כן אין עוד כל מחלוקת.
נראה לי, כי ב"כ המבקשת נתפסה לכלל טעות. גם אם אין מחלוקת בין בעלי הדין מחוץ לבית המשפט והם הגיעו לכלל הסכמה ביניהם, הרי שהסכמה זו כל עוד לא קיבלה תוקף של פסק דין במסגרת התיק נשוא התובענה, הרי שהמחלוקת שרירה וקיימת מבחינת התובענה. לפיכך, תקיפת החלטת בית המשפט קמא נשוא הבר"ע טעונה אכן בקשת רשות ערעור כפי שנעשה.
אולם בכך לא סגי.
הלכה היא, כי בית משפט נותן רשות ערעור על החלטות רק כשאין מקום להמתין לפסק הדין הסופי, שכן הדיון בהמשך התובענה מצריך החלטה חלוטה בענין. לא כך המקרה בענייננו, כשפסע עומד בין הצדדים לבין סיום ההתדיינות בתיק העיקרי ולמעשה הסכימו כבר הצדדים הנוגעים לענין בענין הנזק וכל שנדרש לסיום ההליך הוא מתן תוקף של פסק דין להסכמה ביניהם.
בנסיבות אלה, איני רואה מדוע יש מקום ליתן רשות ערעור על החלטת ביניים, כאשר ניתן יהיה לערער על פסק הדין כולו.
רק כדי למנוע כל ספק, אני מבהירה את הברור מאליו, כי למבקשת שמורה זכות להגיש ערעור כאשר ינתן פסק דין גם על נושא החבות וכי אין בדחיית הבר"ע כדי לקבוע כל ממצא ולהוות כל מעשה בית דין בין הצדדים לענין החבות וכי בעלי הדין לא יהיו רשאים לטעון כי היה מקום להגיש בר"ע ולא ערעור בזכות.
אשר על כן אני דוחה את הבר"ע, ובנסיבות הענין, איני עושה צו להוצאות.
כתב הערבות יוחזר למפקידו.
ניתן והודע היום י' אדר ב תשע"א, 16/03/2011 במעמד הנוכחים.
שרה ברוש, שופטת
הוקלד על ידי: אורלי בן-שלום