פסק דין
1.בפניי תביעה שטרית בגין שיק ע''ס 33,345 ₪, שזמן פירעונו 15.01.12, שהתובעת הגישה בקשה לביצועו בפברואר 2012 נגד הנתבע , מר משה לנגליב.
2.הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר, וטען בהתנגדותו כי מסר את השיק יחד עם 3 שיקים נוספים בסך כולל של 133,380 ₪, לנפרעת בשיק , "הואיל והחברה שלה (הנפרעת-ע.ה.) ואף היא ובעלה בקשיים וזקוקים לאשראי מהבנק , התבקשתי למסור להם 4 שיקים על הסכום הנ"ל שז.פ. הוא מתחילת שנת 2012 ועם תשלום החוב ע"י בני נועם עד סוף 2011 הם ישיבו לי את השיקים".
3.הנתבע הוסיף וטען בהתנגדותו כלהלן.
4.לבנו של הנתבע , נועם , היה חוב לנפרעת , והבן סילק חוב זה , ועובדה זו ידועה לנתבע , שכן גב' ליאורה נעים (להלן:"ליאורה") , אחייניתו , מנהלת ובעלת מניות בנפרעת , אישרה זאת בפניו בשם הנפרעת.
5.הנתבע ביקש מליאורה להחזיר לו את השיקים שמסר לנפרעת , אך היא הפנתה אותו לבעלה , מר עמוס נעים , (להלן:"עמוס") , אך עמוס טען שיש בידיו שיק נוסף ע''ס 64,000 ₪, ודחה את בקשתו של הנתבע להשיב לו את 4 השיקים שהנתבע מסר לנפרעת.
6.הנתבע טען כי מבדיקה בפנקס השיקים של חשבונו בבנק, גילה כי מאן דהוא גנב שיק אחרון, ותלש את ספח השיק, ושיק זה התגלגל לעמוס. אותו שיק ע''ס 64,000 ₪ לא כובד על ידי הבנק.
7.הנתבע טען כי לנוכח השיחה עם עמוס, הודיע לבנק על ביטול 4 השיקים , שכאמור לעיל , אחד מהם הוא נשוא התביעה שבפניי. הנתבע טען כי ביום 25.01.12, הוגש השיק ע''ס 64,000 ₪, המכונה על ידו השיק המזויף, לפירעון, וכחודש לאחר מכן היסבה הנפרעת את השיק לזוכה , שהציגה אותו לפירעון ביום 12.02.12.
8.הנתבע הלין על כך שהזוכה לא נוקטת הליך גביה גם נגד הנפרעת בשטר נשוא תיק זה, וטען שהזוכה לא נתנה כל תמורה בגין השיק נשוא תיק זה.
9.הצדדים הסכימו על מתן רשות להגן והגשת הודעה לצד שלישי נגד הנפרעת ומנהליה ובעלי מניותיה, ה''ה ליאורה ועמוס נעים.
10.מקבלי ההודעה לצד השלישי הגישו כתב הגנה מטעמם, בו טענו כלהלן.
11.הנפרעת הלוותה את הסך של 380,000 ₪ לבנו של הנתבע, בשיקים שונים עקב היקלעותו לקשיים כלכליים.
12. כדי להבטיח את תשלום חובו של מר נועם לנגליב, בנו של הנתבע , נמסרו לליאורה ועמוס על ידי הנתבע חמשת השיקים , וכן הוסבו שיקים דחויים לטובת מר נועם לנגליב או לטובת חברה בבעלותו.
13.התובעת הינה נושה של בנו של הנתבע , ו/או חברה בבעלותו, שהנפרעת מסרה לה שיק, ולקראת מועד הפרעון החליפה את השיק בשיק של החייב , דהיינו הנתבע , שלא כובד.
14.ביום 13.01.13 בית המשפט (כב' השופט שקד), הפנה את הצדדים לגישור שלא צלח.
15.ביום 13.02.13 הגיש הנתבע תצהיר מטעמו. הנתבע חזר על גרסתו בתצהיר התנגדותו, והוסיף וציין כי השיק ע''ס 33,345 ₪, אחד מסדרת אותם 4 שיקים על אותו סכום, שזמן פרעונו 15.02.12, הוחזר לו. הנתבע הגיש גם את תצהירו של מר עמנואל בן דוד, שממנו עולה כי רכש מחברה בבעלות בנו של הנתבע שתי מסעדות.
16.מר בן דוד פירט בתצהירו את אופן מתן התמורה במספר תשלומים.
17.שני השיקים שנמסרו במסגרת שני התשלומים האחרונים, בוטלו על ידו כיוון שהוא סיכם עם בנו של הנתבע כי התמורה תכלול מכונית בבעלות בנו של הנתבע, אולם התברר שהמכונית הייתה מעוקלת, ולכן גרע מהתמורה את שווי המכונית.
18.מכיוון שהשיקים שמסר בגין התמורה הגיעו לידיו של מר עמוס נעים, מרגע ששני השיקים האחרונים חוללו, מר נעים התריע בפניו כי ייאלץ לנקוט נגדו הליכי גביה.
19.לאחר שנמלך בדעתו, הוא העביר לידיו של עמוס נעים סך של 70,000 ₪, תחת הסכום המקורי של שני השיקים שחוללו, דהיינו 80,000 ₪.