איחור בהגעת מכולה לדקאר יעלה לואייר אייר סי מובינג 8900 ש"ח

השאלות העומדות לדיון הן:

1)      1)      האם אחראית הנתבעת 1 לאיחור בהגעת המכולה, בה היתה תכולת בית התובעים, לדקאר בירת סנגל? אם כן;

2)      2)      מהו סכום הפיצויים שעל הנתבעת 1 לשלם לתובעים?

התובעים התפשרו עם הנתבעת 2, וקיבלו ממנה את מחצית סכום התביעה, דהיינו את הסך 8,900 ש"ח, ועל כן, סכום התביעה כנגד הנתבעת 1 עומד על הסך 8,900 ש"ח בלבד.

כללי:

בין הנתבעת לבין מדינת ישראל-משרד החוץ נכרת חוזה לקבלת שירותי טיפול במטענים של משרד החוץ ושל עובדי המשרד הנשלחים לחו"ל והחוזרים מחו"ל, מכל מקום בארץ לכל נמלי הארץ וכן מכל נמלי הארץ לכל מקום בארץ.

התובעים יצאו לשליחות מטעם משרד החוץ בשגרירות ישראל בדקאר, סנגל, ביום 10.8.07. משרד החוץ בחר בנתבעת 1 (להלן-"הנתבעת") לשם שינוע תכולת ביתם במכולה ימית. ביום 12.6.07 התקיימה פגישה בדירת התובעים עם נציג הנתבעת, מר אמיר ויינטרוב (להלן-"אמיר"). לטענת התובעים, אמיר הציג את תפקיד החברה, בין היתר, אחריות על שילוח בשיטת Door to Port, דהיינו מהבית ועד הנמל בדקאר. אשת הקשר בין הנתבעת לבין התובעים היתה גב' אסתר סרנגה. בהתאם ללוח הזמנים שניתן לתובעים, היתה צריכה המכולה עם תכולת ביתם להגיע לדקאר עד ליום 14.8.07, כאשר יום היציאה של המכולה מהארץ נקבע ליום 25.7.07. המכולה הגיעה לנמל דקאר ביום 21.9.07, ועקב עיכובים שונים, שוחררה המכולה אך ורק ביום 28.9.07. דהיינו, המכולה הגיעה לתובעים באיחור של 53 ימים. התובעים תובעים פיצוים בסך 17,800 ש"ח.

לטענת התובעים, הנתבעת אחראית לנזקיהם, שכן הציגה מצג שווא בקשר לתפקידה, סיפקה לתובעים תשובות חלקיות, וטענה שמאחר וחברת צים חתומה על הסכם בלעדיות על משרד החוץ, אינה יכולה לטפל ולהקל על ביצוע השילוח, הנתבעת טעתה בבחירת היעד לשילוח המכולה, ולא תכננה את מסלול המכולה מחיפה לדקאר.

הנתבעת טענה אך ורק לשאלת האחריות ולא לשאלת הנזק.

לטענת הנתבעת היא פועל במסגרת ההסכם שלה עם משרד החוץ, ובהסכם זה עליה לארוז את תכולת הדירה של התובעים, ולהביא את המכולה עד לנמל. התחייבותה כלפי משרד החוץ היא לשלם את סכום ההובלה הימית או האווירית, ומשרד החוץ מחזיר לה הוצאות אלו. למשרד החוץ יש הסכם ישיר עם חברת צים להובלה הימית. כאשר לא הגיעה המכולה במועד לדקאר, במחווה של רצון טוב, סייעה נציגת הנתבעת, גב' אסתר סרנגה, לתובעים, וזאת מעבר לתפקידה של הנתבעת על פי החוזה עם משרד החוץ.

לכתב ההגנה צירפה הנתבעת 1 העתק מהעמוד הראשון של החוזה שנחתם בין הנתבעת לבין משרד החוץ ביום 4.4.05. בקשתי נציגת הנתבעת להמציא לי את כל החוזה, ולא רק את העמוד הראשון ממנו. נציגת התובעת המציאה לי את מסמכי המכרז עם נוסח החוזה, וציינה שלא מצאה את החוזה המקורי. מהשוואת העמוד הראשון של החוזה עם העמוד הראשון של נוסח החוזה המופיע במסמכי המכרז עולה שהכתוב בשני העמודים זהה (למעט 4 שורות תחתונות של נוסח החוזה במסמכי המכרז, שכנראה נכתבו בדף השני של החוזה), כך שניתן לומר במידה רבה של סבירות שנוסח החוזה שצורף למכרז הוא נוסח החוזה עליו חתמו הנתבעת ומשרד החוץ.

ביום 5.2.08 התייצבו הצדדים בבית המשפט, והודיעו שאין מחלוקת לגבי העובדות. לטענת התובעים, אילו היתה הנתבעת מודיעה להם שהאחריות לשילוח הינה על חברת צים, היו פונים אליה מלכתחילה, ולא היו פונים אליה רק בחודש אוגוסט. הנתבעת חזרה על טענתה שאינה אחראית לשילוח, אלא חברת צים.

דיון ומסקנות:

שאלת האחריות:

בחוזה שבין הנתבעת לבין משרד החוץ (להלן-"החוזה"), על הנתבעת לארוז במכולה את המטען של עובד משרד החוץ היוצא בשליחות המשרד לחו"ל, ולשנע את המכולה לנמל השילוח, בין אם מדובר בנמל ימי ובין אם מדובר בנמל אווירי.

בסעיף 13 לחוזה נכתב כדלקמן:

"המטען הארוז יישלח למסוף היציאה מישראל (נמל ים, נמל תעופה או מסוף יבשתי - הכל לפי הענין), וישוגר בהפלגה או בטיסה או בנסיעה הראשונה האפשרית ליעד, אלא אם כן התבקש עיכוב השיגור ע"י המשרד.

בסעיף 15 לחוזה נכתב כדלקמן:

"מתוך התחשבות בשיקולי בטחון יעביר הקבלן לאישור המשרד, מבעוד מועד, מסמך בו יפורטו שמות כל המובילים של המטען, מישראל ועד מקום היעד הסופי שלו, וכן כל המקומות בה יתעכב המטען בחניית ביניים."