איזון משאבים - דגש על הכללת חובות בנכסי האיזון

1.         מחלוקת רכושית בין הצדדים עומדת להכרעתי. שתי תביעות מטעם התובע (שהינו גם הנתבע-שכנגד, ולהלן - התובע), וכן תביעה-שכנגד מטעם הנתבעת (והתובעת-שכנגד, ולהלן - הנתבעת) - אשר הדיון בכולן אוחד - הינן נדבך נוסף במסכת ארוכה ורבת-שנים של תביעות הדדיות והליכים משפטיים שונים בין הצדדים. הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י ב-1.1989, נפרדו סופית בחודש 7.2003 והתגרשו זה מזה ב- 2.10.2005. בשנים בהן היו נשואים - חוו מספר משברים בזוגיות, שהובילו למספר פרידות, וכתוצאה מכך במהלך שנות נישואיהם חיו יחדיו ולחוד לסירוגין. לבני הזוג שני ילדים, +++ - יליד 1990, המתגורר עם התובע, ו+++ - ילידת 1994, המתגוררת עם הנתבעת.

התביעות ההדדיות שלפניי עתה עניינן איזון משאבים, ביחס לזכויות ולחובות שונים, אשר נצברו במהלך הנישואין, ובנוסף, תביעה מטעם הנתבעת לקבלת פיצויים בגין נזקים שגרם לכאורה התובע לרכוש הנתבעת. 

רקע כללי להגשת התביעות ההדדיות

2.         כרקע לתביעות אלו, יצויין, כי הוגשה על ידי התובע תביעה לשמירת זכויות עוד בשנת 2005 (תמ"ש 24638/02) אולם בירורה התעכב עקב הליכי פשיטת רגל בהם היה מצוי התובע וצו עיכוב הליכים שניתן. משבוטל הצו ובוטלו הליכי פשיטת הרגל, עקב אי-שיתוף פעולה מצד התובע וחוסר תום לב בהתנהלותו, חודשו ההליכים באותו תיק. ביום 1.2.2007 ניתן פסק דין בבית משפט זה באותה תובענה, בו נכללה, בין היתר, הצהרה זו: " בנכסי האיזון ייכללו זכויות הנתבעת בקרן תגמולים דפנה, בקרן גמל גל ובקרן השתלמות בבנק הבינלאומי וחסכון בבנק הפועלים בחשבון מס' +++, ככל שנצברו בתקופת הנישואין, התובע זכאי למחציתם" (עמ' 5 לפסק הדין שורות 9-11).

עוד נפסק שם כי: " כן ייכללו בנכסי האיזון זכויות התובע בקופת גמל גל ובמגדל, ככל שנצברו בתקופת הנישואין, התובעת זכאית למחציתם" (שם, שורות 13-14).

יצויין כי פסק הדין בתובענה הנזכרת ניתן טרם הוספת סעיף 5א לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן - חוק יחסי ממון) בשנת 2008, אשר לפיו ניתן להקדים את המועד לביצוע איזון משאבים אף טרם גירושין. לפיכך, דובר באותה עת בתובענה לשמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון, ולמתן פסק דין הצהרתי בלבד (אשר אף בהתייחס לכך היו דעות כי לא ניתן לעשות כן נוכח התנאי של מועד עריכת האיזון, שהוא יום פקיעת הנישואין), בניגוד למצב המשפטי כיום לפיו תיתכן הושטת סעד אופרטיבי של איזון משאבים אף טרם פקיעת הנישואין, בתנאים הקבועים בחוק.

3.         במסגרת ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, בין היתר על פסק הדין בתמ"ש 24638/02 הנזכר, הגיעו הצדדים לכדי הסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין (11.3.2008), ולפיה, פסק הדין האמור של בית משפט זה - יבוטל, למעט שורות 9-11 בעמ' 5 לפסק הדין (שהן הקטע שצוטט לעיל), תיוותר בידי התובע זכות להגיש תביעה כספית ביחס למספר נושאים, כפי שנקבע שם, בין היתר ביחס לזכויות התובע בפנסיה שנצטברה על שם הנתבעת, וכן ביחס לחובות שהצטברו לטענתו במהלך הנישואין; ואילו בידי הנתבעת תיוותר זכות להגיש תביעה מצידה כנגד התובע כפי שנקבע שם. שני תנאים נקבעו להגשת תביעה כאמור בידי מי מהצדדים: האחד - הגשת תביעה תיעשה בתוך 60 ימים, והשני - הפקדת סך של 10% מסכום התביעה בקופת בית המשפט להבטחת הוצאותיו המשפטיות של הצד שנתבע. עוד הוסכם, כי ככל שלא תוגש תביעה בידי מי מהצדדים במועד שנקבע לכך - יישאר על כנו פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בנושא הרכוש.

4.         כתב התביעה בתמ"ש 16284/05 הוגש מטעם התובע ביום 11.5.2008, דהיינו בתוך התקופה שנקבעה בהסכמת הצדדים, והדיון בתביעה זו אוחד עם הדיון בתיק תמ"ש 16283/05, אשר הוגש לאחר הגשת הערעור אולם לפני שמיעתו, ועפ"י פסק הדין בערעור אוחד תיק זה עם התביעה החדשה. הנתבעת הגישה כתב תביעה-שכנגד ביום 16.10.2012, ובו כללה, כאמור, הן תביעה מצידה לאיזון משאבים בזכויות ובחובות, והן תביעה לפיצויים בגין נזקים לכאורה שנגרמו לה.

אדון בתביעות הצדדים כסדרן.

תמ"ש 16283/05 - טענת הצדדים

5.         לטענת התובע, הוא נשא לבדו בתשלום חובות משותפים לשני הצדדים כלפי צדדים שלישיים. על כן, על הנתבעת להשיב לתובע מחצית מן הסכומים ששילם בפועל לצדדים השלישיים וכן לשאת במחצית מן היתרה של כל חוב משותף, ככל שנותרה יתרה, עד לסיום פרעון כל החובות.

ואלו הם החובות אשר נכללו בכתב התביעה ואשר נטען בפי התובע כי הינם משותפים ועל הנתבעת לשאת במחציתם: חוב בתיק הוצאה לפועל שנפתח בידי מר ג.נ. כנגד התובע בלבד; חוב לחברת החשמל; חוב לבנק טפחות; חובות בשלושה תיקי הוצאה לפועל שנפתחו בידי זוכים שונים כנגד התובע ו/או חברת +++ אותה ניהל התובע (סעיפים 23-27 לתצהיר התובע); חוב בתיק הוצאה לפועל שנפתח בידי נרקיס א.ל. סחר שירותים בע"מ כנגד התובע; חוב בתיק הוצאה לפועל שנפתח בידי יצחק קוסמן כנגד התובע; חוב בתיק הוצאה לפועל שנפתח בידי בזק בינלאומי בע"מ כנגד התובע; חוב בתיק הוצאה לפועל שנפתח בידי בנק הפועלים בע"מ כנגד התובע; חוב בתיק הוצאה לפועל שנפתח בידי דוד שולץ כנגד התובע.

6.         הנתבעת טענה, מנגד, כי ככלל אין לחייבה לשאת בחובות התובע, מאחר שהתובע לא פירנס כלל את התא המשפחתי ולא תרם לו, הוא אף הבריח כספים ומשכורות שקיבל והפקיד אותם בחשבונות בנק של חבריו, ואף יצר חובות אשר הנתבעת לא ידעה אודותם. חובות התובע נוצרו על רקע צרכיו האישיים ותוך הפרת חובת הנאמנות כלפי הנתבעת. מכאן, על רקע התנהלותו חסרת תום הלב של התובע,   אין הנתבעת חייבת לשאת במחצית מן החובות.

כמו כן, מאחר שבני הזוג חיו לאורך השנים לסירוגין יחד ולחוד, הרי לצורך עריכת איזון המשאבים יש להתייחס אך ורק לשנים בהן חיו הצדדים יחדיו, תחת קורת גג אחת, ולהוציא מכלל האיזון את הנכסים שנצברו במשך השנים בהן התגוררו בנפרד זה מזה, ולא להתחשב בהם (ראו למשל, סעיף 15 לכתב ההגנה; סעיף 53 לסיכומי הנתבעת). לפיכך, אין להורות על שיתוף הנתבעת בחובות שצבר התובע בעת שהצדדים חיו בנפרד.

            בנוסף, ולגופם של החובות הספציפיים הנטענים, השיבה הנתבעת כי אין היא חייבת לשאת במחציתם: תיק ההוצל"פ שפתח ג.נ. מקורו בחובות של התובע בלבד, ובנוסף, לא זו בלבד שהנתבעת לא היתה מודעת לנסיבות יצירת החוב, הוא אף הוסתר מפניה במכוון; החוב לחברת החשמל נצבר על ידי התובע בלבד; החוב לבנק טפחות נוצר לאחר שהנתבעת כבר לא גרה בדירה המשותפת, ולאחר שמונה בחודש 8/2003 כונס נכסים למכירת הדירה וניתן צו פינוי. חרף מינוי כונס הנכסים, המשיך התובע לגור בדירה שלא כדין, והחוב הנטען הינו התשלום ששילם התובע לכונס הנכסים על מנת שיוכל להמשיך לגור בדירה חרף צו הפינוי, וכלל איננו חלק מן התשלומים השוטפים על חשבון הלוואת המשכנתה. לכן, אין מדובר בחוב בר איזון; חובות חברת ++++. אינם בני איזון מכיוון שהחברה הוקמה בשנת 1995, שעה שהצדדים היו פרודים זה מזה, ולכן אין מדובר בחוב של עסק אשר נועד לייצר פרנסה לתא המשפחתי, ומכאן שאיננו בר איזון; גם החובות הנטענים כלפי האדונים קוסמן ושולץ נוצרו בשנים 95-96' כאשר הצדדים היו פרודים, ועל כן אין מדובר בחוב בר איזון; החובות כלפי בזק, נרקיס ובנק הפועלים נוצרו על ידי התובע ללא ידיעת הנתבעת, ומאחר שהתובע נהג להבריח כספים מן התא המשפחתי כי אז אין לחייבה לשאת בחובותיו. 

תמ"ש 16283/05 - דיון והכרעה

חובות בני איזון - כללי

7.         התובע טוען כי על הנתבעת לשאת עמו בחובות, אשר פורטו בתביעתו. הלכה היא שכשם שזכאי בן זוג ליהנות מן הפירות שנוצרו במהלך החיים המשותפים, כך חייב הוא לשאת גם בעול החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים. גישה זו, שורשיה אמנם בהלכת השיתוף והיא הוחלה בחוק גם ביחס לבני-זוג אשר חל לגביהם הסדר איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973 (ולהלן - החוק) - כבענייננו (על תחולת החוק בענייננו אין חולק).

ברבות השנים גובשו בפסיקה כמה חריגים ביחס לחובות אשר יוחרגו ולא ייכללו באיזון המשאבים, כגון חובות שנוצרו כתוצאה מפעילות חריגה של אחד מבני הזוג (תמ"ש (י-ם) 2130/07 נ.ק. נ' ל.ק. (לא פורסם, 6.10.2011)); חובות בעלי אופי אישי מובהק; חובות שמקורם בהפרת נאמנות כלפי בן הזוג השני; חובות שנוצרו ביחס לרכוש נפרד שאינו נכלל בנכסי האיזון, וכדומה (תמ"ש 23591-04-10 נ.כ. נ' ר.כ. (לא פורסם, 2011), פסקאות 18-19). המקור המשפטי לחיוב בן זוג אחד בחובות בן זוגו מצוי בסעיף 6 לחוק, בגדרו נקבע, כי בעת עריכת איזון משאבים יש להפחית מתוך שווי נכסיו של כל אחד מבני הזוג את שווי החובות המגיעים ממנו.